בור ללא תחתית
שר הביטחון, בהיותו רמטכ"ל, קבע את האמרה "צבא קטן חכם". הגיעה העת לממש זאת במקום להלך עלינו אימים או לפגוע בתחומי הרווחה
המטרה ברורה ושקופה: להפחיד, לנסוק רושם חזק על המחליטים ולהעביר אליהם את האחריות אם חלילה משהו ישתבש בעתיד. למרבה הפלא, השיטה עובדת כמכונה משומנת היטב.
לפני כמה שבועות, שר הביטחון יצא במתקפה רבתי על האוצר עקב דרישתו של האחרון לבדוק היטב את ניצול תקציב הביטחון, משמע לבחון איך מערכת הביטחון מנצלת תקציב עתק. התרגיל עבד ודרישת האוצר הוסרה מעל סדר היום הציבורי.
נכון שבעקבות מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת ברודט לבחינת כל ההיבטים של תקציב הביטחון, אך מי עוד זוכר זאת? אגב התנגדותו של שר הביטחון לבחינת ניצול וניהול התקציב, נכתב בדוח: "מתחייב שינוי מערכתי בשיטות הניהול שללא טיפול שורש גם תוספת תקציבית לא תנוצל בדרך אפקטיבית אופטימלית".
ומוסיפה הוועדה באשר למערכת היחסים בין הגורמים הממשלתיים השונים ומערכת הביטחון: "מראית עין של תהליך תקין איכותי ויעיל כשהמציאות היא הפוכה". התוצאה ברורה: "בזבוז, כפילות ותקצוב תהליכים שאינם עולים באמת בקנה אחד עם האסטרטגיה ארוכת הטווח וסדרי העדיפויות שאושרו בדרג המדיני".
בישיבת ועדת החוץ והביטחון שנערכה בתאריך 2.1.12, קבע ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון של צה"ל, תת-אלוף גיא צור, שהמצב בו נמצאת ישראל מבחינה ביטחונית מצריך תוספת של עוד שבעה מיליארד שקל, בנוסף לכל התוספות שאושרו כחריגות. גם סגן הרמטכ"ל עשה זאת בישיבה האחרונה של ועדת החוץ והביטחון.
על השיטה הזו הדי בזויה, אמרה ועדת ברודט: "תרבות שלמה של הגזמה בדרישות (תקציביות) מתוך הבנה שייענו באופן חלקי". כדי לא להלאות את הקוראים, ייקבע בצורה חד–משמעית שהמלצות ועדת ברודט כהמלצות ועדות אחרות: לפח האשפה.
לאחר שהובהרו התרגילים השונים המבוצעים דרך קבע על ידי מערכת הביטחון, ננסה לבחון עתה את תקציב הביטחון מזווית ראיה אחרת: אין חולק על כך שמערכת הביטחון חייבת לקבל את התקציב
השאלה היא, האם קיים מתאם בין גודל האיומים על ישראל לבין התקציב שמערכת הביטחון דורשת? בחינה היסטורית של גודל תקציב הביטחון מול האיומים והתשומות שצה"ל במערכות השונות תוכיח שאין מתאם דטרמיניסטי: ככל שהתקציבים היו גדולים יותר כך התשומות וההצלחות של צה"ל היו גדולות יותר.
ההפך הוא הנכון. ועדות החקירה השונות שקמו בעקבות כישלונות צה"ל במלחמות כמעט ולא נגעו בנושא התקציבי כי הוא לא היווה בעיה כלל ועיקר. הגורם המכריע בכישלונות היה אחד: אי הכנת הצבא למשימות המיועדות לצבא קלאסי. משמעות הדבר היא שהביטחון הלאומי לא נוהל כהלכה, ומאידך ההשקעה התקציבית העצומה פגעה קשות בתחומים אחרים.
אפשר לקצץ את תקציב הביטחון והרבה ובלבד שהדבר יעשה בנפש חפצה ובשום שכל. יש להפנות את מרבית התקציב לאימונים ומוכנות למלחמה. שנית, יש לאפשר לצה"ל להצטייד במיטב הטכנולוגיה הקיימת כדי להתמודד עם האתגרים החדשים.
הכשרת כוח האדם בצה"ל חייבת לעבור להכשרה חובבנית להכשרה מקצועית גבוהה למדי. לעומת אלה, ניתן לקצץ מיליארדים בתחומים שאינם נחוצים כלל, כולל ביטול מפקדות ושירותים בלתי נחוצים בעליל ופעילות המיועדת לגורמים אחרים. יש לעשות רביזיה רצינית מאוד בכל הקשור לשירות החובה, המילואים והקבע. הבזבוז בתחומים אלה עצום, מה עוד שאין בכולם כל תועלת ממשית.
הניסיון להלך אימים על הציבור על ידי הדלפות מכוונות או אמירות שיש בהן כדי לגייס את התמיכה הפוליטית הדרושה, כשר אך מסריח. אין כל צורך לקצץ בפרויקטים כמו "כיפת ברזל" או הצטיידות באמל"ח מתקדם.
שר הביטחון, בהיותו רמטכ"ל, קבע את האמרה "צבא קטן חכם". הגיעה העת לממש זאת במקום להלך עלינו אימים או לפגוע אנושות בתחומי הרווחה והחברה. הפתרון לטווח הארוך הוא צבא מקצועי התנדבותי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם