מי מאמין לישראלים
מנהיגי המפלגות האיסלאמיות בתוניסיה ובמרוקו הכחישו כי קיימו עמי ראיונות. דה-לגיטימציה של שיחה עם ישראלים היא התפתחות מדאיגה
העילה: שיחותיי עם שניהם לפני כשבוע בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שם הצגתי להם שאלה זהה לגבי עתיד יחסי מדינותיהם עם ישראל ולגבי אפשרות כינונם של יחסים דיפלומטיים. גם התשובות שקיבלתי היו די זהות. "אנחנו חלק מהתנועה האיסלאמית, ומדיניותנו היא לקבל כל מה שהפלסטינים יחליטו. אם יגיעו להסכמה עם ישראל, אז נוכל לדבר על קשרים", אמר ראנושי.
ראש הממשלה המרוקאי אל-קיראן, מנהיג מפלגת הצדק והפיתוח האיסלאמית, הבהיר גם הוא: "כינון היחסים תלוי בפתרון השאלה הפלסטינית ובהסכם בין ישראל לפלסטינים". השניים אפילו לא פירטו את זהותם של הפלסטינים - הרשות או אולי חמאס. ראנושי אירח לא מזמן בחמימות רבה את איסמעיל הניה. ההצהרות תורגמו לערבית על ידי אתר האינטרנט של "קול ישראל".
שני המנהיגים באו לדאבוס במטרה להרגיע את חששות קהילת העסקים הבינלאומית לגבי עתידן המדיני והכלכלי של מדינות צפון אפריקה. קשה לומר שהצליחו במשימתם במלואה. ההון הגדול מעדיף בדרך כלל עריצים ולא כל כך אוהב פונדמנטליסטים, כך שהוא עדיין בעמדת המתנה.
תשובות מסוג אלה שניתנו לי יכולות כמובן רק לתרום לבניית האמון, אבל עם שובם הביתה, כך התברר, נקלעו השניים לעין הסערה. הסערה קמה לא בגלל הדברים שאמרו, אלא בעיקר בגלל זהות בן השיח.
ראש ממשלת מרוקו מיהר לפרסם הודעה שלפיה לא העניק שום ראיון לעיתונאי ישראלי. שינוי לרעה ברבאט. מנהיגי מרוקו, והמלך בראשם, מעולם לא נמנעו מלשוחח עם ישראלים. נראה כי
אבל עיקר הדיון הציבורי, שלא נפסק, היה בתוניסיה. "האם נתן ראשד ראנושי ראיון לעיתונאי ישראלי (או ציוני, לפי נטייתם של הכותבים)?", זעקו עיתונים ואתרי אינטרנט. ראנושי הכחיש מיד באתר הפייסבוק שלו (יש לו כזה), ודובר מפלגתו הוציא שלוש הודעות סותרות: "השייח ראנושי לא דיבר כלל עם עיתונאים בדאבוס", "הוא נאם בפני 60 עיתונאים ולא ענה על שאלות", " הוא שוחח עם עיתונאי שהציג עצמו כספרדי".
תחנות רדיו ואתרי אינטרנט התקשרו אליי כדי לשמוע את גרסתי, והכותרות הפכו להיות: "למי להאמין - לשייח' ראשד ראנושי או לישראלי גדעון קוץ?"
האופוזיציה החילונית-דמוקרטית, אך גם הקיצונים הסלפיסטים, העלו מיד את השאלה - מה בעצם עשה בדאבוס ראש המפלגה שאינו נושא תפקיד רשמי, והוא עוד דובר אנגלית משובשת, לצד ראש הממשלה ושר החוץ שלו? (תשובה נפוצה שהביאו מקורביו: "בנו הוא איש עסקים. . .").
פרשנים ניתחו את "צביעותה" של מפלגת"אל-נהדה". אגב, ראנושי פגש לאחרונה מנהיגים יהודים בארה"ב והרגיע אותם לגבי המדיניות כלפי היהודים וישראל. מפלגתו מתנגדת לתיקון בחוקה שנועד לאסור על קיום קשרים עם ישראל, אבל באוזני אוהדיו הוא השתמש לגביה במילים מעולם החרקים. . . המפלגה השלטת ניסתה להרגיע את הקהילה היהודית, שכלפיה הופנו לאחרונה איומים לא מעטים.
בראיונות שהענקתי אני לאמצעי תקשורת תוניסאיים, אחרי הסערה, הזכרתי ששוחחתי עם הנשיא הסוציאליסט-לאומן מונסף מרזוקי, לפני שנבחר לתפקידו. הוא לא סירב לענות לשאלותיי, גם אם היה הרבה יותר פסימי לגבי עתידה של ישראל בתוך עולם "האביב הערבי".
מרזוקי, שתומך אישית בפתרון של מדינה אחת ולא שתיים, צפה שהבעיה הפלסטינית תגרום למשטרים הערביים החדשים להתעמת עם ישראל ולא לכונן עמה יחסים. אישית, כבר הורגלתי בקבלת תגובות שונות ממדינות עוינות עקב שיחות שקיימתי עם מנהיגיהן או נציגיהן. אלא שדה-לגיטימציה של שיחה עם ישראלים בצפון אפריקה הפרנקופונית המתונה היא התפתחות מדאיגה.
הכותב הוא כתב מעריב בפריז
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם