קצת שקט בבקשה
האינטרס המשותף של כל הצדדים בסוגיה האיראנית - להשמיע "רעשים" - מפריע להאזין למנגינה. כל מעידה בנושא יכולה להיות הרת אסון
אלו מקצת השאלות שחוזרות ונשאלות ונטחנות עד דק בפלפולי פרשנויות. ישבתי עם ידידי, ד"ר חיים יעבץ, ודנו בסוגיה הזאת. שאלנו את עצמנו: האם לראש ממשלת ישראל יש תשובות? האם הוא יודע מה צפוי לאזרח הישראלי? מסקנתנו הייתה שלילית, כי הרבה גורמים משפיעים אינם ידועים לו, ובוודאי לא הדינמיקה ביניהם.
ואם נשאל את שר הביטחון שלנו, אהוד ברק? ככל הנראה גם הוא נמצא במצבו של נתניהו, אף שהוא מנתח היטב את דקויות עשרות הצירופים של הגורמים המשפיעים. האם הנשיא האמריקאי ברק אובמה יודע מה קורה ומה עלול להתרחש, אחרי כל השליחים ששלח לישראל? הערכתנו הייתה שגם הוא אינו יודע, כמו מקבלי ההחלטות האחרים במערב. והאם אחמדינג'אד וחמינאי יודעים? סימן שאלה גדול.
מה כל זה אומר ומה אנו רואים ושומעים בימים אלו? לפנינו התופעה הידועה בשם "רעשים". זהו מונח הלקוח מתחום המוזיקה, ופירושו שקיומם של רעשים מפריע לשמוע את צלילי המנגינה או את ה"סיגנלים" הנכונים.
חוקרת הפתעת פרל הרבור ב-1941, רוברטה וולשטאטר, העתיקה מושג זה לעולם המודיעין כאשר הראתה שהידיעות האמיתיות על הפתעה, הידיעות הנכונות על מה שצפוי להתרחש, מוצפות בידיעות סרק,
במציאות הנוכחית כל מקבלי ההחלטות הקובעים בנושא האיראני, ובכללם מנהיגי איראן, מייצרים רעשים רצופים, כל אחד מסיבותיו הוא. בראש מחוללי הרעשים ניצבת מדינת ישראל. כדי להרבות מהומה ולהוסיף עשן שחור ל"רעשים", באה התקשורת, אצלנו ובמערב, ומעצימה את ה"רעשים" מעצם תפקידה התקשורתי.
הבעיה של ה"רעשים" האלה היא שהם צצים על רקע של אי-סדר בכל מקום. סדר עולמי כבר אין מזמן, אם כי הנשיא אובמה רק העצים אותו: מהרגע שעלה לשלטון לפני יותר משלוש שנים הוא נמנע מלנסות ולגבש כללי משחק בינלאומיים עם רוסיה וסין, ובמקום זה הלך לחבק את עולם האיסלאם והשליך את יהבו על האו"ם שיפתור את בעיות העולם.
סדר אזורי במזרח התיכון שלנו בוודאי אין, ישנן רק אנרכיה ואיודאות טוטאלית; גם סדר פנימי אינו קיים: ארצות הברית בשנת בחירות, ורצונו של אובמה להיבחר שנית לנשיאות מהווה את הגורם המשפיע המרכזי על מדיניות החוץ שלו; בישראל אין אפילו סדר בלשכת ראש הממשלה; בצרפת הבחירות בשער; באיראן המתח הפנימי גדול.
שילוב ה"רעשים" עם אי-הסדר טומן בחובו סכנה גדולה לטעויות מצד מקבלי ההחלטות. אנחנו מצויים במדרון חלקלק שבו כל מעידה קטנה, גם של גורמים מבצעיים, עלולה להביא להידרדרות לתהום.
לישראל יש שליטה על ה"רעשים" הבוקעים ממנה. לדעתי, במקום שראש הממשלה ידרוש ממזכיר ממשלתו ליטול מפתח ולסגור את הדלת, הוא עצמו צריך לנעול את הפיות מלמעלה עד למטה: מנשיא המדינה, דרך לשכות כל השרים ועד קטון הפקידים. לחלוטין, בלי שום הנחות ואישורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם