אנרגיה חלשה: איך אנחנו מפספסים את הרוח?
על אף התגברות הפעילות בתחום אנרגיית הרוח, הנושא עדיין מדשדש בשל סיבות תכנוניות, ביטחוניות, פוליטיות, סביבתיות וכמובן כספיות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הסיבה המרכזית להתעוררות נעוצה בכך שבנובמבר 2011 הוסדרו לראשונה התעריפים לטורבינות הרוח הבינוניות והגדולות. אחרי המתנה ארוכה פרסמה רשות החשמל הסדרה ראשונה, שבה נקבע כי טורבינות בהספק של יותר מ-50 קילו-ואט יזכו במכסה הראשונה (עד 440 מגה-ואט) לתעריף של 53 אגורות לקוט"ש וכי הטורבינות שיוסדרו במכסה השנייה (800-440 מגהואט) יקבלו 49 אגורות לקוט"ש.
סיבה נוספת להתעוררות נעוצה בהאטה בתחום האנרגיה הסולארית, שכן יזמי אנרגיית השמש מקבלים כעת פחות כסף עבור כל קוט"ש שהם מייצרים. "חברות שהתמקדו עד עתה באנרגיה הסולארית מנצלות את פלטפורמת המימון ואת אנשי המקצוע שלהן לטובת פעילות בתחום אנרגיית הרוח", אומר עו"ד פלג רחמן, שותף ומנהל מחלקת מיזמי אנרגיה במשרד שלמה כהן ושות'.
האם התנופה הזאת קשורה לרווחיות? לא בטוח. אמנם עלות ייצור מגה-ואט מותקן אחד של אנרגיית רוח עומדת על 1.5 מיליון יורו לעומת השקעה של 2.5-2 מיליון יורו למגה-ואט מותקן באנרגיה הסולארית, אך יש לזכור כי בהשוואה לתחום הסולארי התחזוקה של טורבינות רוח יקרה והזמן הנדרש להקמת פרויקט מייגע ועד סיומו נדרשות בדרך כלל יותר מ-3 שנים.
אך לא כולם שותפים לאופטימיות. גיא רובינשטיין, חבר הנהלת איגוד אנרגיות מתחדשות ומנהל בחברת אוירם המפתחת פרויקטים בתחום, מצנן את ההתלהבות: "נכון שיש יותר תחרות ויותר פעילות, אך שום דבר מהפעילות הזאת לא מניב תוצאות. בשורה התחתונה-הכל תקוע". לדבריו, אמנם רשות החשמל פרסמה הסדרה, אך גופים ציבוריים לא יודעים כיצד להתמודד עם פרויקטים של אנרגיית רוח.
בין היזמים אין כמעט מי שיחלוק על כך. מנכ"ל אנלייט גלעד יעבץ מבהיר כי היעדר מדיניות היא החסם המרכזי להקמת פרויקטים: "אין מדיניות תכנונית כלל-ארצית. הענף זועק למסמך תכנוני שיעודד וייצור מסלול מהיר לאישור פרויקטים".
לטענת איתן פרנס, יו"ר איגוד אנרגיות מתחדשות, אין כל אפשרות לקבל היתרים אפילו להציב עמוד מדידה. עמוד כזה דרוש כדי לבצע מדידת רוחות באזורים פוטנציאליים להצבת טורבינות. ללא מדידות מדויקות אי אפשר להתחיל בתכנון פרויקט או להגיע לשלב המימון שלו. "להצבת טורבינות קטנות יש למדוד את הרוח במשך כמה חודשים ולטורבינות גדולות יש צורך בעמוד מדידה שגובהו 70 מטר הדוגם נתונים במשך כשנה וחצי או שנתיים", הוא מסביר.
הרוח היא כמובן עניין משמעותי. בניגוד לשמש, פוטנציאל הרוח בישראל מלכתחילה אינו גדול וההבדלים בין נקודה לנקודה עשויים לעתים להיות קיצוניים. "בנקודה אחת יכולה להיות רוח טובה, וק"מ משם
אמנם משרד האנרגיה והמים תכנן לצאת במכרז בינלאומי לביצוע סקר רוחות, שאמור היה למפות אזורים בעלי פוטנציאל רוח, אך המכרז בוטל. "הסקר יכול היה לסייע ליזמים ולכוון אותם לאתרים פוטנציאליים, אך הוא לא פוטר את הצורך במדידות", מדגיש עו"ד רחמן.
ממשרד האנרגיה והמים נמסר: "מכיוון שבעבר לא היו לשירות המטאורולוגי היכולות הנדרשות, ורק לאחר פרסום המכרז התברר כי עקב שינויים שנעשו בשירות הם יכולים לסייע בגיבוש הסקר, המכרז בוטל. בימים אלה מתגבש פרסום מכרז חדש. המשרד טיפל מול משרד התמ"ת בהקצאת קרקע בפטור ממכרז למיזמי מחקר ופיתוח בתחום הרוח".
העלות של מדידת רוח, הנאמדת במאות אלפי שקלים, והיעדר הליך תכנוני מאלצים יזמים להשקיע מאמצים בגיבוש תוכניות בניין עיר (תב"ע) חדשות. "המדינה לא מאפשרת להרים תורן מדידה", אומר דורי דוידוביץ', המנכ"ל והבעלים של סולארית דוראל, "הפתרון שמצאנו הוא פשוט להכין תב"ע מפורטת לכל פרויקט. אמנם יש לנו תוכניות רבות, אבל טורבינה שעומדת ופועלת עדיין אין".
ממשרד הפנים נמסר: "המשרד פועל לקדם נהלים והנחיות להצבת טורבינות רוח, שיובאו בקרוב לאישור המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. מכיוון שהנושא מורכב ומעורבים בו גורמים ציבוריים, דעות סותרות ואינטרסים מנוגדים, הליך גיבוש הנהלים אורך זמן".
מעבר להיבט התכנוני יש גם היבט ביטחוני. בניגוד לפאנלים סולאריים הממוקמים על גגות או על הקרקע, טורבינות רוח מגיעות לגבהים של עשרות מטרים ועשויות להפריע לתנועת כלי טיס. "משרד הביטחון לא מאשר פרויקטים של טורבינות רוח בצפון", קובע אחד מהיזמים בתחום.
מכשול נוסף הוא פוליטי. ברמת הגולן פוטנציאל הרוח מצוין, אך שאלת החזרת הרמה בעתיד לסוריה יוצרת חשש בשוק. "הבנקים דורשים ערבויות מהמדינה לפיצוי אם רמת הגולן תוחזר, אך בינתיים אין ערבות כזאת. מי יפצה את היזמים ואת המממנים אם הרמה תוחזר? ", תוהה יזם אחר.
גם ארגוני הסביבה יוצאים נגד הטורבינות ומתריעים שהן עלולות לפגוע בצירי נדידת ציפורים. החברה להגנת הטבע הגישה לאחרונה התנגדויות לפרויקט טורבינות של קצא"א בדרום ולפרויקט שבו מתוכננות לקום 25 טורבינות בבקעת ערד.
אך לטענת דוידוביץ', הבעיה אינה ביטחונית, סביבתית, פוליטית או בירוקרטית, אלא כספית: "צריך לזכור שמגרש המשחקים הזה קטן ויש בו מעט מאוד שחקנים. גם אם יוחלט מחר בבוקר להקים עשרות פרויקטים, אין למדינה תשתית מתאימה להוליך את החשמל ועוד אין בנק שנתן מימון לפרויקט אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם