החזית האיראנית והעורף הישראלי
הדיון המתלהט בישראל אם להקדים ולתקוף את איראן חסר משמעות משום שהעורף האזרחי איננו מוכן גם למלחמה קונבנציונאלית
בכל הוויכוח הסוער כמעט נשכחה השאלה החשובה ביותר: האם העורף ערוך בכלל למלחמה?התשובה היא לא. חמש שנים וחצי לאחר מלחמת לבנון השנייה, לא למדנו דבר ולא הפקנו את לקחי המלחמה. העורף פרוץ כשהיה.
שדה הקרב של שנות ה 2000 השתנה. המלחמות כבר לא אותן מלחמות. שדה הקרב פרוש לא רק בגבולות ולא רק חיילים נלחמים אלה באלה. היום, כפי שלצערנו כבר חווינו, בשעת לחימה כל תושבי מדינת ישראל יימצאו בשדה הקרב, חשופים לטילים. האמירה הידועה "כל הארץ חזית וכל העם צבא" הפכה בעידן הבליסטי לאמת כאובה.
מלחמת לבנון השנייה, הוכיחה באופן חד משמעי וכואב כי המלחמות הבאות של ישראל לא יתנהלו מעבר לקוי הגבול, אלא בעורף: בערים וביישובים, בגני הילדים ובבתי החולים, ברחובות ובמתקני התשתית האזרחיים. מלחמת לבנון השנייה גם הוכיחה כי ישראל איננה ערוכה למלחמות כאלה. לא למלחמות קונבנציונאליות - ובוודאי שלא למלחמות גרעיניות.
העורף האזרחי איננו מוגן ולא ערוך לפגיעות של טילים קונבנציונאליים ובליסטיים. תזכורת: ב- 12 ביולי 2006 החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה נגד החיזבאללה בלבנון. במשך 34 יום היו כל יישובי הצפון נתונים למתקפת טילים ורקטות כשצה"ל לא הצליח להפסיק את הירי.
באותה מלחמה הייתי מפקד מחוז הצפון במשטרה וטיפלתי בהיערכות האזרחית של העורף. 4,000 טילים נורו אל תחומי
התמונה הייתה ברורה והמסקנה חד משמעית: דירות שנבנו לפני שנת 1995, ושבהן לא היו חדרים ממוגנים, התפוררו. לעומת זאת, דירות שבהן היו חדרים ממוגנים על, פי התקן, גם אלה שנפגעו קשה, הממ"דים בהן נותרו שלמים. חייהם של הדיירים ששהו בממ"דים ניצלו.
בחודש מרס השנה פרסם מבקר המדינה את הדוח על עמידות מבנים בישראל ברעידות אדמה. והמסקנות הקשות והחמורות שפרסם על ההיערכות לרעידות אדמה, נכונות שבעתיים בכל הנוגע להיערכות לקראת מלחמה.
אם ב-2006 היה זה הצפון בעיקר שנפגע קשה מפגיעות הטילים של חיזבאללה - במלחמה עתידית תהיה מדינת ישראל כולה חשופה להתקפות טילים קשות ומסיביות פי כמה. זאת ועוד, אם במלחמת לבנון השנייה שיעור הפגיעה של הטילים בתוך היישובים היה כ-25 אחוז, כבר עתה ברור שבמלחמה הבאה, כאשר הטילים יכוונו אל מרכז הארץ, המיושב בצפיפות גדולה, שיעור הפגיעות הישירות יהיה גדול בהרבה.
ולא רק זאת: בכל עימות צבאי בעתיד קיימת אפשרות למתקפת טילים בליסטיים מלבנון, מסוריה ומעזה. גורמי המודיעין כבר יודעים: ארגוני הטרור, בהם חיזבאללה וחמאס, התחמשו והם מחזיקים היום כמויות אדירות של טילים ארוכי טווח ורקטות, כמות גדולה מזו שהייתה ערב מלחמת לבנון השנייה.
לחיזבאללה לבדו יש לפחות 50 אלף טילים שהטווח שלהם גדול בהרבה מאלה שנורו אל ישראל בשנת 2006. אם אז נחרדנו כשטילים מלבנון פגעו באזור תחנת הכוח בחדרה, היום מסוגלים אנשי חיזבאללה לפגוע גם בתל אביב, ברידינג ואולי אף דרומה משם. על פי כמה דיווחים הם מסוגלים אף להגיע עד אילת.
הוסיפו לכך את הטילים האירניים ארוכי הטווח שעלולים להיות חמושים בראשי נפץ גרעיניים, הוסיפו את התחזקות הכוחות האיסלאמיים הרדיקליים במדינות השכנות ותקבלו את תמונת המצב הקודרת: כל יישובי הארץ מצויים תחת איום.
מדינת ישראל אינה יכולה להמתין עוד. מה שנכון בשדרות וביישובי עוטף עזה, נכון עכשיו לכל יישוב ולכל בית בישראל. חובה למגן מבני ציבור, גני ילדים ובתי ספר ולהוסיף ממ"דים בבתים הישנים.
הן דוח מבקר המדינה שעסק בעמידות מבנים בישראל ברעידות אדמה והן הוועדות השונות שהוקמו על ידי ממשלת ישראל לבדיקת היערכות העורף ואף הועדה שהוקמה לאחר מלחמת לבנון השיניה בראשות השר לשעבר עמי איילון, שבה הייתי חבר, כולן המליצו כי יש לאתר מבנים למקלוט ציבורי עמיד.
אני קובע בצער כי ממשלות ישראל פועלות למען שרידותן בהווה ואינן פועלות מתוך חשיבה עמוקה לטווח הרחוק ולא מתוך דאגה לאזרחי המדינה. שאם לא כן, סוגיה אקוטית זו הייתה באה על פתרונה בשלום. הוויכוח מה ניתן לעשות כדי לבלום את ההתחמשות הגרעינית של איראן חשוב ובלתי נמנע, אולי, אבל אסור שישכיח את העיקר: חובה למגן את העורף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם