ניצחון לחופש השיסוי

בזיכוי אילנה דיין בפרשה, הכשיר בית המשפט את השקר. יידע כל חייל ותדע כל אם עברייה ויידע כל קורא וצופה: לעיתונות מותר לסלף

בן דרור ימיני | 9/2/2012 5:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
זו לא הייתה אילנה דיין שעמדה למשפט. זו התקשורת שנתבעה. משום שצריך להזכיר נשכחות: כבר באותו יום מר ונמהר שבו אירעה התקרית במוצב "גירית", הדיווח בחדשות ערוץ 2 היה כהאי לישנא: "הטענה הייתה שהחיילים חששו מפיגוע, אבל מהר מאוד התברר שהילדה הייתה בדרך לבית הספר. בילקוט היו ספרים". ובהמשך הובהר שהילדה הייתה "בדרך שהיא רגילה לעשות מדי יום עם בני כיתתה".

זה היה אות הפתיחה. כך בונים מפלצת. לא אומרים את הדברים במפורש. יוצרים אותה. פרט ועוד פרט, והמפלצת נוצרת. כך שכדאי לבדוק את הפרטים. ובכן, האמת היא, ואין חולק עליה, גם לא בפסק הדין שפורסם אתמול, שהחיילים כן חששו מפיגוע, שהילדה לא הייתה בדרכה לבית הספר, ושלאף אחד אין מושג מה היה בילקוט.

התיק נקבר, מחשש שיש בו מטען חבלה. יש סיבות לחשוב שספרים לא היו שם. אבל זה מה שהאכילו אותנו כלי התקשורת באותם ימים. ולא רק באותם ימים. ולא רק מתוך זדון או עוינות. משום שזו הגישה וזו האסכולה וזו האג'נדה. ככל שנציג את חיילי צה"ל כחיות אדם, כך אנחנו נאורים ומתקדמים יותר. כך אנחנו "משרתים את הדמוקרטיה". כך אנחנו "מיישמים את חופש הביטוי". ומה זה חשוב שמדובר בשקר.

גם בתוכנית "עובדה" חזרה אילנה דיין, שוב ושוב, על הטענה ש"הילדה הייתה בדרכה לבית הספר", אף שידעה שזו לא האמת. ובכל זאת היא אמרה מה שאמרה. משום שיש מטרה וקונספציה ואג'נדה. תוכנית "עובדה" הייתה בגדר פיגוע, משום שבעקבות השידור היה גל אדיר של פרסומים בעולם. בניגוד לאשליה שאנחנו מטפחים לעצמנו, אף אחד לא אמר שם לעצמו: איזו דמוקרטיה נפלאה היא מדינת ישראל. להפך.
כוח השיסוי זכה לניצחון

התוצאה הייתה: ראו איזו מפלצת צומחת שם במזרח התיכון. אם היה מדובר בחיילים צמאי דם שששים אלי הרג ילדות כשעשוע לשעות הפנאי - הביקורת הייתה מוצדקת. האמת חשובה גם כשהיא כואבת. אלא שזה היה מצג שווא. שקר. והשקר מנצח בעולם כבר יותר מדי שנים. והשקר ניצח אתמול בביהמ"ש העליון.

אל נא נטעה. חופש הביטוי הובס אתמול. כוח השיסוי זכה לניצחון אדיר. לא מתוך זדון. זדון לא היה אצל דיין ולא אצל שופטי ביהמ"ש העליון. חופש הביטוי הובס, משום שיידע כל חייל ותדע כל אם עברייה ויידע כל קורא וצופה ומאזין: לעיתונאי, לעיתונות, מותר לסלף, להדביק, לבצע מניפולציות. ותמיד יעמוד הנימוק המנצח: "שיקולי עריכה" או "מרווח נשימה".

עיתונאים , אמר אתמול ביהמ"ש, אינם שופטים. חובת הזהירות המוטלת עליהם הרבה יותר נמוכה. זה נכון. מותר לטעות. הרי לא מדובר בזדון. מדובר באופי העבודה. ולפעמים באופנה ובאג'נדה. אלא שהיא הנותנת. משום שלעתים מדובר בטעות או בהטעיה. או אז אמור להגיע התיקון.

מה הבעיה לומר: טעינו. שידרנו

שסרן ר' היה בג'יפ מוגן. זה היה שקר. הוא היה חשוף. אמרנו שהיא הייתה בדרכה לבית הספר. זה לא היה נכון. יצרנו את הרושם שסרן ר' חשב שמדובר בילדה קטנה. שקר. משום שזה מה שאמר סרן ר': "מדובר בנערה בין 15 ל-18, לא יכול להגיד בדיוק. 18-15 לא בטוח שזו בחורה, לא בטוח".

היה לנו את זה, אבל טעינו כשלא שידרנו את זה ויצרנו רושם הפוך. ויש עוד. אלא שבית המשפט הכשיר אתמול את השקר. גם אם מתברר לאחר הפרסום הראשוני שרבים מהדברים שנאמרו היו הבל - הרי סרן ר' זוכה, וחלק מקביעותיה הפסקניות של אילנה דיין הופרכו בעליל - גם אז אין חובה לפרסם תיקון.

כך קבע אתמול העליון, תוך שהוא מוחק, הלכה למעשה, את "דוקטרינת ההגינות" שהייתה מקובלת במשפט הישראלי. יש שופטים בירושלים. הם טעו. אבל יש עוד שופטים. סרן ר', שהפך לרס"ן, עסוק בפעילות מבצעית. לעורכי דינו יש זמן להגיש בקשה לדיון נוסף, כך שעדיין לא אבדה תקוותנו. ואם לא תשונה ההלכה שנוצרה אתמול ואם לא ייצא הצדק לאור - זו תהיה בכייה לדורות.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים