מה לינקולן היה עושה
המחלה של הפוליטיקה שלנו היא שמקבלי ההחלטות לא חשים את מוראה הכבד של האחריות. פיטורים או התפטרות? חס וחלילה
כל זה קורה עוד לפני שהדוח נודע לציבור הרחב. העיתונאים קראו אותו, הפוליטיקאים גם, וכמובן גם עורכי דינם היקרים. במציאות המעוותת והווירטואלית - זה מספיק. לציבור, לעם, אין שום משמעות. כבר אמרו לו מה יקרה.
מה זו התנוונות? כאשר מקבלי ההחלטות בכל הדרגים ולרוחב כל התפקידים, מהפוליטי ועד העסקי, לא מוכנים לקחת אחריות. הם מוכנים רק "לקחת אחריות" כמו שעושים היום, במירכאות - להצהיר על כך בפומפוזיות, לחשוק שפתיים ולהמשיך בתפקיד כאילו כלום לא קרה. אבל יש לקיחת אחריות במובן הקדום והאמיתי של הביטוי: להתפטר. לומר שלום ולא להתראות.
הפוליטיקאים שלנו איבדו לחלוטין את הבושה, ולכן לא משנה מה מתפרסם עליהם - מדוח וינוגרד ועד דוח לינדנשטראוס. להתפטר הם לא רוצים ולא מוכנים. זה כמעט משעשע, אבל בעצם מאוד מדכדך, לחשוב מה יגרום לפוליטיקאי ישראלי כושל לעזוב את כורסת עור הצבי שעליה התיישב. רמז: רק הלשון הקרה והיבשה של החוק. רק אם הוגש נגדו כתב אישום ממש, ואין דרך לשנות את החוק, ופרקליט הצמרת התוקפני לא הצליח לשכנע את היועמ"ש בשימוע - וכלו כל הקצין.
ואם מתפרסם דוח, עוד לפני שהישראלי הסביר יקרא את פרטיו, מיד יישלחו אל הקרב חבורות מחוללי הספין התקשורתי: עורכי הדין, הפוליטיקאים החברים, המקורבים לרגע והעיתונאים התמימים (או הפחות תמימים) כדי לגונן על מי שאחראי - לפי גורם אובייקטיבי יחסית - למחדל מסמר השיער.
התרופה למחלה: פיטורים
הטיעונים הם קלישאה צרופה, אז הבה נתמצת: כולם היו אשמים, אי אפשר היה לדעת מבעוד מועד, זו חוכמת הבדיעבד, המחדלים נמשכו לאורך שנים ארוכות; ושיא השיאים והטיעון המנצח - "מדובר בעריפת ראשים". ביטוי שהומצא במיוחד עבור הפוליטיקאי הישראלי הכושל, שמנסה לטעון שאסור לפטרו כי אסור לפטרו. כך, בן-לילה, בן-דוח, יהפוך הפוליטיקאי עם החיוך הזחוח לקורבן רדיפה אישית, צדיק שנשרף על המוקד הציבורי. הקורבנות והחללים האמיתיים יישכחו.
שרים בממשלה לא מונו לתפקידם הביצועי כדי "לייצג". במדינה דמוקרטית שרים בממשלה מבצעים פונקציה מסוימת, וצריכים לבצע אותה באורח סביר וטוב. אם הם כושלים - הם מוחלפים. זו פעולה בסיסית והכרחית של הרתעה ושמירה על אמון הציבור במערכת המדינתית. הכישלון
יכול להיות גדול, ואז הקריירה הפוליטית של השרים תסתיים. לא נורא. הכישלון יכול להיות מצומצם יותר, ואז הם יחזרו לזירה - לבטח זהירים וקשובים יותר לאפשרות של מחדל. אברהם לינקולן פיטר לפחות שבעה גנרלים עד שמצא את אלה שינצחו במלחמת האזרחים.
המערכת הפוליטית שלנו חולה. המחלה שלה איננה נובעת מהפוליטיקאים שבחרנו, החיוורים מגודל האחריות, אלה שמתעוררים כל בוקר וחוששים מכך שיפטרו אותם כי לא שירתו את הציבור היטב. המחלה של הפוליטיקה הישראלית היא שאין פוליטיקאים כאלה ואין מקבלי החלטות שחשים את מוראה הכבד של האחריות. ההפך, הם חולים כרונית בחוסר אחריות זחוחה. זו מחלה קשה שמפילה קורבנות רבים, תמיד בקרב הציבור. החדשות הטובות הן שיש תרופה עתיקה ויעילה: פיטורים.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם