שגריר של רצון טוב
וילנאי האמין שהדיבורים על חיזוק העורף יעברו למעשים. שנה אחרי וכבר מלווים אותו למטוס, ואת המשרד להגנת העורף למנוחתו האחרונה
הוא בסך הכל עושה את האקזיט שהוא ושלום שמחון לפניו ניסו לעשות בקק"ל, לפני שמפלגת עצמאות שובקת חיים (עם או בלי דיל לאהוד ברק במקום אחר).
אבל עוד דבר, חשוב הרבה יותר, לא שמענו: מי יחליף את וילנאי בתפקיד השר להגנת העורף. כשמונה וילנאי לתפקיד לפני שנה, במקביל לפרישת עצמאות ממפלגת העבודה, הוצג העניין כהוכחה לחשיבות המשימה: הנה, אנחנו לא רק מדברים על כך שבמלחמה הבאה העורף יהיה במרכז, והיכולת לנצח תהיה תלויה בעמידותו, אנחנו מעלים את האחראי על העניין לדרגת מיניסטר.
ועכשיו, ברגע אחד, כל החשיבות הזו מתפוגגת בעשן העולה ממנועי מטוסו של וילנאי בדרך לבייג'ינג.
לו הייתה איזושהי כוונה להתייחס לתפקיד של וילנאי ברצינות, ספק גדול אם הוא היה ממיר אותו בכל הוון-טון שבעולם. אבל "הגנת העורף" היא אחיזת עיניים. מי שעוד השלה את עצמו שהמצב שונה קיבל את התפרצותו של וילנאי בשבוע שעבר בוועדה לביקורת המדינה, כשפקידי האוצר שהוזמנו לדיון על מצב העורף לא טרחו לבוא, וחברי הכנסת מצאו לעצמם דברים חשובים יותר לעשות. אחרי הכל, כשמבקר המדינה יבוא יהיה כתוב שם שבמשך שנה שלמה היה לנושא אחראי מיניסטריאלי, אחד מתן וילנאי.
העורף אולי יספוג טילים במלחמה הבאה, אבל מערכת הביטחון (וראש הממשלה, שסירב לכנס ישיבת קבינט בעניין למרות מכתב דחוף שקיבל מח"כ זאב ביילסקי, הממונה על העניין בוועדה לביקורת המדינה) נזכרת בזה רק כשיש ריב על תקציב הביטחון, ואז מאיימת שתפסיק את ייצור "כיפת ברזל".
בינתיים אין מיקלוט מתאים לרבע מתושבי המדינה, ול-40 אחוזים אין מסכות אב"כ. רשות החירום הלאומית
בעניין העורף, מי שמבקש מאנשי הביטחון לשים כסף ומאמץ במקום שבו הם עצמם שמים את התחזיות שלהם - כנראה מדבר אליהם סינית.
הזנחת העורף אינה רק מחדל לאומי. היא מעידה גם עד כמה כל הדיון הביטחוני בישראל הוא קשקוש, שבו עפות לאוויר קלישאות שאינן מגובות במעשים ובתקציבים.
בכל תרחיש סביר של עימות קרוב או רחוק, מיגון האוכלוסייה יהיה חשוב בהרבה מאוגדות הטנקים, אבל לאוגדות יש אבא ויש מי שנלחם על תקציבן, ולעורף אין.
המצב הזה, שהתאיידותו של המשרד של מתן וילנאי מסמלת אותו, רק מעיד על האמת הבסיסית, שלפיה הקשר בין מערכת הביטחון לבין ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל הופך רופף ומקרי.
בפרספקטיבה הזו צריך לראות את הוויכוח על תקציב הביטחון, את האיומים לבטל תרגילים ולהקטין מלאים ושאר אמירות של לובשי המדים, שבוודאי מתכוונים ברצינות וחוששים באמת. אין להטיל ספק בכנות שלהם, אבל צריך להטיל ספק בכנות של מי שמדבר גבוהה על ביטחון, שינוי האיום והמלחמה הבאה, ובאותו זמן מלווה את וילנאי למטוס ואת הגנת העורף למנוחתה האחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם