ייצוג אמיתי לעדה הדרוזית

למרות מספר הח"כים הדרוזים הגבוה באופן יחסי, רבים מבני העדה מרגישים ניכור הולך וגדל וגוברת בקרבם התחושה כי אין מי שייצג את בעיותיהם

אמיר חניפס | 19/2/2012 17:49 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
עם התפטרותו של השר מתן וילנאי מתפקידיו בכנסת, הצטרף בשבוע שעבר לבית המחוקקים הישראלי בן העדה הדרוזית, שעד לאחרונה היה בשר מבשרה של מפלגת העבודה, שכיב שנאן. עם כניסתו לכנסת, שנאן מצטרף לארבעה חברי כנסת דרוזים המכהנים בתפקידם מאז כינון הכנסת ה-18. כך עולה מספר הח"כים הדרוזים לחמישה - שיא חדש לעדה קטנה בציבור הישראלי, ולכאורה ייצוג העולה בהרבה על האחוז היחסי של העדה בישראל.

עוד מתקופת בן-גוריון התגאתה המנהיגות הפוליטית הישראלית בעדיפות שנתנה לדרוזים במילוי תפקידים במוסדות ציבוריים ופוליטיים ביחס למיעוטים אחרים. חלקם ראו בזה פיצוי הוגן לעדה שחל עליה שירות צבאי ובניה משתתפים בחובות כלפי המדינה.

אך אליה וקוץ בה: דווקא רבים מקרב בני העדה, מרגישים ניכור הולך וגדל וגוברת בקרבם התחושה כי אין מי שייצג אותם ואת בעיותיהם הקולקטיביות במערכות השלטון הישראלי. חלקם אף פונים בשנים האחרונות לשיטות אלימות מתוך כעס ותסכול מתמשך.

הפארדוקס בין מספר הנציגים הגבוה יחסית בכנסת ובין הרגשת הניכור בקרב בני העדה, טמון בראש ובראשונה בשיטת הבחירות הנוכחית הקיימת במרכזי המפלגות. נבחרי ציבור המייצגים מיעוטים ובכלל זאת את העדה הדרוזית, נבחרים על-ידי חברי מרכז המפלגות. אך אחוז בני העדה בתוך מוסדות המפלגות השונות הינו שולי כמו למשל בליכוד.

במקרים קיצוניים יותר, כמו במפלגת ישראל- ביתנו, מנהיג המפלגה הוא זה שמינה את הנציג הדרוזי ברשימה לכנסת.
העיקר שהמפלגה תהיה מרוצה

כך יוצא שחברי הכנסת הדרוזים משקיעים מאמצים בריצוי מנהיגי וחברי מפלגתם יותר מאשר את בני העדה שמתוכה באו. לא פעם הם נלחמים בתוקף על עמדות ותפיסות עולם המנוגדות לדעות הרווחות בקרב בני העדה.

כך למשל, חבר הכנסת איוב קרא מבקר בחברון ומכריז שלא תהיה נסיגה מעיר האבות, כדי לרצות את הפייגלינים שבמפלגתו, וזאת בעוד שהדרוזים מעולם לא חיו בחברון.

לעומת זאת, חבר הכנסת סעיד נפאע מבל"ד עולה

לרגל למנהיגים ערבים של משטרים אפלים וטוטליטריים כדי להוכיח את נאמנותו למאבק הערבי הלאומי, וזאת בעוד שרבים מבני העדה סולדים ממשטרים שכאלו ומזדהים עם הסדר העולמי החדש המקדם דמוקרטיות נאורות.

נוצר מצב שחברי הכנסת הדרוזים פועלים לקדם את האינטרסים של מפלגתם בקרב בני העדה במקום ההפך, על מנת שלא להרגיז את חברי מפלגתם, ובמיוחד כשלעתים האינטרס של העדה לא תואם את דעת הרוב במפלגתם.

לא פלא שחלקים בציבור הדרוזי הפכו לציניים

כתוצאה מכך, הבעיות האקוטיות של העדה הדרוזית בישראל הולכות ומעמיקות. מחסור בתוכניות מתאר, גרעון בתקציבי המועצות המקומיות, אבטלה גבוהה בקרב צעירים וחיילים משוחררים והמשך מדיניות הפקעת הקרקעות הן רק חלק מהבעיות שיש צורך לטפל בהם באופן דחוף ולא מוצאות מענה.

לא פלא שחלקים בציבור הדרוזי הפכו לציניים ואינם מאמינים עוד כי בעיות אלה תיפתרנה בדרכי ייצוג פרלמנטרי. בשנים האחרונות אנו עדים לצמיחתם של ארגונים חברתיים וועדים מקומיים המייצגים באופן יותר אותנטי את ציבור זה ואת בעיותיו.

רק על-ידי שינוי השיטה באופן שהמועמדים הדרוזים ברשימות לכנסת יבחרו על-ידי חברי מפלגתם הדרוזים ולא על-ידי כלל חברי המפלגה או ראש המפלגה, ניתן יהיה לצמצם את הנתק בין מערכות השלטון הישראלי ובני העדה ולתת ייצוג הוגן יותר למיעוט זה ובעיותיו.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חניפס

צילום: .

בן לעדה הדרוזית, גדל על מרגלות הר הכרמל. דוקטורנט למדעי המדינה באוניברסיטת לונדון

לכל הטורים של אמיר חניפס

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים