שיכרון כוח כפול
מצד אחד פקידי האוצר מנהלים דה פקטו את המערכת. מצד אחר מבקר מדינה שמסרס את השרים. מה שנשאר לנו זה סוג של קרקס
לינדנשטראוס, המסיים את תפקידו ביוני, היה המבקר הנכון למדינת ישראל. במקומות אחרים, שבהם יש נורמות ציבוריות ואמות מידה של מה שעולה ולא עולה על הדעת, נטייתו לכותרות ולחקירות, שספק אם הן בתחום אחריותו המקורי, הייתה יכולה לקלקל את השורה. בישראל כבר שנים שאמת המידה הציבורית פשוט איננה קיימת, ואיש אינו מכיר באחריותו אלא תחת חרב המבקר או בית המשפט. הדוגמה הבולטת היא הדוח המתוקשר הבא של המבקר, על פרשת הרפז - פרשה שספק גדול אם מבקר המדינה היה צריך להידרש לה, אבל במקום שבו בצמרת הגבוהה ביותר של הצבא משקרים ומטייחים ואיש לא תובע אחריות ובירור, כנראה אין בררה.
ועדיין רחוקה הדרך בין זה לבין מה שהמבקר מטיל על שטייניץ. עובדתית, אין ספק: הממשלה הורתה )לא בחפץ לב או מתוך שלטון ראוי, אלא מאימת דוח קודם של המבקר ( להעביר למשרד הפנים 100 מיליון שקל לצורך שיפור שירותי הכבאות. משרד האוצר התנה את העברת הכסף ברפורמה בשירותים האלה. זהו שיכרון הכוח המסורתי של פקידי האוצר,
שמשוכנעים שרק הם אמונים על טובת המדינה וכל השאר תחמנים ובטלנים. הוראת ממשלה היא אצלם רק בגדר המלצה, שאותה ימלאו רק אם יתקיימו תנאים שהם בעצמם מחליטים עליהם.
אבל מה שעושה לינדנשטראוס הוא בעצם לבטל את כל תפקידי השרים האחרים, פרט לשר האוצר. תקציב משרד הפנים לשנת 2011 היה 4.23 מיליארד שקלים. 100 מיליון שקל הם 2.3 אחוזים מהסכום הזה, סכום פעוט יחסית. אם ישי היה מייחס לכבאות חשיבות כלשהי - ואם הממשלה כולה, שאישרה את הסכום רק תחת איום ביקורתי-משפטי, הייתה באמת מתכוונת - לשר הפנים לא הייתה שום בעיה להעביר את הכסף מסעיף פחות חיוני ולהקפיא אותו עד להסדר עם האוצר. לא מזמן אישרה הממשלה תוספת של שלושה מיליארד שקלים לתקציב הביטחון, שאמורה להיות ממומנת מדברים שלא בוצעו במשרדים אחרים. רק מהרזרבה לאסונות טבע שלא נוצלה, 100 מיליון שקל בדיוק, היה אפשר לממן את שיפור מערך הכבאות.
להפיל את זה על שר האוצר אישית פירושו ששרים אינם צריכים יותר לקבל החלטות, ליצור סדרי עדיפות או בקיצור - להיות שרים. הם יבקשו כסף, ואם האוצר לא יעביר - הוא אחראי. אפילו צה"ל, שהאשים )שלא בצדק( את קיצוצי התקציב במחסור באימונים לפני מלחמת לבנון השנייה, לא טען ששר האוצר אחראי לתפקודו הלקוי בה. אבל לינדנשטראוס יודע שאנחנו עייפים, ולא מאמינים בשום דבר חוץ מראש ערוף. חדלנו להאמין שהשלטון באמת מתנהל, חדלנו להאמין שמישהו באמת חושב מה טוב לנו. מה שנשאר לנו הוא סוג של קרקס, שבו אחת לכמה זמן קם מישהו, כמו מלכת הקלפים ב"עליסה בארץ הפלאות", ודורש לחתוך ראש למישהו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם