הישארו עימנו: אבי רצון מסכם שבוע
המתיחות בין שירצקי לבן שמעון לא הולכת לשום מקום. גם המחאה נגד אלי טביב לא. ובטח שלא יעקב שחר. רק ג'ק אנגלידיס כן. אבל בחשאי
אל תמהרו לברך על המוגמר, זה עדיין לא נגמר. אפשר בהחלט לומר שזה רק התחיל. רן בן שמעון ואיזי שירצקי הם שני שועלי תקשורת, ולכן הסכסוך הסתיים במעין סולחה במדינה שידועה בסולחותיה. סולחה סולחה תרדוף, ומיד כשהצלמים חוזרים לדהור על האופנועים כולם חוזרים לטנף. בעיקר משתתפי
לא יעזור לשירצקי. בן שמעון רוצה מכבי חיפה ושחר. כפי שהוא רצה מכבי ת"א ושניידר. זה טבעי ואפילו אנושי. למרות שהניסיון של בן שמעון מההרפתקה התל אביבית ההיא, אמור היה ללמד אותו משהו. למשל, להצהיר כי בכל מקרה הוא, לפחות מצידו, לא יעזוב את קרית שמונה. ובכל מקרה לא בתום העונה. שהוא למד לקח.
כשהחלו הקולות על המעבר לחיפה, לא רק שהוא לא יצא חוצץ, הוא די אהב את החיזור. המדהים הוא שלשירצקי החיזור כמעט ולא הפריע. עובדה, גם הוא לא הכריז שאין סיכוי שהמאמן שלו יעזוב. אם אצל בן שמעון זה היה החיבוק הנעים של התקשורת, אצל שירצקי זה כבר היה האגו. הוא לא פחות חשוב מבן שמעון. בעצם הוא יותר חשוב ממנו למערכת. מה שאגב, די נכון.
העצוב בכל הפרשה הזו הוא שההצלחה העצומה של קרית שמונה הפכה להיות תלויה במבחן התוצאה. אם תחול נסיגה ביכולת, כל זאטוט יידע לתלות את הנסיגה בימים הללו. שירצקי יפיל את התיק על בן שמעון שיחזיר מלחמה שערה.
לא יעזור לגרופיז של בעל הבית ושל המאמן. המתח ביניהם תמיד ירחף באוויר. עבודת הקודש של השניים תהיה תלויה במבחן התוצאה. יכול להיות שאפילו אליפות לא תספיק לאחות את הקרעים מהימים האחרונים. כי תלוי איזו אליפות זו תהיה, ובעיקר האם הפער מהפועל ת"א יישמר או יצטמצם.
לטובת הצדדים, ועד כמה שאפשר ועל דעת המקום (תושבי הגליל העליון), כדאי שהדרך לאליפות תמשיך להיות כפי שהיתה עד היום. שדני עמוס, גבאי ואבוחצירא ימשיכו לשמור על היכולת שעשויה לעניין מאוד את גוטמן מצד אחד, ואילו אלי טביב ימשיך להתנהל כבת יענה ולחשוב ולהאמין, ובעיקר לחיות באשליות, שמא גלי המחאה נגדו ייעלמו עם הזמן.
ובכן, במקרה של טביב, הזמן לא יעשה את שלו ובעצם אין תרופה נגד המחלה ששמה טביביזם. אתם מדמיינים לעצמכם את טביב חוזר לבלומפילד? יש תסריט בו הוא אוזר אומץ ומגיע לצפות באחד ממשחקי הפועל ת"א? ולא כי חלילה הוא ייפגע פיזית. ממש לא.
למרות שבין אוהדי הפועל יש קומץ בעל פוטנציאל לאלימות שסיכנה חיי אדם, כמו הרימון ההוא או החזיז שכמעט הרג את אדהם שביטה. פשוט מאוד, שריקות הבוז נגד בעל הבית יהיו בדציבלים שיזעזעו וירעידו את אמות הסיפים. לטביב אין דרך חזרה לבלומפילד.
עושה רושם שאפילו אוהדי מכבי ת"א כבר לא מוטרדים מהשאלה אם הוא נשאר או הולך. כי היריב לא ברמה. אין כאן דרבי בכלל. יישאר או יעזוב, הם רוצים מישהו להתעמת איתו, לא אחד שהם ירחמו עליו.
כל כך טבעי שכמה עשרות מאוהדי הפועל ת"א מתכננים מחאה נגד טביב במיאמי. לסוציאליסטים בישראל מעולם לא חסר כסף. אדרבא, תמיד היה להם יותר מאשר לבני מעמד הפועלים האמיתיים. אתם מתארים לעצמכם את אוהדי בית"ר ירושלים, בני יהודה, אשדוד או קרית שמונה מצליחים לארגן אלפי דולרים, שלא לדבר על היעדרות מעבודה, כדי למחות נגד משהו או מישהו? אולי באגדות. לקומץ האדום אין בעיות שוליות שכאלה.
בכל מקרה, שיסעו, שיפגינו, שינבלו את הפה, שיזהמו את האוויר בפלורידה, שיוציאו את דיבת הארץ רעה. לישראל אין מספיק צרות ואויבים גם בלעדיהם. ובעצם למה לא. ממתי אוהדי הפועל מייצגים את ישראל? והכי חשוב: שעם העבדים הזה לא ישכח לשיר גם במיאמי ובגרון ניחר את האינטרנציונל הסוציאליסטי.
אין כמו השילוב של מיאמי וטביב כדי להזכיר עד כמה מילות האינטרנציונל רלוונטיות לגביהם יותר מתמיד. בעיקר המשפט שמדבר על 'אש הנקמות הלב לחכה, לקראת אויב היכון לקרב'.
יש לי תחושה שיעקב שחר די אוהב את מה שקורה מסביבו. קרית שמונה רצה לאליפות והמאמן והבעלים מספקים כותרות שכונתיות. הפועל ת"א שנייה, ושם סדום ועמורה. הלאה, מכבי ת"א נכשלת כל פעם למרות השקעה כספית בסדרי גודל שאינם מוכרים בישראל, וגם שם כאוס. איפה גולדהאר ומה רוצה אנגלידיס. בית"ר? יובל נעים!
כולם מתקוטטים, מחליפים מאמנים ומחפשים מנהלים. ורק שחר, למרות הכישלון, יושב ביציע רגוע ושליו. אל תתייחסו ברצינות לקלוז אפס בטלוויזיה כאילו הוא עצבני. שטויות, אצלו הכל רגוע. מחכים רק למצב שבו אירופה לא תוחמץ. מעמדו של אלישע לוי יציב, עוזי מור ממשיך ללחוש באוזן ולהמתיק סוד, אור שחר עושה קולות של מוציא ומביא, ואיתמר צ'יזיק בונקר. הכל מאורגן ומסודר עד כדי מבוכה.
תאמינו לשחר שלא הוא וגם לא צ'יזיק דיברו עם בן שמעון. הם לא צריכים לחזר אחרי אף אחד. הם הרי תמיד מחוזרים. ועדיין, שחר היה רוצה את בן שמעון בקצף. למרות שבפעם הקודמת הוא העדיף את שניידר. בן שמעון הוא לא המקרה של גיורא שפיגל שאתו שחר הולך עד הסוף המר, של שפיגל כמובן.
וכעת חיה: אם משהו ישתבש בשבועות הקרובים בין שירצקי לבן שמעון, שחר יקפוץ על ההזדמנות. כל-כך ברור. וכאמור, אל תוציאו מכלל אפשרות שמשהו ישתבש באצבע הגליל. והיות ששחר וצ'יזיק כל-כך מנוסים, וגם ערמומיים, ובטח שלא עשו אותם באצבע, הם בין האורבים.
ועובדה היא שבעניין בן שמעון הסתפק שחר באמירה כללית שלפיה מכבי חיפה לא פנתה לאף מאמן. לא פנתה בלשון עבר, אבל כמובן שתפנה. בלשון עתיד ובכל לשון שרק שחר יחשוב שתעשה טוב לו ולמכבי חיפה שלו.
ג'ק אנגלידיס: גם איתו כנראה קרה משהו דרמטי השבוע. הוא טס לחו"ל בחשאי. תמיד זה בחשאי. אם טסת ככה סתם והשכונה יודעת, אתה לא נחשב. כל-כך חשאיות הטיסות, שאין מי שיחשוף אותן. להוציא כמובן את הנוסע החשאי שברגע שהוא גילה כי הוא באמת חשאי, רק אז מותר לפרסם שהוא טס בחשאי.
"ריאדה אל חמיסה" היא תכנית ספורט בערבית שלא פעם יוצא לי להיתקל בה בשידורים החוזרים בשעות לא קונבנציונליות. חיכמת גרה הוא מנחה איכותי ואינטליגנטי, בעיקר נעים, והעברית שלו מעמידה בסכנה את מעמדו של זוהיר בהלול כמחדש שפת אבותינו.
לתכנית גם פרשן בשם רז זהבי ששליטתו ברזי הכדורגל במגזר מזכירה את השליטה של חובבי הכדורגל מהמגזר האיטלקי, האנגלי, הגרמני והספרדי. לאחרונה הגיחו חיכמת ורז לכמה הופעות אורח בערוצי הטלויזיה השונים ויש לי תחושה שאם יימצא הערוץ שיעניק לשניים הזדמנות של קבע גם מחוץ ומעבר לחומות המגזר, כולנו נרוויח מכך. וגילוי נאות הכרחי: ברמה האישית, אין לי מושג מי השניים הללו.
לא הייתי מאמין על מילאן ולכן אני מאמין, ובעיקר חושש, שזו הצגה חד פעמית. מילאן לא כזאת גדולה. נשבע. תיקו נגד ארסנל היה נראה הגיוני. מקסימום שער הפרש לכאן או לכאן. פתאום אתה מקבל תצוגה שמזכירה 0"4 אחר. על ברצלונה מגמר הצ'מפיונס, 1994, אתונה. אלא שאז מילאן היתה באמת הכי גדולה. אמנם הזלתי דמעה, אבל הניצחון על קרויף וגווארדיולה היה די צפוי.
להוציא את איברהימוביץ', אין כמעט שחקן אחד במילאן של היום שהיה נכנס להרכב של קאפלו דאז. וסליחה מראש מרוביניו ומטיאגו מוטה שבינתיים עשו לי את העונה. תגידו לי אתם: במקום מי רוביניו, מוטה, אבטה, אנטוניני, ואן בומל, אמברוסיני ונוצ'רינו היו משחקים? במקום טאסוטי, בארזי, קוסטקורטה, מאלדיני, דונאדוני, מסארו, סאביצ'ביץ', רייקארד, חוליט, דסאיי?
לא יודע ולא מבין מה קרה בסן סירו. אולי ארסנל כל-כך עלובה? מקווה שלא. ועכשיו הציפיות בשמים. פתאום מדברים על גמר בין מילאן לברסה או לריאל. ובכל מקרה, תרשו לי לצטט טכנאי של YES בשם בועז בושארי שהגיע אתמול לתקן ממיר: הייתי בקמפ נואו ובברנבאו, באולד טראפורד ובהייבורי. רק כשהגעתי לסן סירו, וראיתי את מילאן מביסה את יונייטד 0:3, הבנתי שאתה צודק, ושמי שלא ראה כדורגל בסן סירו, כאילו לא ראה כדורגל מימיו.
והמביא דברים בשם אומרם הרי כאילו הביא גאולה לעולם. שבת שלום.
אקו"ם