חילונים, אל תהיו חרדים
כדי למקסם את ביטול חוק טל צריכים החילונים לקחת אחריות, לא לפחד, להתחשב באמונתם של החרדים ולא לצפות שהשינוי יקרה בן לילה
מבחינתם, החרדים "מיומנים בסחטנות וכבר ימצאו איזו קומבינה אחרת". האם כבר לא נותר בתוכנו שום מקום לבשורות טובות? רבים מאיתנו ממהרים למהול כל שמחה על חדשות טובות בקורטוב פסימיות, ליתר ביטחון. לחזות מראש איך זה עומד להתקלקל, איך ידפקו אותנו שוב ואיך אין שום סיכוי שבאמת נצא מזה טוב. מרוב כוויות, נדמה לפעמים שהפכנו לאנשים שלא מוכנים לתת יותר לשלטון לאכזב אותם, ולכן הם כבר מתאכזבים לבד ומראש.
אם ניקח למשל את חוק טל, הרי שהמשך הדרך בעניין הזה היא יותר בידינו מכפי שאנחנו מוכנים להודות. כעת, משבוטל החוק, השאלה היא אם אנחנו רוצים נקמה, נבואה שמגשימה את עצמה או פתרון שיעבוד.
אם אנחנו רוצים נקמה, נדאג להיכנס מעכשיו בכל דבר שחובש שטריימל, נדרוש שכל אחד מאותם 60 אלף ויותר שהצליחו להשתמט עד היום בחסות החוק יתגייסו מיד לגולני או מקסימום לתותחנים, ובפחות מזה לא נסתפק. נשנא אותם עם כל מה שיש לנו, ואם קיימים בקרב החרדים כאלה שדווקא כן רוצים לתרום, אנחנו כבר נוציא להם לגמרי את החשק.
אם אנחנו רוצים נבואה שמגשימה את עצמה, הכי טוב זה להמשיך עם הפסימיות. משפטים כמו "אין שום סיכוי שהמפלגות החרדיות ייתנו לעניין הזה לעבור בשקט" או "ביבי לחיץ, הוא תמיד מתקפל, הוא כבר ימצא את הדרך לקמבן איתם ולהמשיך לתחמן", רק ימנעו מכם כל צורך להתאמץ באמת.
"הילדים המיוחדים"
אבל אם אנחנו רוצים פתרון שיעבוד, לא תהיה לנו ברירה אלא לקחת אחריות גם על החלק שלנו באפשרות שיהיה פה שינוי חברתי אמיתי. קודם כל, עלינו להבהיר לנתניהו בכל דרך אפשרית שאם הוא מפשל או מנסה לדחות או לטאטא מתחת לשטיח, נתחשבן איתו בבחירות. חשוב שלא ניתן לנושא לרדת מסדר היום.
אבל בזה לא נגמר התפקיד שלנו. את החרדים שיתגייסו מעכשיו צריך לקבל יפה. להתחשב באמונתם ולכבד את מגבלותיהם. כדאי גם לא לצפות שהשינוי יקרה ביום אחד - ברור שמדובר פה בדרך שכולנו צריכים לעשות, בהדרגה ובשלבים, רק החוק טל הוא מתנה שקיבלנו - עכשיו השאלה היא מה נעשה איתה.
מבחינת החרדים, ברור שעליהם מוטלת החובה לחזור להיות אזרחים מן השורה במדינה הזאת, בעלי זכויות וחובות זהות לאלה של כולם. הם לא יכולים להיות יותר "הילדים המיוחדים" שלנו
כי אין לנו שום יכולת להמשיך לפרנס את מאווייהם.
אבל האחריות אינה רק שלהם. היא נמצאת גם על כתפי החילונים. ב-20 השנים הבאות יותר ממיליון חרדים בני 18 יצטרפו לצה"ל. זהו בעצם הצעד הראשון בצירופם האמיתי למדינה. אין ספק שאחרי שנים של "טיפול מיוחד" הם עדיין לא מוכנים, כך שהדרך לא תהיה פשוטה, לא לנו ולא להם. אבל אם נצליח לעבור אותה, התוצאה תהיה חברה מאוחדת יותר, תוביל בין היתר גם לצמיחה כלכלית מפוארת.
אנחנו דורשים מהחרדים לכבד את החוקים, לכבד אותנו, ובצדק; אבל גם לנו יש חובה לקלוט ולקבל, לנהוג בכבוד ולא בשנאה. אז לכל הפסימיים שלא בא להם יותר להתאכזב - הבחירה נמצאת בידיכם. עד כמה אתם רוצים שזה יצליח? הרי לאכזבה מראש אין טעם או תכלית אמיתיים. אז לא עדיף שתיתנו לזה צ'אנס ותמלאו את החלק שלכם?
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם