על פסגת החרמון: כמה עולה לשחק בשלג?
אנשי נווה אטי"ב המפעילים את אתר החרמון סופגים תלונות על המחירים ועל היעדר חוזה הרשאה של מינהל מקרקעי ישראל. במושב אומרים שאם עלויות ההפעלה היו זוכות לסבסוד ממשלתי, כמו בחו"ל, היו המחירים יורדים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הרקע לפגישה הוא הצעת החוק של חבר הכנסת דני דנון שחזרה לכבוש לאחרונה את הכותרות. על-פי ההצעה, אתר החרמון שמנהלות בבלעדיות 32 משפחות ממושב נווה אטי"ב יידרש לאפשר כניסה חינם למבקרים, ולא - המדינה תפקיע מידיהם את משאב הטבע הלאומי היחיד במינו ותלאים אותו לטובת גוף ממשלתי כדוגמת רשות הטבע והגנים.
דנון (41) החל את כהונתו כחבר כנסת לפני כשנתיים. כמו כל פוליטיקאי צעיר ושאפתן, הוא הבין במהירות מעוררת השתאות שכדי להתבלט עליו לעסוק בנושאים שיתסיסו סערה ציבורית וכותרות צעקניות בעיתונים. בין הצעות החוק שהגיש: חוק הנאמנות, החוק להדחת חבר כנסת שתומך במאבק נגד ישראל וחשיפת גורמים זרים בעתירות ציבוריות. כפי שיתברר בהמשך, הצעת חוק החרמון היא אולי פופוליסטית מעט וישימותה לא נבדקה לעומק, אבל היא גם מבורכת בעצם החזרת הנושא הבוער לסדר היום הציבורי.
"אני בעד רעיון הכניסה לאתר ללא תשלום. באשר לסדרי העדיפויות של המדינה, אני תומך בהצעה שהכניסה לאתרים שהם משאב לאומי תהיה בחינם", הפתיע אותי מנחם ברוך. "גם מי שתייה הם משאב לאומי, יותר משלג בחרמון, ובכל זאת הם עולים כסף בגלל עלויות השאיבה, הטיפול ואספקת המים לתושבי המדינה", מסביר מנחם את כוונתו.
"זה
סיפורו המורכב של אתר הסקי היחיד בישראל והשונה ממקביליו בעולם מתחיל אי שם ב-1972. שנים אחדות אחרי שצה"ל כבש את רמת הגולן במלחמת ששת הימים ובתקופה שבה שלט באזור ממשל צבאי קיבל מושב נווה אטי"ב ממנו את ההרשאה לתפעל את אתר החרמון כחלק משטח המושב וכענף משק לכל דבר. "זה היה בימים שמדינת ישראל דגלה בהתיישבות בייחוד בפריפריה ודאגה למקור פרנסה לכל יישוב. יש יישובים שקיבלו מכסות ביצים, אחרים קיבלו מכסות חלב לרפת והיו בודדים כמונו שקיבלו אמצעי ייצור בתיירות", מסביר מנחם.
"בהתחלה הפעלנו את האתר בשיתוף המוסדות המיישבים ובראשם החטיבה להתיישבות, שסייעה בפיתוח תשתיות ואפילו בהקמת הרכבלים והמבנים הראשונים של האתר. עם הזמן הכנסנו שותפים נוספים עד שהוקמה התאגדות של רוב יישובי הגולן, אבל אז האתר נכנס לגירעונות ומפעלי רמת הגולן פשטו את הרגל".
ב-1984 קנה נווה אטי"ב את מניות האתר והפך למפעילו הבלעדי, אולם בשנים האחרונות החלו להישמע יותר ויותר ביקורות ואף הוגשו עתירות משפטיות מצד גופים סביבתיים וחברתיים, אחרי שאלה גילו כי מאז 1996 מינהל מקרקעי ישראל לא חידש למושב את חוזה ההרשאה על האתר ולכן חזקתו הבלעדית אינה חוקית. במקביל גברה גם הביקורת על המחירים הגבוהים ביחס למחירים הנגבים באתרים מקבילים בעולם.
"אתר שרוצה לבנות למשל רכבל או כל מתקן אחר באתר סקי באוסטריה או בצרפת מקבל סבסוד ממשלתי של 40% כמעט. גם ההוצאות על פעילויות נלוות כדוגמת פינוי שלג מהכבישים, הפעלה של מפלסות וחתולי שלג, פיזור מלח והסעות מהעיירות לאתרים - לא מוטלות על מפעילי האתר", הודף מנחם את הטענות, "בישראל יש נטייה להפחית את ההוצאות הממשלתיות לטובת האזרח, וב-2001 המדינה ביטלה כל הסבסוד לפיתוח תשתיות שהיה לנו בעבר".
גורמים ברשות הטבע והגנים אמרו כי הרשות לא תצליח לתפעל את החרמון ברמתו הנוכחית ללא סבסוד ממשלתי. בעודי תוהה עד מתי ימשיך מטייל לשלם כ-50 שקל כדי לשחק במעט שלג החלו העננים להתפזר והכינרת נחשפה במלוא יופייה והדרה. ב-2008 הלאימה המדינה את מרבית חופיה והזכיינים שגבו סכומי עתק בכניסה אליהם הוצאו. אף שאיגוד ערים כינרת, שהוקם בשעתו, מתחזק את החופים בזכות סבסוד ממשלתי, בינתיים התלונות של המטיילים על הזנחה בחופים רק הולכות ומתגברות. עם ההצפות החוזרות ונשנות של בעיית אתר החרמון, אולי בסופו של דבר תשכיל הממשלה לפלס את דרך המלך בין שני הקצוות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם