פלוגת סער: המורים נגד שר החינוך
גדעון סער הולך כל כך רחוק עם האג'נדות הפוליטיות, עד שחלק מהמורים אינם יכולים לשתוק יותר
סער, מביא את הפוליטיקה למשרד צילוםף אדי ישראל
אלא שכל הדברים הללו הם כסות נחמדה לאיש ימין קיצוני, שדעותיו משאירות הרחק מאחור אפילו אנשים מהמחנה הפוליטי שלו. במיוחד כאשר הפריימריז בליכוד קרובים, וכדי להתברג במקום טוב בעשירייה הראשונה סער צריך את אנשי הימין, כולל אנשיו של משה פייגלין. במשרד שעליו הוא חולש זו לא משימה קלה. מה כבר אפשר לעשות במשרד החינוך שירצה את אנשי הימין הללו?
אפשר, למשל, להוציא אלפי תלמידים לסיורים בחברון ובהתנחלות שילה, להגיד שהסיורים הללו הם חיזוק המורשת של התלמידים עם ההיסטוריה של עם ישראל ולהיתמם עד מאוד כשמנסים להגיד לו שמדובר על מעשה פוליטי. פוליטי? אני? גדעון סער? חבורה מצומצמת של מורים, שמייצגים חבורה הרבה יותר גדולה, שעדיין לא מצאה את האומץ הנדרש כדי להזדהות, החליטה שהגיע הרגע לקרוע סוף-סוף את המסכה המיתממת מפניו של שר החינוך.
"מערכת החינוך," הם כתבו לפני כמה ימים, "נתונה למתקפה ולהשתלטות של כוחות קיצוניים, פוליטיים, כשהמגמה היא להפוך את החינוך לאינדוקטרינציה. לא עוד." מיותר לציין שהסיורים דווקא בחברון, אולי המקום הטעון ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני, נעשים במעמד צד אחד - הישראלי. התלמידים נלקחים למערת המכפלה, מבקרים ברחוב השוהדא הנטוש בחברון, חולפים על פני בית הדסה שבו מתגוררות כמה משפחות של יהודים, שכדי שיוכלו לחיות שם בשקט ובשלווה - גזרה ישראל גיהינום על עשרות אלפי פלסטינים שחיים בעיר המסוכסכת ההיא.
אלא שאת הצד הזה של "ההתיישבות החדשה בחברון" אסור להראות לתלמידים. גם אסור לספר להם עליו. אחרת מה עשינו? להביא את שני הצדדים של הסכסוך גם יעצבן את איתמר בן גביר וחבריו, וגם יעלה כמה סימני שאלה בדבר הצדק המוחלט שלנו.
גם סיורים בשילה, עוד התנחלות שנויה במחלוקת, לא מסתירים את המגמות הפוליטיות במשרד החינוך. "אני מדגיש," אמר סער בעת ביקור בשילה, "כמו שהדגשתי בקריית ארבע: תמיד יהיו יהודים בשילה. אסור להשלות את הערבים שיום אחד לא יהיו כאן יהודים." וזה לא פוליטי? משנתו הפוליטית של השר, שאותה הוא מחזק בעזרת תקציבים של משרד החינוך, היא מן הקיצוניות שניתן למצוא אפילו בקרב חלק מחברי הליכוד.
התקוממויות של מורים נגד שר החינוך, בפומבי, ללא פרצופים מכוסים וקול מעוות, כמעט אינן זכורות. סער הולך כל כך רחוק עם האג'נדות הפוליטיות
הקיצוניות שלו, שחלק מהמורים הרגישו שאינם יכולים לשתוק יותר, גם אם הם מסכנים את מקום עבודתם. הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שמאיים על קיומנו כאן הרבה יותר מאשר הגרעין האיראני, אינו זוכה לשום ביטוי במערכת החינוך, שמוציאה מתוכה אנשים בורים וחסרי כל הבנה של הנרטיב של הצד השני.
המערכת, בעיקר זו שבראשה עומד סער, מוציאה מתוכה אנשים שטופי מוח, "שמזדהים רגשית ומעוצבים כחומר גלם, תוך צבירה של הון פוליטי," כפי שכתבו מאות מורים. יותר מהכל נחשפת כאן ערוותה של מערכת החינוך הממלכתית, שמפחדת להציב בפני התלמידים גם דעות המנוגדות לאלו של האיש העומד בראשה. עדיף להם לגדל כאן דור של תלמידים בורים ושטופי מוח, שבבוא היום יחזקו את המחנה שאליו משתייך שר החינוך, מאשר להציב בפניהם אתגרים אמיתיים של דו-שיח דמוקרטי שבו יש ערך גם לדעות אחרות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם