בעקבות יהודי זמביה: מעטים, אבל משפיעים
הקהילה היהודית של זמביה הורכבה בעיקר ממהגרים אירופים שחיפשו עתיד טוב יותר וברחו מהנאצים. הם גם סייעו לעיצוב המדינה
יהודים אירופים הגיעו לזמביה לראשונה בסוף המאה ה-19, כאשר זו עדיין הייתה צפון רודזיה. רבים התיישבו בבירה ליווינגסטון. הראשונים היו חלוצים שחיפשו הזדמנויות כלכליות טובות יותר, בהמשך הם הגיעו בתור פליטים שנמלטו מהרדיפה הנאצית.
על אף שהקהילה היהודית בזמביה תמיד הייתה קטנה – כאלף בשיא – חבריה כללו דמויות משמעותיות בחיים הכלכליים והפוליטיים של המדינה. בין האישים המשפיעים ביותר היה סיימון זוקאס, שמילא תפקיד במאבק למען עצמאות מבריטניה בשנות החמישים והפך לשר בממשלה אחרי העצמאות.
אביו של זוקאס היגר מליטא לדרום אפריקה ב-1936 בחיפוש אחרי עבודה, בעת שצל הנאציזם עלה באירופה. הוא התיישב בצפון רודזיה, פתח חנות בעיירה נדולה ומשפחתו הצטרפה אליו בשנת 1938.
סיימון זוקאס הגיע בגיל 13 ודיבר רק מעט אנגלית. הוא נאבק להתאים את עצמו למדינה שבה השחורים זכו ליחס של אזרחים סוג ב' תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי. "ידעתי משהו על העולם כי הייתי חלק מהתנועה הציונית בליטא", הוא נזכר. "הגעתי עם סימפטיה לחלשים, שכללו את השחורים. הקושי הגדול ביותר היה להתרגל ליחס לשחורים. היה פער גדול בין היחס ללבנים ולשחורים".
הוא נזכר שכתב בקשות מדי ערב כדי לאפשר לטבח השחור של המשפחה ללכת הביתה אחרי השקיעה כי הוא היה נתון לעוצר.
זוקאס אומר שהייתה קצת אנטישמיות מצד גורמים בריטיים, וזה הקשה על יהודים להשיג רישיונות סחר, אבל באופן כללי היהודים זכו לקבלת פנים חמה. החברים החדשים שהגיעו יצרו קהילה קטנה יחד עם המשפחות שהיגרו בשנים הקודמות.
יו מקמילן הוא היסטוריון מאוקספורד ומחבר הספר "ציון באפריקה: יהודי זמביה". על המתיישבים היהודים המוקדמים הוא אומר: "היהודים שהגיעו לצפון רודזיה היו מהגרים כלכליים ופליטים שנמלטו מרדיפות דתיות ופוליטיות באימפריה הרוסית, אבל גם מהגרים כלכליים שחיפשו מקום שבו יוכלו לחיות טוב יותר".
יהודי ליטא בעיקר היגרו לדרום אפריקה במהלך המרדף אחרי היהלומים והזהב בסוף המאה ה-19, אבל כמה מהחלוצים נכנסו לעומק היבשת. "אלה שהגיעו לצפון רודזיה בשלבים המוקדמים היו יותר הרפתקנים – אנשי הספר", אומר מקמילן. "הם הלכו לאזורים קשים ורחוקים יותר, בעיקר בתור סוחרי צאן".
בין המהגרים המשפיעים ביותר היו האחים סוסמן, אנשי עסקים מליטא. הם הגיעו לצפון רודזיה ב-1901 בתור סוחרי צאן. הם התיישבו בליווינגסטון ובנו אימפריה עסקית שכללה מכרות פחם וחוות.
מקמילן אומר שהאחים היו מנהיגי הקהילה הקטנה והוביל את בנייתו של בית הכנסת בעיר בשנות העשרים המאוחרות. הבניין עדיין עומד, אבל כיום הוא כנסייה. מבקר מקרי לא יכול לדעת שזה היה מקום פולחן יהודי, אבל עדיין ניתן לראות סימן עמום של מגן דוד מעל הכניסה.
בשנות השלושים כבר היו מאות יהודים בזמביה ועליית הנאציזם באירופה הביאה גל הגירה חדש. ב-1938 וב-1939, קרוב ל-300 יהודים גרמנים ברחו מהרדיפה והגיעו לצפון רודזיה, כפי שעשו מספרים קטנים של יהודים מליטא ומלטביה.
עד שנות השישים, קרוב לאלף יהודים גרו בצפון רודזיה. אבל אחרי העצמאות ב-1964, המספרים החלו לרדת, בין השאר בשל בריחה של לבנים מהמדינה. כעת יש פחות מחמישים יהודים בזמביה.
זוקאס היה פעיל חשוב למען עצמאות זמביה. אחרי שירות קצר בצבא ובאוניברסיטה בקייפטאון, הוא מחה נגד השלטון הקולניאלי, וזה הוביל לגירושו באנגליה ב-1952. הוא המשיך גם בלונדון, עד שקיבל הזמנה לזמביה אחרי שזכתה בעצמאות.
הוא החזיק בעוד שני תפקידים בממשלה והיה יו"ר מפלגת האופוזיציה, הפורום לדמוקרטיה ולהתפתחות, בשנת 2001.
בעוד שזוקאס הוא אולי המוכר מבין יהודי זמביה, הקהילה שסייעה לעצב את המדינה. "הם מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של זמביה, במיוחד בתחום הסחר", אומר מקמילן. "זו קהילה קטנה שהשפיעה מעבר למספרים שלה".
מרק טאטון הוא כתב ברשת CNN.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם