יש לנו תפקיד
כינוס "כל הידיעות מהעולם" למוצר אחד מהודק הוא מלאכת מחשבת, שאותה אנו ב"מעריב" מנסים לעשות במשך 64 השנים האחרונות
שהרי, בעידן הזה, כמות המילים שנכתבת מדי יום על גבי רשת האינטרנט (ברשתות חברתיות, בבלוגים ובאתרי תוכן) גדולה מכמות המילים שנדפסה לכל אורך שנת 1950 בספרים ובעיתונים גם יחד (לפי מחקר של חברת BCG האמריקאית).
העידן הזה הוא עידן שבו צריכה של מידע באמצעות כלי תקשורת דוגמת עיתון נדמית ארכאית ואפילו בלתי שימושית. אבל, בדרך שבה ההיסטוריה יודעת להתל בתלמידיה, דווקא בעת הזו שבה הרוויה והשטף של המידע הגיעו לכלל מימוש שהתעלה על כל הנבואות והתחזיות מסוף המאה שעברה, נוצר מצב חדש, כאוטי, שהופך את העיתון להכרח. לא ברור אם כלי התקשורת הזה ישרוד במתכונתו הפיזית (של הנייר), אבל ברור מהם תפקידיו בעידן החדש.
סדר והיררכיה. בעולם כאוטי ומשוגע, שבו אין לאף צרכן מידע את היכולת לארגן אותו כך שיהיה מספק מצד אחד ומנגד בעל ערך, תפקידם של כלי התקשורת המרכזיים והמסורתיים (ובראשם העיתון) קריטי. אדם שמבקש להבין לא רק מה התחולל בעולם, אלא גם מה חשוב לדעת שהתחולל ומה חשיבותו של המידע הזה, לא יכול להסתמך על פלטי מידע בלתי מבוקרים, דוגמת רשתות חברתיות, קוראי RSS, פורומים לאקטואליה וזירות ציוצים או שיתוף תמונות.
אם בעבר "סדר" היה מילה נרדפת ל"הגמוניה" ומהלך שמבליע רצון לניהול תודעה על ידי הפצת מידע ממוקדת ותועלתנית - הרי שכיום סדרני העבודה הם אלה שאחראים על שמירת שפיותה של האנושות, בימים שבהם היא אינה מוצאת את ידיה ואת רגליה בין הררי האינפורמציה והדיסאינפורמציה והג' אנק-אינפורמציה.
קביעת סדר יום. נגזרת של יצירת הסדר וההירארכיה היא היכולת לייצר סדר יום ציבורי, לאומי, או בינלאומי-במקרים מסוימים - שתפקידם לכוון את החברה לנתיבי שיח שיסייעו לאזרחים בה לפעול לטובת העולם שסובב אותם.
סיפור. אחד האפקטים המרכזיים שנעדרים מתמונת העולם שפוגש צרכן התקשורת הוא הסיפור לא רק הנרטיב - התחלה, אמצע וסוף - כי אם גם הפרוזה עצמה: הגשת הטקסט (בין אם ויזואלית ובין אם טקסטואלית) באיכות שתייצר עבור צרכן התקשורת הבנה עמוקה של ההתרחשות, לצד הנאה המשולבת לרוב בסיפור שמוגש כהלכה.
מהדורות החדשות בטלוויזיה וחלק ניכר מהטבלואידים ויתרו
החשיבות המרכזית של שיבה לעיסוק בסיפור היא הסכנה שבהשטחת העולם והפיכתו למקום שניתן לסכם בכותרת ובתמונה ובטקסט של מאתיים מילה, או באייטם טלוויזיוני באורך מאה ושמונים שניות. ומכאן, שעיתונים שמביאים לקוראיהם את הסיפור - גם של האירוע החדשותי הקשה ביותר - הם משרתיו הטובים ביותר, מכיוון שהם מסייעים לו להבין את העולם טוב יותר.
לכן, האמנות הזאת שלה לעג סיינפלד, של כינוס "כל הידיעות מהעולם" למוצר אחד מהודק, היא מלאכת מחשבת שמעטים יודעים לעשותה ורבים עדיין זקוקים לה. ואת המלאכה הזו אנחנו ב"מעריב" מנסים לעשות יום-יום, שעה-שעה, כבר שישים וארבע שנים; ונדמה שלפחות עוד שישים וארבע נוספות לא יעבור הצורך הזה מהעולם.
הכותב הוא סגן עורך מעריב כיום
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם