בוא לריו: העולם העסקי נערך לוועידת האקלים
20 שנה לאחר ועידת האקלים ההיסטורית בריו דה ז'נרו, העיניים שוב מופנות לברזיל. ביוני יתכנסו אומות העולם, תחת השמש, וינסו לגבש עסקה להתמודדות עם התחממות כדוה"א. רז גודלניק השתתף בוועידת הכנה, שביקשה מהמגזר העסקי להשפיע על המנהיגים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
20 שנה אחרי הכנס ההוא בריו, האתגרים שעומדים בפנינו עדיין אינם פשוטים ומשתתפי הוועידה יידרשו להרבה רצון טוב ויכולת לגשר על פערים ואינטרסים בכדי להשיג התקדמות של ממש ולא רק דיבורים בעלמא. מי שיהיה לו תפקיד מכריע בתהליך הינו המגזר העסקי, שכוחו והשפעתו, כמו גם חלקו במשבר הסביבתי, גדולים מתמיד.
לפני כשבועיים כינסה פירמת KPMG ועידה מיוחדת בניו יורק שבה השתתפו מאות נציגים של חברות מכל העולם במטרה לדון בנושאים השונים שעל סדר היום של המגזר העסקי ולגבש הבנות לקראת ועידת ריו+20.
הוועידה עצמה היתה הזדמנות מעניינת ללמוד לא רק על האתגרים הירוקים שהמגזר העסקי מתמודד איתם, אלא גם על מפת הדרכים שהמגזר מבקש לסלול בוועידה בריו ומעבר לכך. על חמישה שיעורים מעניינים שלמדתי בוועידת ההכנה בניו יורק בכתבה הבאה. עסק ירוק.
השיעור הראשון לא הגיע מהמנכ"לים, אלא דווקא ממזכ"ל האו"ם, זה שאחראי על ארגון ריו+20. באן קי-מון התצייב בפני באי הוועידה ואמר להם במילים פשוטות – אני צריך אתכם. הוא התכוון לכך שאנחנו נמצאים בצומת קריטית שמחייבת התגייסות של המגזר העסקי לפעולה, אבל גם ואולי בעיקר לכך שיש להם כח לעשות דברים שהוא לא יכול לעשות.
לכם, המנכ"לים, הוא אמר יש את הכח לעזור לנו להגן על מיליארדי אנשים. כוחי, הוא הסביר, מוגבל הרבה פעמים ואילו אתם יכולים לתת הוראה היום שתבוצע כבר מחר. אולי המזכ"ל קצת הפריז בכח שהוא מייחס
מזכ"ל האו"ם, יש לציין, היה מאד פרגמטי וגם ציין מספר צעדים שהוא מבקש מהחברות לקחת כגון הגדלת השקיפות ודיווח לציבור על הפעילות בתחום הירוק, לקיחת חלק בדיאלוג עם ממשלות והאו"ם לקידום סדר יום בר קיימא וכמובן, לעשות צעדים של ממש ולא רק לדבר עליהם.
אחד הוויכוחים הקבועים במגזר העסקי הוא לגבי הצורך בחקיקה סביבתית. יש חברות, במיוחד כאלו שנהנות מהסטטוס קוו שמתנגדות לכך ומעדיפות את הגישה הוולונטרית, שבה כל חברה קובעת לעצמה מטרות ועושה כמיטב יכולתה, ואילו חברות אחרות, בדרך כלל עם ראייה קצת יותר ארוכת טווח, תומכות בחקיקה סביבתית שלעניות דעתן הינה הדרך היחידה להשיג תוצאות של ממש. ההבדלים הללו השתקפו בוועידה, אבל היה מפתיע לראות את הדעות הללו מגיעות מכיוונים בלתי צפויים בעליל.
בבוקר הראשון של הוועידה שמעתי במו אזניי את יו"ר חברת הנפט של (Shell), יורמה אולילה, אומר שהם צריכים שהממשלות ייצרו תמריצים בכדי שהם יוכלו להשקיע במקומות הנכונים. אנחנו צריכים סימנים ברורים בכדי להשקיע בפרוייקטים ירוקים הוא הסביר. למי שחשב שהוא לא שמע טוב, הוא הוסיף יותר מאוחר כי נדרש לשים תג מחיר על פליטות פחמן דו חמצני.
"של", הוא אמר לסיום, "מוכנה להשקיע בפרוייקטים בני קיימא כי קיימות גלובלית הינה גורם קריטי עבורנו". יכול להיות שזה נשמע כמו מס שפתיים כשזה בא מחברה כמו של, אבל עדיין גם כהצהרה זה די מהפכני לשמוע דבר כזה מחברת נפט גדולה שעיקר פרנסתה על אנרגיה ממקורות שאינם בני קיימא.
לעומת זאת, בפאנל אחר שהשתתפתי בו, שמעתי מנכ"לים של חברות אירופאיות, שבדרך כלל אמורות להיות יותר פרוגרסיביות בתחום הזה אומרים במפורש שלדעתם חקיקה איננה בהכרח הפתרון הנכון. מה הם מציעים כחלופה? טוני ואן קראלינגן מחברת SABMiller הסביר לדוגמה כי הוא תומך בשיתופי פעולה עם ארגונים ליצירת תווי תקן סביבתיים וכי ממשלות צריכות לעזור לכל היותר.
סטף קרנדיגק, מנכ"ל חברת Desso, הסביר כי הוא היה מבקש ממשלות לתת תמריצים שיעודדו למשל שימוש בקונספט של cradle to cradle, אבל לא בצורה של חקיקה, אלא בצורה של אינטגרציה לתוך מערך האספקה הציבורי למשל.
כמה מיתוסים מעניינים נשברו בוועידה. לדוגמה, בדרך כלל אנחנו מתרכזים במה שקורה בארה"ב וחושבים שכל התפתחות חיובית שם היא האור בקצה המנהרה ולחלופין כל חוק סביבתי שמושלך לפח האשפה בקונגרס הוא סוף העולם. עם זאת, המיקוד שלנו צריך להיות באסיה – שם, כפי שהסביר סמואל תאמיווה מהבנק לפיתוח אסיה יוכרע בסופו של דבר הקרב על ההתחממות הגלובלית ועתידה של האנושות על פני הכדור הזה.
מי שעדיין חושב שוושינגטון הכי רלוונטית לגורל הכדור מוזמן להסתכל בדוח שהוציאה KPMG לקראת הוועידה ולראות איך ההשפעה של יבשת אסיה, ובמיוחד סין והודו, על השימוש הגלובלי במשאבים כדי להבין איך ההשפעה של היבשת הזו הופכת לקריטית.
מיתוס נוסף הינו שחלק משמעותי ממערכת הלחצים על הכדור הינו הגידול באוכלוסין, אבל לא כך הוא. הבעיה האמיתית, כפי שהדגישו לא מעט דוברים בכנס, הינה צמיחתו המהירה של מעמד בינוני חדש שמבקש לחיות בסגנון חיים מערבי ומגדיל בשל כך את הלחצים על המערכות האקולוגית בין אם על ידי רכישת מכוניות חדשות או אימוץ דפוסי אכילה חדשים (במילים אחרות, יותר בשר ופחות ירקות).
לפי ה-OECD הגודל של מעמד הביניים הגלובלי צפוי לצמוח מ-1.8 מיליארד אנשים כיום ל-3.2 מיליארד ב-2020 ו-4.9 מיליארד ב-2030. כמעט כל הגידול הזה, אגב, אמור להתרחש באסיה, מה שמחזיר אותנו למיתוס הקודם.
אחד הנושאים החשובים שעלו לסדר היום היה הבעיה שיותר ויותר חברות מכירות בה של צריכת משאבים באופן כזה שמאיים על האספקה שלהם בטווח הארוך. העובדה שהמין האנושי גורם לשינויים מהירים במערכות אקולוגיות איננו עוד רק נושא לסרטים של נשיונל ג'אוגרפיק, אלא חלק מסדר היום של מועצות מנהלים ומנכ"לים שנאלצים להתמודד עם ההשפעות של התהליכים הללו על שרשרות האספקה שלהם. השינויים הללו יוצרים בו זמנית סיכונים והזדמנויות וחברות שידעו לזהות ולנהל אותם יוכלו להפיק מכך תועלת משמעותית.
כשמסתכלים על המשאבים השונים, נוטים הרבה פעמים לחשוב שהבעיה העיקרית הינה בתחום האנרגיה, אולם כפי שאפשר היה ללמוד בוועידה, מים הוא משאב הרבה יותר קריטי כרגע. לא רק מבחינת מספר האנשים שחיים באזורים שמים הינו משאב שהאספקה שלו מוגבלת או ייקרת המציאות – כרגע מדובר ב-4 מיליארד אנשים, אלא גם מבחינת הפערים הצפויים בין הביקוש והאספקה של מים. במילים אחרות, מים היא הבעיה מספר אחת.
מבחינת חברות, זה אומר ירידה באיכות של מים, מחסור צפוי במים, צפי לעליות במחירי המים וגם איום על היכולת שלהם לעשות שימוש במשאבי מים לצרכיהן, כשאלו אמורים גם לשמש מי שתייה לאוכלוסיות הולכות וגדלות.
חברות, כך היה אפשר ללמוד, אינן עומדות מהצד לנוכח השינויים הגלובליים שאנחנו עדים להם. השילוב מחד של לחצים בתחומי האנרגיה, מים ומשאבים טבעיים ומחד של שינויים דמוגרפיים ולחצים חברתיים מביאים לידי כך שכל חברה שמסתכלת קדימה מעבר לרבעון הקרוב מבינה את הצורך בפעולה של ממש.
היה מעניין לראות שהנושאים הללו, גם אם עדיין אינם זוכים למקום הראוי להם בסדר העדיפויות התאגידי, נמצאים על סדר היום של החברות וגם מקבלים ביטוי הולך וגדל בשטח. אפשר היה לראות בוועידה חברות מכל המגזרים האפשריים ומכל קצווי העולם שלוקחות את הנושאים הללו ברצינות וגם אם יש כאן הטייה מסוימת, כי מי שלא רציני, לא נמצא שם, הרי שעדיין מספיק היה לראות את רשימת המשתתפים בכדי להבין שאצל רוב רובן של החברות האסימון כבר נפל.
עדיין, ברור עם זאת, שמה שנעשה כרגע איננו מספיק ובכדי שהוא יעשה יותר, הוא צריך רוח גבית ממקבלי ההחלטות. זהו גם המסר שיועבר למשתתפי הועידה בריו – המגזר העסקי מוכן ורוצה לעשות יותר, אבל צריך לקבל את האיתותים הנכונים בדמות מדיניות ותמריצים שיקחו בחשבון את הלחצים הסביבתיים והחברתיים השונים.
האם יהיה מי שיספק למגזר העסקי את הסחורה? לשם כך נצטרך לחכות לחודש יוני ולקוות שרוח הקרנבל האופטימית תישרה על באי הוועידה ותיתן להם את האומץ להתעלם משיקולים צרים וקצרי טווח ולהחליט את ההחלטות הנכונות לטובת הדורות הבאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם