ניצחון לחופש הביטוי

בפסק הדין שמזכה את אילנה דיין בפרשת סרן ר' ביטא ביהמ"ש העליון עמדה: עיתונות אמיצה וחוקרת עדיפה מהזכות לשם טוב

תהילה שוורץ אלטשולר | 9/2/2012 5:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אתמול פורסם פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין, בסכסוך בגין כתבה בתוכנית "עובדה". בית המשפט המחוזי פסק לסרן ר' פיצויים בסך 300 אלף שקל, משום שראה בו קורבן ששמו הטוב נפגע וקיים פער מעמדות בינו ובין אילנה דיין וחברת "טלעד", המחזיקות בכוח ועושות בו שימוש לרעה.

בית המשפט העליון הפך את פסק דינו של המחוזי. בית המשפט העליון מבטא עמדה ערכית חשובה כשהוא מסרב להסכים לחדירה שיפוטית לתוך קרביה של מלאכת העריכה העיתונאית, משום שהדבר עשוי לגרור "אפקט מצנן" על העשייה העיתונאית כולה.

מתוך אותה תפיסה של הגנה על עיתונות חוקרת, קובע בית המשפט העליון כי הגנת "אמת דיברתי" בלשון הרע חלה על מי שפרסם "אמת לשעתה", כלומר על כך שהוגש כתב אישום נגד סרן ר', גם אם לא פרסם לאחר מכן שסרן ר' זוכה על ידי בית הדין הצבאי. בכל אלה אין חידוש משפטי. החידוש הוא באמרת אגב ארוכה היוצרת פרשנות חדשה ומרחיבה מאוד להגנה נוספת בלשון הרע, מעין "מסלול עוקף אמת דיברתי".

בית המשפט קובע כי עיתונאים יוכלו מעתה להתגונן מפני תביעת לשון הרע אם יוכיחו שעשו את הפרסום בתום לב בנסיבות שבהן מתקיימת "אחריות עיתונאית" לפרסם את הדברים. זאת בלי הצורך להוכיח אם הדברים היו אמת אם לאו.
התקשורת, המחוקק ובית המשפט

מדובר בהפיכת ההלכה הקיימת זה 40 שנה, ובית המשפט העליון מבטא בכך עמדה חד-משמעית: הזכות לחופש הביטוי והעיתונות היא בעלת מעמד עדיף על פני הזכות לשם טוב.

אלא שיש לזכור את ההצעה לתיקון חוק איסור לשון הרע המונחת על שולחנה של הכנסת. ההצעה מבקשת להעלות במידה ניכרת את סכום הפיצוי בלשון הרע ולהעניק זכות תגובה נרחבת, למי שנפגע מלשון הרע.

הצעת החוק הזאת היא רעה, אך יחד עם פסק הדין שנהפך אתמול בעליון, היא מבטאת מתח עצום בין התקשורת, בית המחוקקים ובית המשפט. המתח הזה נובע מכך שהעיתונאים והעיתונות אינם מכפיפים עצמם לכללי האתיקה העיתונאית, האמורים להיות חומת מגן מפני התערבות חיצונית בעבודה העיתונאית.

יש להניח

כי בעקבות פסק הדין ידאגו מגישי ההצעה להפיח בה רוח חדשה ולנסות להמשיך את הליכי החקיקה. הטקסט הסמוי של שני פסקי הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין הוא כישלונם של מנגנוני אתיקה להוות חסם מפני התערבות חקיקתית ומשפטית.

אפשר שהמשדר נשוא הכתבה אכן היה מניפולטיבי, ואפשר גם שהמניפולציה היא האחות התאומה והערמומית של השקר, אבל סכסוכים בגינה מקומם במישור האתי. אילנה דיין וחברת "טלעד" הבינו היטב כי מדובר בסכסוך גבולות בין עיתונות, אתיקה, משפט וחוק, ולכן בחרו להיאבק על מרחב המחיה העיתונאי ולא להתפשר.

טוב עשה העליון כשהחזיר את האוויר לריאותיה של העיתונות החופשית. טוב תעשה העיתונות אם תשכיל להנהיג סדר בביתה.

הכותבת היא ראש פרויקט "רפורמות במדיה" במכון הישראלי לדמוקרטיה

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים