בן ארובה: אריה נייגר נשאר בסביבה
עו"ד אריה נייגר נחשב בעבר למוביל של מאבקים סביבתיים, עד שפנה לייצג חברות שהארגונים הירוקים אוהבים פחות. לפני אישור התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר, הוא קורא למצוא את המבוגר האחראי שיבחן את הנושא ומזהיר: "התעשייה מתכווצת"
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
עוד לא ברור המועד, אבל הממשלה אמורה לאשר בקרוב את התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר בישראל אותה הגה המשרד להגנת הסביבה (כרגע התוכנית מעוכבת בשל אי הסכמות עם האוצר, אדם טבע ודין עתרו על כך לאחרונה לבג"ץ). למרות שעיקר המיקוד שלה הוא בתחבורה ולדברי נייגר, לא אמורה להשפיע על המפעלים התעשייתיים, הוא החליט לשחרר את הקיטור שהצטבר אצלו נגד המשרד להגנת הסביבה וממשלות ישראל שלא הציבו לדבריו "מבוגר אחראי" שיבחן בראייה כוללת את שיקולי עלות האכיפה הסביבתית מול התועלת לציבור.
"התוכנית במפגיע לא עוסקת בתעשייה", הוא אומר. "הם משלמים מס שפתיים לזיהום אוויר מתעשייה, למרות הידיעה שהיכולת להפחית את זיהום האוויר מוצתה פחות או יותר. כל שיפור ילך ויקטן".
"גם התעשייה במדינת ישראל הולכת ומתכווצת מכל מיני סיבות, אחת מהן היא הרגולציה הסביבתית. לא בונים עוד מפעלים. אני מלווה את התעשייה למעלה מ-20 שנה. תמיד גוררים אותנו לוויכוח לא רלוונטי, מה יותר חשוב: סביבה או תעסוקה. זאת בעיני רטוריקה ריקה מתוכן.
"זה כמו ששרון צעק 'מי בעד חיסול הטרור?'. מי לא? השאלה היא אם התועלת הסביבתית שאנחנו מקבלים מהדרישות מתעשייה שווה את הנזק שנגרם לכלכלה ולמדינה. התשובה היא לא ואף אחד לא בודק את זה. מדינת ישראל היא אולי היחידה ב-OECD שלא בודקת את שיקולי העלות-תועלת ברגולציה סביבתית. אין מבוגר אחראי שאומר למשרד להגנת הסביבה 'תירגעו. אתם לא מקבלים תועלת סביבתית ולעומת זאת תסגרו את המפעלים".
אתה מציג את המפעלים כטלית שכולה תכלת.
"התעשייה היא טרף קל כי המפעלים הם כתובת מובהקת. מה יעשו, ירדפו אחרי רבבות כלי רכב וישאלו אותם 'למה אתם מזהמים את האוויר?'. בסוף, סדר היום שלנו נקבע פוליטית וגם הארגונים הירוקים הם פוליטיים. מי שיושב במסדרונות הכנסת ובוועדות ועובד מול התקשורת ומול השרים הוא פוליטי. זה לא אומר שהמטרה לא ראויה, אבל היא פוליטית.
"התובנה הכי נכונה ומצמררת בעולם, שהפוליטיקה היא האמנות של מציאת אויבים, אז כל אחד מצביע על חרדים, חילונים, וההיפך . תנועת המחאה על בעלי ההון, כל אחד מצביע עליהם ואומר שזה האויב. בשיח הסביבתי-פוליטי, לא המקצועי, התעשייה היא האויב שהכי נוח להשתלח בו".
"אני באמת ובתמים חושב שהלקוחות שלי הם החלק הטוב בחברה הישראלית", מוסיף נייגר. "הם אנשי היצירה והעמל. זה לא נוער הגבעות וזה לא אנרכיסטים מובילים, אלא הלב של החברה הישראלית והשלד של הכלכלה שלה. אין לי לקוחות שרוצים לזהם בשביל כסף, הם מתמודדים עם רגולציה סביבתית שהיא לא תמיד רציונאלית ומקשה עליהם להיות אזרח שומר חוק. בלי שום קשר אם הם פוגעים או לא בסביבה".
אתה מדבר על אכיפה קשה בשעה שידוע כי למשרד להגנת הסביבה יש בעיה חריפה מאוד בכוח אדם.
"הרבה פעמים כשאני אומר שהתקנים הסביבתיים בישראל הם מהחמורים בעולם אז עונים לי 'נו טוב, אבל אין אצלנו אכיפה'. זה אחד המיתוסים המופרכים ביותר. האכיפה בישראל נגד מפעלים היא האגרסיבית ביותר, מעבר לכל מה שמוכר באירופה. אין מדינה שמגישים בה כל כך הרבה כתבי אישום וננקטים הליכים נגד מפעלים כמו בישראל. אם יש בעיה של אכיפה סביבתית, אז המקור הוא בעיקר נגד משליכי פסולת באתרים פיראטיים, אבל עם התעשייה קל להתעסק. עוד לא ראיתי מפעל שנוסע בלי אורות בלילה כדי לשפוך פסולת בלי שהפקח רואה אותו. גם לא ידוע על פקח שחטף מכות בשער של מפעל. לכן, התעשייה מקבלת חלק בלתי פרופורציונאלי במנת האכיפה הסביבתית בישראל".
אתה חושש שהתוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר שתביא ליישום חוק אוויר נקי תפגע עוד יותר במפעלים?
"אני חושש מהבירוקרטיה. מפעלים גדולים בכימיה ובאנרגיה ייכנסו לחוק אוויר נקי בשנים 2014-2015. הם מוכנים להיכנס לחוק הזה היום והמשרד להגנת הסביבה משיב את פניהם ריקם. לא מוכן לטפל בהם היום, לא מוכן להקדים, כי אין לו כוח אדם לטפל בהם. זה מצב הזוי. אדם תמים שקורא את החוק יכול לחשוב שהתעשיות הכבדות קיבלו חסד.
"התעשיות רוצות עכשיו כי הן יודעות שעוד שנתיים, שלוש, ארבע, הן יצטרכו להיכנס לזה. זה פרויקטים שעלותם נעה בין עשרות למאות מיליונים שקלים. מפעל רוצה עכשיו לפתח תהליך או מוצר. אם הוא
"אתה מכניס לתוכניות שלך את השינויים הסביבתיים שתתחייב לעשות. התוצאה של הבירוקרטיה הנוראית הזאת היא שתוכניות נתקעות והיום מפעל שיכול להרשות לעצמו להקים תוצר חדש, הוא לא יעשה זאת בישראל. אנחנו רואים חברה כמו טבע שיצאה מישראל ורוב הייצור שלה הוא בחו"ל. אי אפשר להאשים רק את המשרד להגנת הסביבה, אבל הוא שחקן מפתח במשחק הבירוקראטי שבו התעשייה מפסידה מיום ליום".
איך פעיל סביבתי ומדריך בחברה להגנת הטבע חוצה בצורה כל כך קיצונית את הקווים הכי אדומים?
"אף פעם לא חציתי את הקווים. אני מאמין באמונה שלמה בלקחת את הדברים בפרופורציות ושלכל דבר יש צד שני. הייתי קצין בצנחנים, השתחררתי והלכתי להיות מדריך בחברה להגנת הטבע. שם יצקתי מים על ידיו של איש מופלא בשם ד"ר יוסי לשם (היום מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע באוניברסיטת ת"א, ע.ח) שהיה הראשון שהבין את הצורך בהקמתו של ארגון סביבתי שיבקר את פעילות הממשלה בתחום הסביבה.
"אז איכות הסביבה לא דיברה על זיהום אוויר ובטח לא על התחממות גלובלית או מיחזור. השיח הסביבתי התמקד בעיקר בנושא של שמירת טבע ונוף. הייתי שותף למאבקים סביבתיים רבים, באותה תקופה כל בני גילי למדו ביולוגיה וזואולוגיה ואני למדתי כלכלה.
"הייתי מנהל ויכוחים עם החברים והם היו מספרים לי על גיאולוגיה. אני הייתי מרביץ בהם את תורת הכלכלה ומסביר שהכל עולה כסף. שאי אפשר גם וגם. אני לא מרגיש שחציתי את הקווים כי התחושה דומה: לכל דבר יש מחיר. חורה לי הקיצוניות הדתית שמאחורי התפיסה הסביבתית. בסך הכל, איכות סביבה זאת הדרך שבה אנחנו מחלקים בינינו את העולם הפיזי המשותף שלנו ושם המשחק הוא איזונים ופשרות".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "ברור שעורך דינם של גדולי המזהמים שמרוויח כסף רב מלהגן על מי שבצעו עבירות סביבתיות ופגעו בבריאות הציבור והסביבה בוחר שוב להשתלח במשרד להגנת הסביבה וזאת במטרה להשיג לקוחות נוספים שיתרשמו מהגנותיובתקשורצ אך טענותיו נעדרות כל ביסוס במציאות.
"המשרד רואה בתעשייה אבן יסוד חיונית בחברה הישראלית ושאיפתו היא להביא לכך שהתעשייה תתפתח תוך צמצום פגיעה בסביבה ובריאות הציבור וקיום סטנדרטים בין לאומיים מקובלים. אחד הנושאים המרכזיים שמקדם המשרד בימים אלו הינו קידום מדיניות של צמיחה ירוקה שמטרתה להביא לניתוק בין גידול האוכלוסייה והייצור לבין פליטות לסביבה והידרדרות משאבים הטבעיים. המשרד ביחד עם משרד התמ"ת יזם שולחנות עגולים לצורך הידברות בין התעשיה, משרדי ממשלה, ציבור, אקדמיה וכדומה
"לתעשייה תרומה משמעותית לזיהום האוויר המרחבי בישראל שמגיעה לכשליש מסך כל פליטת המזהמים בישראל. יתרה מזו ישנם אזורים בהם פעילות תעשייתית רחבה כגון מפרץ חיפה ורמת חובב בהם התעשייה היא הגורם המשמעותי ביותר לזיהום ולכן פעולות ההפחתה ממוקדות במפעלים. מסיבה זו גם פעולות הקשורות להפחתת זיהום אוויר מתעשייה נכללו בתוכנית הלאומית. מטרתה של התוכנית הלאומית היא לאגם את הכלים, אמצעים וסמכויות המצויים בידי משרדי הממשלה השונים לצורך הערכות כלל מממשלתית להפחתת זיהום אוויר בראיה ארוכת טווח ממקורות הפליטה השונים.
"למשרד לא מוכר מקרה בו נסגר מפעל בגלל רגולציה סביבתית, זאת אף במקרים בהם מפעלים מזהמים את הסביבה ומסכנים את הציבור בצורה אקוטית", מוסיפים.
"אין מבוגר אחראי" מאשים נייגר, במשרד עונים: "בשונה מהמדינות המפותחות, בישראל אין אף גוף שמסתכל על הדברים מלמעלה ועורך שיקולי עלות מול תועלת. המשרד מאמץ סטנדרטים ותקינה בין לאומיים מקובלים באירופה ובארה"ב, בנוסף לכך תהליכי הרגולציה של המשרד כוללים בחינה של עלות תועלת והתאמה למשק הישראלי. לדוגמה התוכנית הלאומית למניעת זיהום אוויר כימתה את התועלת מהפחתת תמותה ותחלואה כתוצאה מזיהום אוויר שעומדת על סך 8 מליארד שקלים בשנה בין השנים 2015-2020 אמדן זה מצביע על התועלת המשקית העצומה בנקיטת פעולות להפחתת זיהום אוויר".
בנוגע לטענות כאילו המפעלים הם "טרף קל" אמרו במשרד: "גם לאחר שנים של רגולציה בעולם, הנתונים מראים כי הליכי האכיפה הננקטים בישראל אינם חריגים, יתרה מכך קנסות המוטלים בעולם המערבי על הפרת חקיקה סביבתית הם גבוהים בסדרי גודל מאלו המוטלים בישראל. יש מקום לפעול להפנמת תרבות של ציות לרגולציה הסביבתית ושינוי הגישה לפיה ניתן לייצר גם על חשבון הסביבה ובריאות הציבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם