חגיגה אשכנזית
כמו יוצאי צפון אפריקה, גם צאצאי העליות הגדולות מאירופה מחפשים חיבור לשורשים, לסיפור המשפחתי ולמרכיב הזהות האשכנזי המקורי שלהם
לכאורה מדובר בפולקלור עתיק, חסר כל רלוונטיות לימינו. היקים הגיעו רובם לארץ ישראל, שלה הם קראו "פלשתינה," בשנות ה,30- בדרך כלל עקב הופעת הנאציזם. כאן פגשו את יוצאי מזרח אירופה וחשו שהם מתבקשים לחבור לתרבות שנראתה להם נחותה. המזרח-אירופאים מצדם קיבלו אותם בחשד וסברו שהיקים מתנשאים.
הם המשיכו לשלוט במערכות הפוליטיות, והיקים מצאו את דרכם לתחומים מוגדרים ומקצועיים כמו רפואה, משפט, ארכיטקטורה, מוזיקה ועוד. בדורות הבאים כבר התערבבו הקבוצות בינן לבין עצמן, וכן עם יוצאי תפוצות אחרות מהבלקן וארצות ערב, אבל באופן מסורתי היקים והאוסט-יודן נחשבים קבוצות מתנגשות.
מה לכל אלה ולמאה ה?21- רק יודעי ח"ן היו מסוגלים להבחין בקהל שהגיע לאירוע בין יוצאי פולין ליוצאי גרמניה, שלא לדבר על הצאצאים מהדור השני. עם זאת, האירוע הזה הוא חלק ממהלך תרבותי תת-קרקעי רחב של חשבונות נפש וסיכומים של הדורות שיצרו את המדינה, וביניהם המהגרים של העליות השונות ובניהם - יוצאי הפלמ"ח והמחתרות ועוד. הערב הזה היה על כן מחווה עצמית לאשכנזיות, סיכום ביניים וגם חשבון נפש.
ד"ר יותם חותם ניסח את הדברים באופן מדויק: היקים והאוסט-יודן התנגשו, התעמתו, התנגדו אלה לאלה, אבל ביטאו בדרכים שונות אותה הוויה; הוויית המשבר של יהודי אירופה. יהודי גרמניה, שרובם היו בני מהגרים ממזרח אירופה, מימשו את רצונם של היהודים להשתלב בתרבות האירופית, להתפתח בתוכה ואף להוביל אותה בלי שוויתרו על גרעין כלשהו של יהדותם. יהודי מזרח אירופה שימרו מסורות, אהבת ההווי היהודי, השבת, החג, בית הכנסת והמדרש, אבל נשאו עיניים לאירופיות המופגנת של יהודי גרמניה. גם אלה וגם אלה חוו את המשבר המתמשך של יהדות אירופה במאה ה19- ובעיקר במאה ה,20- עד השואה.
על רקע זה נראה הסכסוך המתמשך בין היקים והפולנים כמעט כקוריוז היסטורי. הרלוונטיות של האירוע לחברה הישראלית היום היא דווקא החיבור בין הקבוצות האשכנזיות. האשכנזים נחשבים עדיין הקבוצה ההגמונית,
הם או צאצאיהם מאיישים את רוב עמדות המפתח במדינת ישראל, בתקשורת, בכלכלה ובחלק מתחומי היצירה התרבותית.
עם זאת, הם (או "אנחנו," כמי שגדל בבית של יוצאי גרמניה וחש שייך לתרבות שהם מייצגים) כבר מזמן לא שם נרדף למה שקרוי "החברה הישראלית" או "מדינת ישראל," אלא קבוצה אתנית מוגדרת, לא מאוד אהובה, לא מאוד גאה ונעדרת מנופים רבים בחברה ובמרחב הישראלי.
מכיוון שהאשכנזים ראו עצמם בוני הארץ ולא קבוצה מיוחדת, באים היום צאצאיהם ומנסים לעשות מה שעושים עמיתיהם יוצאי הבלקן או צפון אפריקה: מחפשים דרך אל השורש המבדיל, אל הסיפור של ההורים, אל מרכיב הזהות האשכנזי המיוחד. לסיום האירוע הוגשו לנוכחים מאכלי עדות שונים, כגון דג כבוש, סלט תפוחי אדמה במיונז ועוגת קוגל. מסורת זו מסורת, אבל יש גבול. הלכתי לאכול חומוס מעבר לפינה אצל האדון יונס.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם