אחרי 11 שנה בשבי: "נולדתי מחדש"
אביה נהג להתעלל בה ולגלח את שיערה. היא ניזונה מלחם ויצאה רק בלילות לעבודות ניקיון. יותר מעשור אחר כך, שוחררה בראה מלחם לחיים
בגיל ארבע הוריה של בראה התגרשו. היא נשארה אצל אביה, ואחיה עבר יחד עם אמה. בתחילה היא התגוררה בכפר נבי אליאס שבשומרון והלכה לבית ספר עד כיתה ו'. אביה טען שבית הספר מלא באנשים רעים, ומנע מבתו להמשיך בלימודים.
בראה לא קיבלה את ההחלטה וברחה מביתה לכפר "עזבת א-טביב". האב התלונן במשטרה שהצליחה למצוא אותה ובנוכחות המשטרה הוא החתים את הילדה על מסמך שבו היא מבטיחה לא לחזור לבית ספר.
לאחר שהחזירו אותה לביתה, כלא אותה האב וכשעברו לקלקיליה הוא המשיך במעשיו. מי שהובילה לשחרורה של בראה הייתה הדודה, אחותו של האב, שבמשך שנים ביקשה ממנו לראות את הילדה אבל הוא סירב בטענה שבתו לא רוצה לראות אף אחד.
עם הזמן גבר החשש אצל הדודה על גורל אחייניתה, בשבועות האחרונים היא התחילה לבטא בגלוי את חששותיה והמידע הגיע למשטרה ולעובדים הסוציאליים בעירייה. ביום חמישי, בשעה תשע בבוקר, פשטו השוטרים על הבית, מצאו את בראה בשירותים, הכריחו את האב לפתוח את הדלת ועצרו אותו.
האב, בעל אזרחות ישראלית, נעצר והועבר מאוחר יותר למשטרת מחוז ש"י. אתמול הוארך מעצרו בבית משפט השלום בכפר סבא. המשטרה חושדת שגם אשתו של האב, גם היא בעלת אזרחות ישראלית, ידעה כל הזמן שהילדה כלואה ולא עשתה דבר.
אם העונש היה תלוי בבראה, אביה היה צפוי לעונש כבד. "אני רוצה שישימו אותו בשירותים מתחת לאדמה", היא אמרה אתמול. "שלא יראה אור יום למשך
האלה שרים, עובדת סוציאלית בעיריית קלקיליה, והראשונה שדיברה עם בראה לאחר השחרור, מופתעת מהאישיות החזקה של הצעירה. "כל אדם שיושב שישה חודשים בבידוד עשוי ללקות בנפשו, אבל הילדה הזאת ישבה 11 שנים בתוך חדר שירותים של מטר וחצי ויצאה חזקה", אמרה אתמול.
בראה דיברה אתמול בהתרגשות כשסביבה משפחתה החדשה. אמה מייסון, שלא ראתה אותה כל השנים הללו ובעלה וכן אחיה ושתי אחיותיה למחצה. "כל הזמן הייתי סגורה בשירותים", היא סיפרה, "פעם ביום אבי היה מביא לי סנדוויץ' שבו מרוח שמן, ותפוח. באחת בלילה הוא היה מוציא אותי כדי לשטוף את הרצפה והכלים, עד לשעה ארבע בבוקר".
לצד העבודה שהכריח אותה לעשות, סבלה בראה מאלימות קשה מצד אביה. "כל הזמן הוא היה מכה ומשפיל אותי. כל הגוף שלי כחול מהמכות, את השיער שלי הוא היה מגלח בסכין גילוח", היא מספרת.
כאשר אזרה אומץ וביקשה פעם לראות את אמה ואחיה, לקח האב את השמיכה עליה ישנה, הביא דלי מים קרים ושפך את המים עליה. במשך שלושה ימים היא ישנה על הרצפה, רועדת מקור. לצד הסבל הפיזי, נהג האב להתעלל בבתו גם נפשית.
"הוא כל הזמן אמר לי 'עדיף לך שתמותי, תנוח ותני לנו לנוח', אבל אני לא רציתי למות, הייתה לי תקווה שאצא לחיים היפים, שעליהם שמעתי בתוכניות הרדיו". כעת, לאחר ששוחררה, עברה בראה לגור עם אמה, שהתחתנה לאחר שנפרדה עם בעלה הראשון, והופתעה ממה שחיכה לה.
"הוא כל הזמן דיבר על אמא שהיא אישה רעה, אמר לי שבחוץ חיים מפלצות, אבל כשיצאתי לא האמנתי איך מתייחסת אליי אמי. היא האמא הכי טובה בעולם, גם בעלה, אני כבר קוראת לו אבא שלי, כל הזמן מפנקים אותי".
לאחר הלידה השנייה שלה, כפי שהיא קוראת לשחרורה, היא כבר מתכננת את העתיד: "אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, רוצה לעזור לכל אלה שסבלו כמוני, אני מבטיחה שאני יכולה לעזור להם, כי אני עברתי את זה, ויודעת על מה מדברים".
האמא מייסון עומדת כל הזמן ליד בתה, עדיין לא מעכלת את מה שקרה. שנים רבות היא מנסה לראות את בראה. "תמיד שאלתי אותו עליה, התחננתי שייתן לי לראות אותה אבל הוא לא הסכים. בסוף הפסקתי ללכת אליו כי ידעתי שבכל פעם שאני שואלת עליה הוא מתעלל בה, לא רציתי שתסבול בגללי יותר".
העובדת הסוציאלית האלה שרים סיפרה אתמול כי חיכתה לבראה בתחנת המשטרה. "השאלה הראשונה ששאלתי הייתה 'מה שלומך?' והיא ענתה 'תודה לאל, תודה לאל' ואז הוסיפה: 'תודה לאל שהרגע הזה שחיכיתי לו כל השנים הגיע, כל יום חיכיתי שיפתחו את הדלת ושאצא מהכלא שאני נמצאת בו, אני מרגישה כמו אסיר שמשתחרר ויוצא לחופשי'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם