לקרוא בין השורות
הפוליטיקאים מנסים לרכוב על גלי המחאה החברתית הרבה אחרי שהיא נגמרה: לפיד, קדימה, העבודה והשביתות של עופר עיני
פשיעה רק אחרי שהם נגמרים. אינני משוכנע שזה באמת נכון לגבי המשטרה, אבל מה שבטוח הוא שהאמרה הזאת נכונה לגבי הפוליטיקאים הישראלים.
אלה מנסים בתקופה אחרונה לרכוב על גל "המחאה החברתית", הרבה לאחר שזה נחלש, דעך וכמעט מת. אם זה יאיר לפיד בשרלטנות הילדותית של "איפה הכסף?"; אם זה שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה שנזכרו - באיחור אופנתי של ארבעה עשורים כמעט - שהם אמורים להיות בכלל מפלגה חברתית; אם "קדימה", הרדומה והאוטיסטית במקצת, שמתוכה עולים קולות (בעיקר ממחנה מופז) שמכים על חטא התרדמת שלקתה בה המפלגה במהלך הקיץ; אם תנועות חדשות שקורמות עור וגידים בשעות אלה ממש; כולם מבקשים לנגוס את הנתח שלהם מהעוגה האלקטורלית של אפקט המחאה החברתית.
גורם אחד כמעט ונשכח בתוך הקלחת הזו, מכיוון שהוא טס מתחת לרדאר הבחירות המתקרבות - עופר עיני וגייסות ההסתדרות שלו. מי שעשה אתמול את הבוקר בשדה התעופה בן-גוריון בוודאי הופתע למצוא שם משמרת של נציגי המחאה החברתית, ובראשם דפני ליף, עושים נפשות עבור השביתה הכללית במשק, עוברים מנוסע לנוסע וממיקרופון למיקרופון ומסבירים מדוע השביתה הכללית במשק היא מהמוצדקות וגו'.
אחרי הכול, יש יושר חברתי רב בקמפיין הקולני שמנהל עיני עבור מגזר עובדי הקבלן בימים האחרונים. מגזר זה סובל מתת יחס ומהיעדר שוויוניות זועק לשמים, במשק שהחוקיות הכלכלית שלו עדיין נאמנה לתאצ'ריזם הישן והטוב, גם לאחר הקיץ הלוהט שעבר על ישראל.
אבל צריך לקרוא גם בין השורות של המהלך הזה. לראות נכוחה את העתיד ולהבין שמזכ"ל ההסתדרות עופר עיני, שיומרותיו הפוליטיות ברורות, תופס טרמפ (ציני מעט) על הסוגיה הכאובה של עובדי הקבלן ומנסה לנכס לעצמו את השורה הראשונה בחזית המאבק החברתי.
במקום בו יאיר לפיד כותב טורים ריקים, עיני משבית את המשק; במקום בו שלי יחימוביץ' מעלה סטטוסים בפייסבוק, מזכ"ל ההסתדרות מתגושש עם שר האוצר בראש חוצות.
מגובה בחיל הפרשים של דפני ליף - אותו ניסה לנכס לעצמו בתקופת ההפגנות הגדולה - עיני יוצא לקושש לעצמו הון פוליטי על גבו של המשק.
דפני ליף, שעדיין מתלבטת לגבי האופק הפוליטי של פעילותה, מנסה להפגין נוכחות בכל המוקדים התקשורתיים של העימותים החברתיים, ועושה את המעשה הנכון מבחינתה לעת זו של התלבטות. אבל בשעה שהיא מחשבת את נכסיה ואת מהלכיה, רוקדים הזאבים הפוליטיים ריקוד בוטה מאוד סביב מדורת השבט, מנסים לנכס לעצמם את המומנטום שהיא וחבריה יצרו.
תסתיים בדרך בה תסתיים התקופה הזאת, דבר אחד ברור עולה ממנה: הפוליטיקאים, ואלה בעלי היומרות הפוליטיות, משוכנעים שהבחירות הקרובות יסובו סביב הנושא החברתי. דבר אחד שהם שוכחים הוא שבירושלים יושב פוליטיקאי ציני ומנוסה יותר מכל הלפידים והיחימוביצי'ם גם יחד.
שמו בנימין נתניהו והוא ממתין בפינה לסיום הגל הזה ברחובות ובתקשורת, למועד בו יהיה לו נוח לקבוע תאריך חדש לבחירות וגם להכתיב את סדר היום הלאומי החדש. אחד שנוח לו ולמפלגתו בהרבה. ועד אז, עופר עיני יכול להמשיך ולהשבית את המשק מטעמים פוליטיים ולשחק בנדמה לי עם יאיר לפיד, שלי יחימוביץ' ודפני ליף.
המשחק שמתנהל מעל לראשם מביא בחשבון את ניסיונות ההחייאה האלה למחאה החברתית הגוססת, וצוחק לעצמו בשקט שבע רצון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם