אֵימה יש רק אחת
בואו ניזכר יחדיו ברגעים המדהימים מהישיבה המשותפת של הוועדה לזכויות הילד והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. בכמה מילים: בסוף הכל קשור לכסף
אורלי לוי סוגרת בקרוב שלוש שנים כחברת כנסת ולא זכור לי שעשתה או אמרה משהו מעניין. עד השבוע. פתאום זכינו למופע אימים של צעקות ותנודות גוף שכונתיות שלא היה מבייש אף גֵבֵרְאַלִים ישראלי מצוי, וכל זה מאחת שעד לא מזמן נחשבה בכלל לדוגמנית חמודה ובלתי מזיקה.
נציגי האבות משקרים, שאגה, כשהם בוכים שכ-150 גרושים מתאבדים מדי שנה. המספר נמוך בהרבה ואינו מגיע אפילו ל-50.
נגיד לרגע שהיא צודקת
הרב ניר ורגון מארגון רבני צהר נזדעק לישיבה כדי להסביר שמקומם של ילדי גירושים בגיל הרך הוא אצל האמא שלהם.
זו "עמדת היהדות הבסיסית", אמר. וזה נכון. אבל זו לא כל העמדה, אלא ציטוט חלקי ומגמתי שלה. בהלכה היהודית מאז הרמב"ם, ילדי גירושים עד גיל שש אכן הולכים אל האמא, אבל בנים זכרים מגיל שש ואילך עוברים לאבא, שיחנך אותם.
הבנות נשארות אצל האמא גם לאחר גיל שש אך האב יכול לדרוש לקחת גם אותן אליו. זאת ועוד – לגברים, עליהם מוטלת חובת הפרנסה העיקרית, יש יתרון על פני הנשים בחלוקת הרכוש. "עמדת היהדות הבסיסית", כבוד הרב, היא שהאבא הוא דמות מכובדת, מחנכת ומפרנסת. הוא לא סמרטוט נסחט ונדרס. ואתה יודע את זה.
כמו שיש אופניים של בנות ושבועונים של בנות וסרטי "צ'יק פליק", כך גם בחקיקה – יש חוקים רגילים ויש כאלה שהם מיוחדים לבנות. חוקים של בנות שונים מחוקים אחרים בכך שהם לא קובעים מסמרות מה מותר ומה אסור, אלא מעבירים מסרים סמויים ברמזים עקלקלים ובעפעופים חינניים.
ח"כ חוטובלי הדגימה את הטכניקה כשהכריזה כי היא וחברותיה הלוחמניות לא יאפשרו לתרגם את מסקנות ועדת שניט לחקיקה. תחת זאת, הצהירה, יפעלו להחליף את חזקת הגיל הרך בחוק "חזקת המטפל העיקרי," אשר יעניק את המשמורת העיקרית על הילד להורה שטיפל בו יותר מאז שנולד.
"חזקת המטפל העיקרי" היא כמובן "חזקת הגיל הרך" בגרסת ישראבלוף. בית המשפט יידרש, כאילו, לבחון איזה הורה היה יותר פעיל בגידול הילד, אך בפועל, כל שופט ידע כי מצפים ממנו להצביע תמיד על האמא.
"אני סמוכה ובטוחה שבית המשפט יבין מיהו המטפל העיקרי", הבהירה חוטובלי למפרע לכל השופטים שיקראו את הפרוטוקול. "זה לא ייעשה על ידי מניפולציות של חודשיים לפני הגירושים שבהן פתאום האב הופך לאב השנה". ובמילים אחרות – הלך עליך, אבאל'ה.
בלי ספק, הדוברת המוצלחת ביותר בדיון היתה טל אלעד, 18, בת להורים גרושים, שהקימה את פרויקט "לב של אבא" למען רעיון המשמורת המשותפת. אלעד ריאיינה עשרות ילדי גירושים, אך ח"כ חוטובלי קטעה את דבריה באכזריות: "את לא חוקרת אקדמית", פסקה.
בפעם הבאה, טל, תדעי: לא נכנסים לטקס וודו אנטי-גברי בכנסת ואומרים דברים חיוביים על אבות. פשוט לא עושים את זה.
דווקא עו"ד רחל דון-יחיא, שייצגה בדיון את ארגון "שדולת הנשים" האולטרא-פמיניסטי של הקרן החדשה לישראל, סיפקה לנו דקה נדירה של אמת צרופה, במעין הפוך-על-הפוך קוסמי-טרנצנדנטי. הסיבה האמיתית להתנגדות הנשים לביטול חזקת הגיל הרך היא החשש מאובדן כספי מזונות הילדים, הסבירה: "הכל כסף".
היא הציעה לתקן את החוק כך שיבטיח שגם אם האמא לא תהיה המשמורנית העיקרית, הדבר לא ימנע ממנה לקבל מזונות ילדים מהאב כאילו שהיא כזו. אם החוק יתוקן כך, אמרה, הנשים לא יתנגדו לתת משמורת שוויונית לאבות.
וזו הרי האמת. ארגוני הנשים נלחמים על חזקת הגיל הרך כי זו דרך להבטיח הכנסה לנשים מתגרשות על גב הילדים שלהן – לא רק עד גיל שש אלא עד גיל 18 (ולפי הצעת חוק חדשה של ח"כ אורלב, עד גיל 22). כי שוויון זה יפה ופמיניזם זה אחלה, אבל קשה ללכת איתם למכולת, וקשה עוד יותר לקנות איתם בגדים ב-Forever21 ולהירשם ל"מלכת המדבר". וטוב שמישהי אמרה את זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם