בין פינגווינים לאדישות: הצצה לאיי פוקלנד
האיים המרוחקים הפכו שוב לזירת עימות בין ארגנטינה לבין בריטניה. התושבים לא מופתעים, ובעיקר מתרגשים מבואו של הנסיך וויליאם
הדרך "הקלה" ביותר להגיע לאיי פוקלנד היא בטיסת שכר במטוס של חיל האוויר המלכותי הבריטי מבסיס ברייז נורטון שבמרכז אנגליה.
אבל זה לא כל כך פשוט. עברו 24 שעת מהרגע שבו סגרתי את הדלת הקדמית שלי בבריטניה ועד שנגענו בקרקע באיים המרוחקים האלה. טיסה של שמונה שעות לאיי אסנסיון – כתם קרקע קטנטן באוקיינוס האטלנטי – ומשם עוד שמונה שעות לבסיס מאונט פלז'ר שבאיי פוקלנד – פיסה קצת יותר גדולה של אדמה.
אבל פיסת הקרקע הזו שבה לכותרות בעת שבריטניה וארגנטינה מתעמתות פעם נוספת על הריבונות. שתי המדינות כבר נלחמו בגלל הסוגיה הזו בשנת 1982, והמתיחות התעוררה מחדש סביב האיים, שאותם מכנה ארגנטינה בשם לאס מלווינס.
ההתרשמות הראשונה שלי עם הנחיתה הייתה עד כמה הבסיס הזה דומה לזה שעזבנו באוקספורדשייר. עם זאת, הפוסטרים על הקירות פה מפרסמים את המושבות של הפינגווינים. עבור אוהבי הטבע, זה גן עדן עם מרחבים של אזורי פרא שלא נגעו בהם.
בחוץ, דרך חצץ ומרחבים שוממים מספקים את התחושה שנמצאים ברמות סקוטלנד. אין עצים, הרבה כבשים וכל מכונית שנייה היא לנדרובר. ויש הרבה מאד של.. נו, כלום. אין בתים, אין אנשים, אין עמודי חשמל. כלום.
בסוף הגענו לבירה פורט סטנלי, או סטנלי כפי שהמקומיים קוראים לה. היא יותר כמו כפר – שתי חנויות מזון, משרד דואר, כמה פאבים וחנות מזכרות. והכל בסגנון בריטי.
תאי טלפון אדומים, בירה חמה, דגים וצ'יפס. זה מזכיר לי את קורנוול או סקוטלנד: עם רוחות, מבודד ורוחץ באותו אור מסנוור.
מושלם, חוץ מהשלטים שקוראים לך להיזהר כי זה היה שדה מוקשים ארגנטינאי. היה צריך לפנות את המוקשים, אבל אי אפשר לדעת. לכן זה לא ממש מעודד הורים לקחת את ילדיהם למים כדי לצפות בבעלי החיים.
תושבי האיים גאים, שזופים, מחוספסים ותמיד ניצבים מול הרוח הקרה של דרום האוקיינוס האטלנטי. הם אומרים שהם קודם כל תושבי פוקלנד, אחר כך בריטים ובהחלט לא מעודדים מהרעיון להפוך לארגנטינאים.
הם לעתים עקשנים, אבל כולם מאירי פנים. נראה שהם מכירים את כולם – רבים קשורים זה לזה בקשרי משפחה, בין אם דודנים מרוחקים או באמצעות נישואים. זה לא ממש מפתיע כשמדובר בקהילה של כ-3,000 בני אדם.
המקומיים בקושי נבוכים או מופתעים מחלק מההכרזות שמגיעות מבואנוס איירס, אבל הם מנתחים כל מילה. זה משנה מאד במקום הזה.
רבים זועמים על נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר. הם אומרים שמתעלמים מהרגשות שלהם במלחמת המילים בין בריטניה וארגנטינה. רבים חשים נאמנים לבריטניה, אבל למעשה האיים אינם חלק מהממלכה המאוחדת. הם אחת מבין 14 טריטוריות בריטיות כמו גיברלטר וברמודה, מצב ביניים בין מושבה לעצמאות.
הממשלה בפוקלנד יכולה להעלות את המסים ויש לה שטרות כסף משלה, אבל היא מסתמכת על בריטניה לצורך מדיניות הגנה וחוץ.
יומיים אחרי שהגענו, קיבלנו הודעה משמחת בבית הספר היחיד באי. מסוק חילוץ והצלה של חיל האוויר המלכותי נחת במגרש הכדורגל. כולם צילמו, מקווים שהנסיך וויליאם הוא מטיס את המסוק. קשה לומר, אבל נראה שהעיר הייתה בהמולה.
הנוכחות שלו פה היא אולי "שגרתית" כמו שהממשלה הבריטית אומרת, או "פרובוקטיבית" עבור הארגנטינאים, אבל בשביל תושבי האי זה משהו מיוחד. עדיין לא ראו אותו שותה בפאבים המקומיים, אבל זה אי קטן עם מעט לעשות, וזה רק עניין של זמן.
אנחנו לא נהיה פה כדי לקחת חלק בפיינט הראשון הזה, כי המטוס כבר נערך למסע הארוך מאד הביתה.
דן ריברס הוא כתב בינלאומי בכיר ברשת CNN
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם