הכירו: שגרת החיים של ביה"ס הדו לשוני בי-ם
תלמידי בי"ס היהודי-ערבי בבירה נאלצים להתמודד גם עם כתובות "תג מחיר" וגילויי גזענות, שהובילו אותם לכתוב 120 מכתבי מחאה לח"כים
בית הספר, בו לומדים תלמידים יהודים וערבים יחד בתפר שבין השכונה היהודית קטמון לבין השכונה הערבית בית צפאפא, נראה תלוש בנוף הירושלמי. בשבועיים האחרונים רוססו פעמיים כתובות "תג מחיר" בבית הספר. בין כתובות הנאצה, נמצאו גם הסיסמאות - "מוות לערבים", "שואה לערבים" ו"כהנא צדק", לצד כתובות "מוות לסכנין" וכן סמל המנורה.
המשטרה חוקרת את האירועים, אך בית הספר שמשקיע מאמץ רב שנים על מנת להביא לדו קיום של ממש, עמד במבחן אמיתי נוכח האירועים.
בעקבות אירועי "תג המחיר", קיימון השבוע התלמידים פעילויות שונות נגד הגזענות. בין היתר, הם שלחו 120 מכתבים המוחים כנגדה לכל חברי הכנסת, "אפילו לבן ארי". כעת החשש הוא שהכתובות ישפיעו על היחסים בין התלמידים.
שולי דיכטר, מנכ"ל עמותת "יד ביד", המפעילה שלושה בתי ספר דו לשוניים בארץ, אמר כי "מקור הרעש הוא אירועי תג מחיר שיוצאים ממקום אחר, מה שנעשה כאן אלה גלי ההדף של הצונאמי הזה. הנזק הוא נזק, אבל המבנה שלנו נותר יציב ולא הוצף".
בית הספר הדו לשוני הוקם לפני 13 שנה ביוזמת הורים ערבים ויהודים שביקשו ליצור מסגרת איכותית משותפת לילדיהם. "באנו 20 משפחות יהודיות וערביות ופתחנו גן וכיתה א' במתחם בית הספר הניסויי", מספרת נאדיה כנאנה, שהחלה את דרכה כאם והיום משמשת מנהלת בית הספר היסודי.
"הייתה שם תקופה מזעזעת עם
הנהלת בית הספר באמצעות עמותת "יד ביד" גיבשו, תוך ניסוי וטעייה, את התפיסה הפדגוגית והשיתופית המרתקת המתבססת על העיקרון "הדו לשוני".
לכל כיתה שני מחנכים, ערבי ויהודי, וכך גם מנהלי התיכון ומנהלי היסודי, הכול בשיתוף פעולה. השיעורים עצמם החל מגן הילדים מתנהלים על ידי שני מורים, כאשר האחד משלים את רעהו.
"השפה הדומיננטית היא העברית כי ההורים הערבים כולם דוברי עברית אולם לא להפך, אך מעמד השפות שווה", מסבירה כנאנה. "בספרים כל 15 עמודים זו שפה אחרת, לא כתרגום".
"יש ביום הזיכרון טקס שמאוד דומה לטקס הרגיל", היא מפרטת, "ההכנה משותפת בין מורות ערביות ויהודיות. אנחנו מעבירים את התוכנית להורים כמה ימים קודם לכן, ויחד עם הילדים הם מחליטים אם להשתתף או לא. חלק מהילדים הערבים לא משתתפים בטקס".
כנאנה מסבירה כי "בנכבה, שמצוין ביום אחר, אין טקס, אבל אז לומדים על הנראטיב הפלסטיני ומתייחסים לכפר עקור. אחרי שעות הלימודים, הילדים מוזמנים לכפר עקור כלשהו עם ההורים". ההתייחסות לנושא הצבאי מורכבת עוד יותר ושנויה במחלוקת.
כאשר עלה נושא ההכנה לקראת הגיוס, השיב אריק ספורטה, המנהל היהודי של התיכון כי "התלמידים היהודים רוצים לשמוע על הצבא ואנחנו חושבים על פעילויות שונות, אבל לי לא היה נוח להכניס לכאן אנשים עם מדים. יש לי סוג של רגישות כלפי השיקוף של אנשים עם מדים כאן. יש כאן שני הורים ממג"ב, אני ביקשתי שייכנסו בלי המדים".
כנאנה מספרת כי בתה הזכירה לה כי בעוד שנה אחד התלמידים יעמוד במחסום, לכן החליטה להרים את הכפפה ולעשות סרט על הנושא. דיכטר הוסיף כי "יש בתי ספר שרואים את תכלית החינוך שלהם בהכנת התלמידים לצבא בכיבוס מלים של שירות משמעותי. בבית הספר הזה מכינים את התלמידים לאזרחות משמעותית בישראל".
בית הספר נקלע בשנים האחרונות לבעיה, לאחר שבסיום בית הספר היסודי, עזבו רוב התלמידים היהודים, כאשר בכיתה ט' לומדים כיום 27 תלמידים ערבים ורק 3 יהודים. רק בשנה שעברה, אז נתפחה לראשונה כיתת י"ב, נשארה גם כמות משמעותית של תלמידים יהודים.
בבית הספר מתגאים בזכאות לבגרות של 88%, כאשר אוכלוסית התלמידים רובה מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית ובעיקרה מבוססת, לרוב מן הצד הערבי.
כך, הסופר והבמאי סייד קשוע, ששני ילדיו לומדים בבית הספר. "אתה שולח את הילדים שלך לשם וזה מאוד מפחיד מה שקרה", מתייחס קשוע לאירועים האחרונים. "מעבר לזה, יש כמובן השלכות פוליטיות לעניין כזה.
"לאלו ששולחים את הילדים שלהם לשם יש תקווה לעתיד טוב יותר. סביר להניח שמי ששרבט את הדברים האלו על הקיר, לא רוצה שילדים יהודים וערבים יחיו יחד".
סולן להקת הדג נחש, שאנן סטריט, שגם לו שני ילדים במוסד, מוסיף כי "הגרפיטי הגזעני הזה ממש מבאס, זה אפילו כואב, אבל זה לא ישבור אותנו. הילדים שלנו נשארים בבית הספר, הגזענות הזו היא תזכורת כואבת למציאות שבחוץ ובית הספר שלנו הוא אי של שפיות בתוך המציאות הזו".
"הרבה אירועים קורים מסביבנו כמו בעזה או המשט. המציאות כה קשה ואנחנו לא מדלגים עליה אלא מכניסים אותה לתוך הכיתות וזה לא קל", מסבירה כנאנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם