הדג יסריח מהראש
ההצעה שראש המפלגה הגדולה ביותר יהיה אוטומטית ראש הממשלה, תמיט עלינו את שלטון המיעוט על הרוב
על כל פנים, ההצעה, המהלכת בינינו כבר זמן רב, שראש המפלגה הגדולה ביותר יתמנה אוטומטית לראש הממשלה, היא הצעה רעה מאוד שעלולה לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בדמוקרטיה. פירושה המעשי עלול להיות שהרוב יאבד את השלטון לטובת המיעוט.
אם תתקבל חלילה, עלול בהחלט להיווצר מצב שבו יעמוד בראשות הממשלה ראש מפלגה שזכתה למשל בסך הכל ב25- אחוז מקולות הבוחרים, גם אם הפכה באמצעותם למפלגה הגדולה ביותר, אבל היא עדיין מיעוט בעם ובכנסת.
די שניזכר בתוצאות הבחירות הקודמות ונבין כי על פי השיטה המוצעת ציפי לבני הייתה הופכת אוטומטית לראש הממשלה (לאחר שקדימה הייתה כזכור המפלגה הגדולה ביותר), אף שרוב הח"כים מתנגדים להשקפתה על נסיגה לקווי ,'67 פחות או יותר.
אז נכון שלבני הייתה צריכה להקים קואליציה כדי שמינויה לראש הממשלה יתממש, אבל במצב חוקתי שבו רק היא יכולה להיות ראש ממשלה (ואחרת - בחירות מחדש), חזקה על מפלגות שונות (שחברי הכנסת החדשים שלהן ממש לא היו רוצים ללכת לבחירות חדשות) שהיו מתגמשות כדי להיכנס לקואליציה תחת דגל מרכזי שאינן מאמינות בו. זהו מצב אנטי-דמוקרטי מרחיק לכת.
זאת ועוד: במצב הפיצולי שבו נמצאת כנסת ישראל, גם המפלגה הגדולה ביותר רחוקה רק כדי מנדט אחד מן המפלגה השנייה בגודלה, וכולן מפלגות בינוניות בגודלן (קדימה: 28 מנדטים, הליכוד: 27) כשהמרחק בין שתי המפלגות הגדולות לבין המפלגות הבאות אחריהן (ישראל ביתנו, ש"ס והעבודה, נניח) הוא לא כל כך גדול.
ונזכור שאחרי הפריימריז בעבודה שלי יחימוביץ' טיפסה בסקרים ל22- מנדטים. כלומר, תזוזת מנדטים לא מאוד קיצונית מפה לשם יכולה להפוך גם את יחימוביץ' לראש הממשלה. יחד עם קדימה, מרצ, ש"ס ויהדות התורה (יחימוביץ' ביחסים מצוינים עמן), ואולי אפילו חד"ש, עלולה לקום כאן גועליציה שחבל על הזמן.
ויש גם תסריטים גרועים לא פחות: למשל, חזית דתית-חרדית מאוחדת (כשהפרס הוא ראשות הממשלה, גם הקצוות מסוגלים להתכנס יחד) שתהפוך למפלגה הגדולה ביותר, מול פיצולים בחזית החילונית (פילוג בליכוד, פילוג בקדימה, פילוג בעבודה) שיקטינו מאוד את המפלגות החילוניות.
חזית כזו תכלול את החרדים (ש"ס ויהדות התורה) פלוס הדתיים והלאומיים
בכלל, כדאי שנתחיל להכיר ביתרונותיה של השיטה הפוליטית הישראלית. האלטרנטיבות הרבה יותר גרועות. כך למשל, הקריאה לתת לראש הממשלה סמכויות רבות יותר ("הדחתו תוכל להיעשות רק ברוב מיוחד של 73 ח"כים," מציע דגן) היא סוג של סיוט אנטידמוקרטי. מצב שבו ראש הממשלה שולט אף על פי שרוב הכנסת נגדו הוא בלתי נסבל בעליל.
כוחה של השיטה הישראלית הוא דווקא במה שמנסים ליטול מתוכה: בחולשתו היחסית של ראש הממשלה, שחייב להתחשב בכל הכוחות כדי לזכות באמון הכנסת. זה בדיוק מה שמבטיח שראש הממשלה לא יתעמר בנו. ועדיין, גם ראש ממשלה בישראל מסוגל למשול היטב במסגרת המגבלות הידועות. ביבי עושה את זה בהחלט לא רע. תארו לכם למשל את מאיר דגן כראש ממשלה המחזיק בסמכויות מורחבות. מי לא יירא?
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם