ברית המדכאים
רוסיה תשלם מחיר על עמדתה. היא מבינה זאת. דעת הקהל המערבית לא מעניינת אותה, אך מעמדה בעולם הערבי הסוני נחלש
אמש, במועצת הביטחון של האו"ם, הסירוב הזה הביא את המערב להתנגשות דיפלומטית חסרת תקדים מול סין ורוסיה. כאשר שגרירת ארה"ב באו"ם מגדירה את המהלך הרוסי-סיני כ"מגעיל", היא מקבלת אישור לכך מגבוה. כשהבריטים מסבירים שאינטרסים זרים מובילים חלק מחברות מועצת הביטחון, הם מתואמים עם האמריקאים. כמה וכמה גורמים כתבו תסריט דיפלומטי קיצוני אמש. הוא התממש במלואו.
רוסיה תשלם מחיר על עמדתה. היא מבינה זאת. דעת הקהל המערבית לא ממש מעניינת אותה; אך מעמדה בעולם הערבי הסוני נחלש מאוד. ברחובות סוריה, אין דמות בינלאומית שנואה יותר מפוטין. מוסקבה מהמרת בכבדות על רודן שטובח בבני עמו. היא משחקת משחק בסכומים גבוהים, פראיים.
השאלה היא כמובן מדוע. סוריה איננה מספקת כמויות נפט אסטרטגיות לרוסיה, עסקאות הנשק חשובות אך לא קריטיות לרוסים. יש כמובן את הסודות המלוכלכים, הדרך שבה רוסיה שיתפה פעולה עם סוריה במשך שנים, כולל אולי שיתוף בטכנולוגיות נשק אסורות. הרבה סיבות, אבל נחוץ גם מרכיב אסטרטגי. אותו לא אומרים במפורש. דבריו של פוטין, שמובאים כאן לראשונה, מסבירים את מה שצ'רצ'יל כינה בשעתו "חידה עטופה במסתורין בתוך אניגמה": המדיניות הבינלאומית של רוסיה.
הם חושבים שניתן להם לעשות לנו לוב שנייה, אמר פוטין לבן שיחו המערבי באותה פגישה. בלוב הלכנו עם החלטתה של מועצת הביטחון של האו"ם. גינינו. הסכמנו לאזור ללא טיסה, לכל הצדדים, אף שהיה ברור שרק לקדאפי יש מטוסים. מה קרה? האזור ללא טיסה הפך לפעולת נאט"ו נגד המשטר הלובי. נאט"ו הפילה שליט של מדינה (ראוי להזכיר בשלב זה כי נאט"ו ורוסיה הם כמו שמן ומים, כמובן). לוב הפכה למדינה נתמכת על ידי המערב.
פוטין היה ברור ונוקשה, התרשם בן שיחו הבכיר. לא ניתן לבצע שינוי משטר בסוריה בדרך האחורית של מועצת הביטחון, אמר שוב ראש ממשלת רוסיה ומי שיהיה בקרוב, שוב, נשיאה. בסיום דבריו
זה משפט חשוב מאוד. זה כנראה המפתח; הרוסים רוצים לסכם איך מעמדם בסוריה נטולת אסד יישמר. הם דורשים חלוקה מעצמתית. במקביל, פוטין משגר את שר החוץ לברוב לדמשק. אפשר להניח שלברוב יבהיר לאסד את המובן מאליו: מוסקבה נהגה בנאמנות. היא חוסמת מהלך בינלאומי. עכשיו, או שנשיא סוריה ישתלט על מדינתו - מחיר הדמים לא מעניין את רוסיה של פוטין - או שמוסקבה תהמר על סוס אחר. אם יגיעו למסקנה שהאסדים גמורים, בן-לילה הרוסים יגלו את האור. הם ינאמו בשבח שמירה על זכויות האדם ויביעו גועל מבעל בריתם הוותיק.
התמונה הגדולה מעניינת לא פחות מקטנוניות הווטו במועצת הביטחון. שוב התייצבו אמש ארה"ב ואירופה מול סין ורוסיה. כאילו לא נפלה החומה, כאילו לא הבטיחו לנו עידן של דמוקרטיה. מזרח מול מערב התנגשו במועצת הביטחון, ובינתיים השוחט שוחט בסוריה. בעצם הרבה השתנה: כי יחד עם ארה"ב ואירופה מצויה הליגה הערבית, שקוראת להדחתו של אסד.
הקו המפריד איננו מזרח מול מערב, מפותחות מול בלתי מפותחות. הקהילה הבינלאומית חלוקה - בעניין הסורי, ולא רק - בין דמוקרטיות ומשטרים מדכאים. בסין מצנזרים את הידיעות על המרד הסורי ומדווחים באורח מוגבל על הבחירות החופשיות במצרים. ברוסיה צועדים עשרות אלפים ודורשים בחירות חופשיות.
שליטיהן של המדינות העצומות הללו חוששים מזליגתה העקבית של החירות. אליהם מצטרפות מדינות מצורעות אחרות, מוונצואלה ועד צפון קוריאה. זוהי ברית המדכאים, ויש לה לפחות שני מושבים במועצת הביטחון. הווטו של בייג'ינג ומוסקבה אמש לא היה רק עבור אסד, אלא גם ובעיקר עבורן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם