ניצב מולם: ניסו שחם, אויב החרדים בבירה
בעדה החרדית בי-ם מתקשים להאמין. מפקד המחוז החדש פורץ למקומות שאיש לא העז להיכנס אליהם לפניו. אולי זו הסיבה להסתה הפרועה נגדו
"אתה רודף אותנו, נכנס לשכונות, מפעיל אלימות שוטרים, מגיע לבתים. אף פעם לא היה דבר כזה", הוא התלונן.
"תגיד, גנבת כסף?", שאל שחם את בן שיחו המזדמן. "לא", ענה האיש. "קראת לשוטרים 'נאצים'?". "אף פעם". "העלמת מס?". "חס ושלום. אין לי כסף". "אם כך, אף אחד לא יבוא אליך הביתה", סיכם שחם.
שני הצדדים, גם שחם וגם החרדי שפגש בו יודעים שלא שכנעו זה את זה. שחם נכנס לתפקידו לפני שמונה חודשים ומאז מתחוללת בעיר רעידת אדמה, בעיקר בשכונות הליבה של החרדים בעיר. אזורים שנחשבו אקס טריטוריאליים מובהקים זוכים לפשיטות של המשטרה ורשויות המסים. מנהיגים קיצוניים של חסידויות "תולדות אהרן" ונטורי קרתא, שהתייחסו אליהם כאל פרחים מוגנים, מקבלים לפתע יחס שונה.
אחד מהם הוא יואל (יואליש) קרויס, חביב התקשורת החילונית שהפעיל באין מפריע משחטת עופות בלב שכונה חרדית. צבא שוטרים שלם יחד עם חוקרי מס התנפלו על קרויס לפני חודש, סגרו לו את המשחטה והובילו אותו למעצר.
המשטרה בפיקודו של שחם מדכאת את ההפגנות החרדיות ביד קשה. העצורים מובאים לבית משפט השלום בעיר, שנראה בשבועות האחרונים כמו בית מדרש משונה, שאברכים מגיעים אליו אזוקים בידיהם ורגליהם, מתקבלים בכבוד רב בידי עסקני הקהילה ולומדים תורה על ספסלי האולמות.
"מפקד המחוז החליט לשנות את הסטטוס קוו", אומר עו"ד יאיר נהוראי, פרקליט הבית של העדה החרדית, שהפך גם לדובר לא רשמי של הציבור שיוצא להפגנות. נהוראי מצליח לשחרר בסיטונות את העצורים, מה שלא מוצא חן במיוחד בעיני מפקדי המשטרה בעיר, שכועסים על מי שמשבש את המדיניות הקשוחה שלהם.
"בשכונות החרדיות התרגלו לכך שהם יכולים לנהל את חייהם בפנים, בלי התערבות", ממשיך נהוראי. "הייתה הסכמה בשתיקה כזו. עכשיו יש שם תחושה שהכל משתנה. אולי זה האופי של ניסו שחם, אולי זהו לחץ התקשורת. שחם הוציא את מלחמת התרבויות מן הארון. הוא בא לשנות סדרי עולם. כאילו שתיכנס לבית חנינא, ותאסור על נשים שם ללבוש רעלות. יש כאן שינוי מדיניות עוצמתי, ברמה של 180 מעלות, בלי ליידע את התושבים. אין לזה סיכוי, כי האמונות ותפיסות העולם של האנשים לא ישתנו".
בכיר בחסידות "תולדות אהרן", שנע השבוע בין אתרי ההפגנות ובתי המשפט, הוסיף בחדווה כי "על כל אחד שאתה מדכא קמים חמישה. על כל חמישה - עשרה. לשחם לא יעזור כלום".
בינתיים השטח בוער. ביום ראשון לפנות בוקר רשמו שחם וכוחות המשטרה שיא נוסף. עשרות שוטרים במדים, בלשים, חוקרי הימ"ר ואנשי מס הכנסה פשטו על מאה שערים ועצרו את שמואל לובצקי, הרב עמרם שפירא ועוד ארבעה שניהלו על פי החשד בנק הונאה גדול.
במשטרה וברשויות המסים חושדים כי לובצקי וחבריו שעומדים גם בראש מוסדות חינוך שונים, גייסו תרומות בהיקף של מאה מיליון שקל והפרו את הבטחתם להעביר אותם למטרות צדקה. "החשודים לקחו את הכסף לעצמם. הנפגעים היחידים הם אנשי העדה החרדית עצמם", קובע שחם. המעקב אחרי הבנק נעשה זה חודשים רבים, אבל ההתפרעויות האחרונות בירושלים ובית שמש דרבנו כנראה את מפקד המחוז והשוטרים.
שחם סבור כי לובצקי וחבריו מעבירים כספים לסיקריקים שהפגינו נגד הבנות הדתיות בבית שמש ונקטו פעולות אלימות במקומות אחרים. "עשרות אברכים בכוללים של לובצקי מקבלים שכר בסוף החודש. בתמורה כמה מהם עמדו בכל יום בצהריים מול בית הספר 'אורות בנות' בבית שמש וצעקו על התלמידות הדתיות לאומיות", סיפרו לנו גורמים חרדיים. בבית המשפט הכחישו לובצקי ופרקליטו נהוראי כל קשר לעניין הסיקריקי.
סיפור המעילה הענקית הפך גם למאבק יוקרה כוחני בין שחם, המשטרה והעדה החרדית על השליטה בשכונות הפנימיות של מאה שערים, שמכונות הקסבה. הרב שפירא שנעצר נחשב ליד ימינו של הגאב"ד (גאון, אב בית דין) של העדה, הרב יצחק טוביה וייס.
ביום ראשון בצהריים הגיעו כבר מאות חרדים לכיכר השבת כדי למחות על המעצר. לפחות עשרה מהם נעצרו בעצמם, אחרי שהתפרעו, תקפו שוטרים וצעקו לעברם "נאצים". שחם רשם ניצחון ראשון, בצדק או שלא בצדק,
ביום שני הובאו המפגינים להארכת מעצר. כמה מהם החליטו לא להזדהות, מה שזיכה אותם מיד ביום מעצר נוסף. "כל רגע נוסף במעצר משמח. זה לכבודו של הגאב"ד", אמרו. אחד העצורים החליט על הפגנה נוספת באולמה של השופטת אנה שניידר. האיש הניף ידיים, פצח בריקודים ושר בקולי קולות את המנון העדה החרדית: "השם הוא מלכנו/ ולו אנחנו עבדים/ תורתנו הקדושה היא חיינו/ ולה אנחנו נאמנים/ בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים/ ובחוקותיהם אין אנו מהלכים". בסוף היום רוב עצורי ההפגנות שוחררו, הפעם החרדים סימנו לעצמם וי, והמפקדים של שחם התעצבנו שוב על השופטים, שמשבשים להם את העבודה.
הרב אהרון שישא וחיים יעקובוביץ, שני בכירים בחסידות "תולדות אהרן" שמכירים היטב את חוקות המעצר והשחרור של הציונים, נראו בכל זאת אובדי עצות. שניהם צריכים להתרגל לחיים החדשים במחיצתו של שחם, ש"הולך עלינו כסאח".
שעיה רוטסמן, אביו של אחד העצורים ששוחררו, לא חסך במילים. "שנאת הדת טבועה אצל האנשים", הוא טען. "עכשיו הכל יוצא החוצה. השוטרים רודפים אחרי אנשים ברחובות. עוקבים אחרי כל אחד כדי לעצור אותו. לאן הגענו? 50 שנה אני גר באותו בית ולא ראיתי דברים כאלה".
אגב , בתחילת השבוע פרצו ברחוב החרדי שמועות כי הגאב"ד וייס סירב לפגוש את שחם, ולכן הפגין מפקד המחוז יד קשוחה שנועדה להוכיח מיהו בעל הבית האמיתי. הסיפור לא מדויק. שחם נפגש עם הגאב"ד לפני מספר שבועות והגיע למסקנה שהוא נסחף לתוך הפעילות הקיצונית, ואינו מתכוון למתן את אנשיו. הקשר בין השניים נותק, לפי שעה.
בחודש מאי האחרון, בגיל 53, חזר ניסו שחם לירושלים. לשחם יש קריירה סוערת שברובה בילה בעיר הבירה. כבר בסוף שנות השבעים הוא שימש סוכן סמוי של המשטרה ופעל בקרב העבריינים בקריית היובל שעמם גדל.
שחם הכיר את תאי המעצר משני הכיוונים, וכששימש כסמוי חטף לעתים מכות רצח משוטרים, שכינו אותו "ניסו העבריין מקריית יובל". היום הוא מביט על תאי המעצר הללו מלשכתו המרווחת במגרש הרוסים. במשך תקופה ארוכה שימש שחם, שדובר ערבית רהוטה, כסוכן סמוי גם בעזה ובחאן יונס והביא למעצרם של מאות סוחרי סמים.
בתחילת שנות השמונים כבר הפעיל שחם בעצמו סוכנים סמויים, שחשפו את מחתרת טי-אן-טי, חבורה דתית קיצונית שפעלה נגד מוסדות דת נוצריים ומוסלמיים, ואנשיה פצעו באורח קשה כמרים ונזירות אחדים. בהמשך היה קצין בילוש בימ"ר ירושלים, לאחר מכן סגן ראש מפלג וראש מפלג סמים בפיקודו של אורי בר-לב.
בשנת 2000 חזר שוב לירושלים, שימש מפקד יחידת המקומות הקדושים ומרחב דוד. שחם אבטח את העלייה המפורסמת של אריאל שרון להר הבית, אבל היום הוא מוכן להיזכר בעיקר בניצב בדימוס יקי לוי "שהיה מורי ורבי, מפקד יצירתי ולא שגרתי".
אנשי התנועות למען הר הבית שרוצים לקיים טקסי פולחן על ההר מתלוננים נגד שחם. אגב, שחם משוכנע שצריך לבנות מחדש ומיד את גשר המוגרבים הרעוע. הוא גם משוכנע שיוכל להתגבר על המהומות, אם יפרצו.
המונחים "מקומות רגישים" לא קיימים בלקסיקון של מפקד המחוז ומכאן גם העימותים שלו עם אוכלוסיות שונות במהלך הקריירה. גם ההתבטאויות שלו לא מבטאות רגישות מיוחדת.
התקרית החמורה ביותר בהקשר הזה נרשמה בימים שבהם שימש מפקד מרחב נגב של המשטרה, בימי ההתנתקות. ביולי 2005 שחם נתפס במצלמות ערוץ 10 כשהוא מנבל את פיו ומקלל את המפגינים נגד ההתנתקות שהתרכזו בכפר מיימון. "חרא עליהם, שיישרפו", אמר שחם למפקד מג"ב באזור, רובי אוחנה, שעובד איתו היום בירושלים.
ההתבטאות הזו, ששחם מגדיר אותה "התפרצות זעם מיותרת", גרמה לו לנזק עצום. עד היום הוא מזוהה עם אמירות גסות, אם כי חבריו מעידים עליו כי הוא "איש שקט, חובב ספרות רוסית וקולומביאנית". הוא לא התראיין עד האירוע ההוא, שבעקבותיו נענש, אבל אחריו סכר לגמרי את פיו.
מי שלא מוותר על האירוע ההוא הן הקבוצות החרדיות שמתעמתות איתו ללא הרף, מפיצות את הדברים בכל הזדמנות וטוענות שמדובר בתוכנית העבודה האנטי-חרדית של מפקד המחוז החדש. שחם לא נרתע, לדבריו.
שחם עושה בירושלים את תפקידו האחרון במשטרה. הוא הגיע לעיר אחרי ששימש ראש האגף לתכנון לוגיסטי. מאז שהגיע עיקר הפעילות שלו במגזר החרדי, אבל לא רק בו. לפני כמה חודשים הוא דיכא בכוח רב מהומות של פלסטינים שפרצו בסילוואן, בעקבות ההתנחלות היהודית במקום ואחרי מותו של תושב המקום בידי מאבטח.
שחם, מסתבר, הוא מאז ומתמיד יקיר אנשי הימין במזרח העיר, שמוכנים לסלוח לו על ההתבטאות ההיא בכפר מיימון. הם זוכרים לו לטובה את הסיוע שהגיש להם כאשר ביקשו להיכנס למבנים ערביים שרכשו ברובע המוסלמי בימיו הקודמים בעיר. "שחם עשה מעל ומעבר, גם בדברים שלא ניתן לספר", אמר הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת "עטרת ירושלים".
את הרומן המחודש עם החרדים החל שחם אחרי סיור רגלי שעשה לבד בתוך השכונות במאה שערים, ושיחות אקראיות עם התושבים שלא זיהו אותו, כאילו היה הקיסר המחופש הארון אל-ראשיד. שחם החליט מיד להחזיר לפעילות את אוטובוס מספר 1, שלא נסע ברחובות מאה שערים בשנתיים האחרונות.
אנשי העדה טענו כי מדובר בבעיות בטיחות וזיהום אוויר שגורמים האוטובוסים בדרכים הצרות. אחר כך הם אמרו שהנוסעים מציצים מחלונות האוטובוס לתוך הבתים. שחם השתכנע כי האוטובוס המעורב הוא שמפריע להם. כאן פרץ הסכסוך הראשון.
בהמשך עלו לכותרות ברחבי המדינה התופעות הקשות של הדרת נשים במגזר החרדי והפעולות האלימות של הסיקריקים נגד נשים ובעלי חנויות שנראו להם לא צנועים מספיק. שחם יצא למערכה, שלח כוחות לרחובות החרדיים וחסם את הרחובות שיועדו לנשים בלבד במהלך שמחת בית השואבה. בבחירות למנהלים הקהילתיים שנערכו בסוף דצמבר עצרה המשטרה חשודים שמנעו כניסת נשים לאחת הקלפיות. פעולות דומות הוא נקט גם בבית שמש.
התגובה החרדית הקיצונית לא איחרה לבוא. בתחילת החודש הופצו ברחובות כרזות שבהן נראה שחם במדי קצין נאצי. "יבוא טרי מברלין", נכתב בכרזות. "אדולף ניסו-שחם רוצח עם. עברנו את היטלר, נעבור גם את ממשיכו. אחריתך ואחרית משפחתך כמוריך היטלר ודומיו, צוררי העם היהודי לדיראון עולם", חתמו בנימת איום כותבי כרזות הנאצה. בעקבות פרסום הכרזות נעצרו שני עיתונאים חרדים, אך הם שוחררו. את החקירה מנהלת היום יחידת להב 443 של המשטרה.
הוא נפגע עד עמקי נשמתו. "הרגשתי עלבון וצער. זה היה מעליב ועלוב כאחד", אמר . "בירושלים פועלים שוטרים מצוינים שנתקלים באיומים. שום דבר לא ירתיע אותם, וגם לא אותי".
ניסו שחם אינו מתכוון לוותר. "אני מבצע אכיפה. אני לא מאמין באזורים שהם מחוץ לתחום. הדבר הכי נכון מבחינת כל אוכלוסייה הוא שתהיה בה אכיפה רצינית. במאה שערים רוב האוכלוסייה היא זו שמשלמת את המחיר הכבד של האלימות. אנחנו מבצעים בעיר את המדיניות שקבע גם מפכ"ל המשטרה. בכל מקום שאני הולך, גם בשכונות הערביות, מודים לי על האכיפה שהביאה למאות מעצרים בחודשים האחרונים. האלימות פחתה בצורה משמעותית מאז שנכנסנו למקומות שנחשבו אקס-טריטוריאליים, סילוואן, עיסאוויה או מאה שערים".
כך או אחרת, מתברר שבציבור החרדי יש גם מי שמשבחים את העבודה שלו. באתר שנקרא "די לטרור", שמזוהה כנראה עם אחת החסידויות הגדולות, כתבו השבוע כי "זה מספר חודשים חשים תושבי מאה שערים והמגזר החרדי בשינוי מדיניות המשטרה באזור. המשטרה לא חוששת כלל וכלל מאותם קיצוניים ופועלת ללא מורא ופחד.
האוטובוסים חזרו למאה שערים וזוכים לאבטחה. העירייה חזרה להעניק שירותים. פחי הזבל חודשו וכל אלימות מסתיימת במעצר. הביטחון שב לשכון ברחובות. הסיקריקים עדיין מוציאים אלפי פשקווילים שמזהירים מפני חורבן הבית והארץ, בשל מעשי הזוועה של המשטרה הציונית. הם מחרימים ומקללים, אבל אף אחד לא שם עליהם".
בעימות האינסופי בין ירושלים החילונית, או לפחות מה שנשאר ממנה, למגזר החרדי ההולך ומקצין, אין מקום לאופטימיות. העיתונאי החרדי משה איזן חי במאה שערים ומסתובב בשכונות ימים ולילות. האבחנה שלו לא מבשרת טובות. "שחם עושה טעות חמורה", הוא אומר.
"האנשים מרגישים שהוא נאבק בהם באופן אישי. הם אומרים ש'אנחנו כאן מאה שנה והוא בא לשנתיים-שלוש ובסוף ילך'. אצל קודמיו, ניצב אהרן פרנקו ותנ"צ ברונו שטיין, היו גבולות. היה דיבור עם העסקנים. אצלו אין דבר כזה. הוא נלחם בסיקריקים וכולם שמחים על כך, אבל הרושם הוא שהוא נלחם בכולם, בלי הבחנה. הייתי בעשרות הפגנות בשנים האחרונות. לא ראיתי אלימות כזו של המשטרה. זה ייגמר לא טוב".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם