לפתוח את תיק א-דורה
הניצחון בתביעת הדיבה בפרשת הילד מוחמד א-דורה אינו מספק. ישראל חייבת לפעול כדי להוציא את האמת החוצה ולנקות את הכתם
מותו של א-דורה היה אחד האירועים המכוננים של האינתיפאדה השנייה. ראשית, מפני שהתרחש ממש בראשיתה. מעבר לכך, עוצמת התמונות הייתה כה גדולה עד שיצרה אפקט מתמשך לאורך תקופה ארוכה. עד היום א-דורה הוא השם המפורסם ביותר של האינתיפאדה השנייה.
ישראל התקשתה להתמודד עם התמונות הקשות; חוסר הארגון של מערך ההסברה של ישראל בימיה הראשונים של האינתיפאדה היה בעוכריה. חמישה ימים לאחר שידור הכתבה, וכתבות אחרות הקשורות בה, האלוף גיורא איילנד, אז ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, נטל אחריות בשם ישראל למעשה והביע צער על מה שאירע.
אלוף פיקוד הדרום, יום טוב סמיה, סבר בתחילה כי הילד לא נורה מאש כוחותינו. הוא מינה ועדת חקירה שהעלתה ספקות כבדים לגבי זהות היורים. בקושי רב ניתן לו להציג את עמדתו בפני התקשורת.
צה"ל ומערכת הביטחון נסחפו כבר לעומקה של האינתיפאדה ולא היו יכולים להקדיש מאמץ תקשורתי לפרשה אשר היה נראה כי הסתיימה. הם נסמכו גם על חוות הדעת של משרד החוץ שגרסה כי עדיף לא לשוב ולעסוק בא-דורה.
בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי את תפקודה של מערכת ההסברה (דיפלומטיה ציבורית) של ישראל מתחילת האינתיפאדה. לא מצאתי תשובה מוחלטת לשאלה מי הרג את א-דורה, אולם בהחלט גיליתי כי המענה לשאלה זו אינו נחרץ כפי שנדמה היה באוקטובר 2000.
הקרב המשפטי החשוב שהוכרע לפני עשרה ימים היה של ד"ר יהודה דוד. דוד והאב ג'מאל ניהלו דו-קרב בבתי משפט בצרפת. דוד טען כי פציעותיו של האב נובעות מפציעה קודמת שהתרחשה באמצע שנות ה-90 אז טיפל בו כרופא בבית
צהלות השמחה שנשמעו מצד הממשלה וגורמים נוספים בישראל היו מטעות. לא מקרה א-דורה בא לסיומו כי אם עניין משני, חשוב כשלעצמו. ייתכן שהוא מייצג את ההתנהלות של האירוע כולו והוא בוודאי גם פוגע ברשת השנייה של הטלוויזיה הצרפתית, אולם הוא לא שם קץ לוויכוח מי הרג את מוחמד א-דורה.
פניתי בשבוע שעבר לראש הממשלה וביקשתי כי יפתח את תיק א-דורה. על ישראל להגיע, אם ניתן, למסקנות ברורות לגבי מותו של הילד. יש עדויות, כולל מצולמות, ויש בסיס רחב לדעה שדווקא שוטרים פלסטינים שהיו בצומת באותו יום וירו בפראות לכל עבר, גרמו למותו. נכון שהזירה נהרסה ולא ניתן לשחזרה, אבל ניתן לחקור את הפרשה לעומקה.
אני מאמין כי אם ישראל תצליח לערער את "הסיפור המקורי", היא תנחל הישג תקשורתי הסברתי חשוב. האינתיפאדה לימדה כי גם מי שמנצח בקרב הצבאי עשוי להפסיד במערכה הפומבית, התקשורתית. לכן האינתיפאדה נחשבת "מלחמה על התודעה".
אם אמנם בדיקה רצינית ויסודית תגלה כי האמת של אז אינה עומדת במבחני האמינות של היום, תתערער האמינות של הסיפור המעצב באינתיפאדת אלאקצה. אם יימצא כי ישראל אכן נושאת באחריות למותו של הילד, לא יהיה בכך חידוש. נדמה לי כי יש בסיס לפתוח מחדש את התיק ללא חשש. התועלת שעשויה לנבוע מכך עולה על הנזק.
הכותב הוא ח"כ מטעם קדימה ודובר צה"ל לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם