מחוייבי המציאות: אין קהל לק"ש?
50 גיבורים הגיעו למשחק החוץ בפתח תקווה, 200 ק"מ מהבית ושעה לאחר צאת השבת. זה לא מפריע לתקשורת לצקצק בלשונה ולשפוט את האלופה שבדרך על פי פרמטרים שאינם קשורים למציאות
שחקני קרית שמונה חוגגים בלי הקהל צילום: אלן שיבר
הרבה ביקורת סופג העונה הקהל (האם בכלל אפשר לקרוא לאוהדי קרית שמונה "קהל"? לא בטוח) של קרית שמונה. במשחקי בית שאינם נגד מכבי חיפה או הפועל ת"א מספר הצופים עומד על מאות בודדות, ועל משחקי חוץ אין מה לדבר. הנושא החם הבוקר הוא התייצבותם של 100-50 גיבורים בפתח תקווה, שם הבטיחה מעשית הסיירת של רן בן שמעון את המקום הראשון גם בתום העונה הסדירה אחרי 0:2 על מכבי פ"ת.
הבעיה עם אותו צקצוק-לשון הוא שמדובר במקרה הטוב בהתנשאות, ובמקרה הגרוע בחוסר הבנה מוחלט של המציאות, שמשנה את פניה ברגע שיוצאים מגבולות תל אביב. כולם שופטים את תושבי העיר הצפונית, שזוכים לראשונה גם להתעניינות תקשורתית חיובית (בדרך כלל מדובר במפעלים שנסגרים או בקטיושות), באותו אופן שבו הם שופטים את אוהדי ארבע הגדולות. מישהו חשב להסתכל לרגע על מה שקורה בפועל?
אף אחד לא מדבר על כך שקרית שמונה, למשל, היא עיר שחלק נכבד מתושביה הם דתיים. כיצד, אם כן, ניתן לצפות מהם להתייצב - כשעה לאחר יציאת השבת - באיצטדיון המרוחק 200 קילומטר ממקום מגוריהם? הרי אפילו בחלק לא קטן ממשחקי הבית של הקבוצה היציעים "התמלאו" רק במחצית השנייה, אחרי כיבוי נר ההבדלה. ומדובר, להזכירכם, באוהדים שרכשו מנויים ב-20 שקל בתחילת העונה.
גם אם נניח בצד את המגזר הדתי (שרובו כבר התרגל מזמן שכדורגל משחקים בשבת ושעדיף פשוט להגיע למשחקי כדורסל), אי אפשר להתעלם מבעיה נוספת שעומדת בפני קבוצות הפריפריה: היעדר תחבורה ציבורית בשבת.
לא בדקתי כמה מתושבי קרית שמונה מחזיקים ברכבים פרטיים, אבל אני מניח שלא כולם יכולים להרשות לעצמם - גם אם לא היו שומרי שבת - לשרוף מיכל דלק שלם על נסיעה למשחק חוץ, וזה עוד לפני שדיברנו על 80 השקלים שדורשים מהם בכניסה לאיצטדיון, או על אוכל ושתייה במהלך שבע-שמונה השעות שהם יבלו מחוץ לבית.
אפשר גם לדבר על עשר המעלות שנמדדו אתמול במושבה (למרות שאפשר לטעון שתושבי הקריה רגילים למזג אויר בעייתי הרבה יותר), להאשים את היריבה הלא אטרקטיבית או פשוט להודות שיש לא מעט דברים מהנים יותר לעשות ביום שבת בשבע וחצי בערב.
אבל כל זה לא רלוונטי. אי אפשר לצפות
מקבוצת פריפריה שרצה בפעם הראשונה בתולדותיה לאליפות ליציעים מלאים (או אפילו חצי מלאים) על בסיס קבוע, כמו שאי אפשר לצפות ממנה להחתים שחקנים מהשורה הראשונה בישראל: הם פשוט עדיין לא שם.
מכבי חיפה או הפועל ת"א יכולות להביא בקלות אלף אוהדים לכל משחק חוץ, גם לחרמון, מפני שבכל מקום בארץ תמצאו מי שאוהד אותם. לקרית שמונה יש גרעין קשה בהתהוות. וזהו. הם מסוגלים בהחלט למלא את המגרש הביתי במשחק העונה, או לרשום התייצבות המונית לאירוע כמו גמר הגביע ברמת גן. לא יותר מזה.
עכשיו נשאר להסתכל קדימה, קרית שמונה מושכת, כרגע, הרבה חיבה. זה לא מספיק בשביל שאוהד שגר בתל אביב יוכל להגיד שהוא "אוהד", אבל לכו תדעו מה מתכנן לנו איזי שירצקי. צלחת במאי (ואולי איזו זכייה בגביע המדינה), ופתאום גם היציעים במושבה יהיו מלאים יותר במשחקי חוץ. אפילו בשבת.
רן בן שמעון ואוהדי קרית שמונה. כמה מהם אינם תושבי העיר?
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם