אפקט שחר מזרחי
כששוטרים רודפים אחרי גנב רכב אבל נמנעים לפגוע בו - גם כשהוא דורס אותם - כדי לא להגיע לכלא, אפשר להבין מה באמת הותירה אחריה נשיאת העליון ביניש
כזכור חש השוטר מזרחי איום על חייו כשגנב רכב ערבי ניסה לדורסו. מזרחי ירה בו, הרגו, הואשם על ידי בית המשפט ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר. כשערער לבית המשפט העליון – הכפיל ההרכב בראשות הנשיאה ביניש את עונשו של מזרחי ל-30 חודשי מאסר.
השוטרים שניסו בליל שבת לעצור את גנב הרכב הערבי שמאיים לדורסם זכרו היטב את התקדים של שחר. איש מהם לא רצה לסיים את הקריירה שלו בכלא. אחד מהם נדרס, הוטח בשמשה הקדמית הועף באויר ונפצע באורח קשה. מה משמעותה של הפציעה הזו אינני יודע. האם יישאר נכה לכל חייו? סביר להניח שכן. מפגיעה שכזו קטנים הסיכויים לצאת בזול. מי שאחראי לזילות הזו בחיי השוטרים – זו ביניש והשופטים שצירפו קולם לפסק הדין.
לא רק בשוטרים עסקינן, גם בחיילים. הפסיקות הנוגעות לנוהלי מעצר חשודים, כגון האיסור על "נוהל שכן" או הנחיות המביאות לאובדן אלמנט ההפתעה ועוד, הפכו גם את חייהם של חיילי צה"ל לזולים יותר מאלו של אויבי המדינה.
עכשיו בואו נשוב וניזכר בחוק השימוע שהגיש ח"כ יריב לוין ושלצערנו נגנז על ידי ראש הממשלה. החוק אומר כי מועמדים לבית המשפט העליון יעברו שימוע בוועדת הכנסת קודם שמועמדותם תיבחן על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כלומר נציגי הציבור, באופן פחות או יותר פרופורציונלי למגוון הדעות בחברה הישראלית כפי שבאו לידי ביטוי בבחירות לכנסת, יישאלו את המועמדים שאלות שונות.
מה אתם חושבים שיעלה בגורלו של מועמד אשר יישאל האם מותר לשוטר או חייל החשים איום ישיר על חייהם לירות על מנת לחסל את האיום וישיב כי אין להם את הזכות לעשות זאת - האם מועמד שכזה יעבור את משוכת השימוע? אילו נשאל השופט ג'ובראן אם בכוונתו לשיר את "התקווה" בטקסים רשמיים והיה עונה בשלילה, האם היה עובר את משוכת נציגי הציבור?
אי אפשר להסמיך את המערכת על סמך אופיו של שופט יחיד
אי אפשר להימלט מן התחושה שהנתק בין השופטים לציבור מביא לבסוף לפסיקות שמשמעותן זלזול בחייהם של אזרחי המדינה.
בתקשורת, בכנסים אקדמיים בארץ ובחו"ל – פסק הדין שהחמיר בעונשו של מזרחי, ודאי שקידם את מעמדה של ביניש. איזה אמצעי יש לאיש ברחוב להשמיע גם הוא את קולו?
ביניש טענה ששרים וחברי כנסת מנצלים את חסינותם כדי לתקוף אותה ולערער את מעמדו של בית המשפט העליון. האומנם? העיתונאי יואב יצחק פרסם תחקיר קשה תחת הכותרת "דורית ביניש – עבריינית סדרתית". ליצחק אין שום חסינות וביניש יודעת כיצד לתבוע תביעת דיבה. אם אינה עושה זאת היא יודעת בדיוק למה.
כל אמצעי התקשורת, מלבד יצחק, התקרנפו והשתיקו את הפרשה.
כלומר כשאתה ממנה את עצמך והתקשורת בכיסך, אין שום סיבה שתעדיף את טובת הציבור על טובתך האישית.
יש לקוות כי חוק השימוע יובא שוב בהזדמנות הראשונה לאישור הכנסת. גישתו המצמצמת של השופט גרוניס מסמנת כוון חיובי יותר בהתנהלות בג"ץ, אולם היא רחוקה מלהוות טיפול שורש ברעה החולה.
אי אפשר להסמיך את המערכת החזקה בישראל - מערכת הממנה את עצמה ואינה עומדת בפני שום ביקורת - על אופיו של שופט יחיד. בעיית היסוד של הניתוק המוחלט בין שופטי הבג"ץ לבין הציבור לא נפתרה עם חילופי הנשיאים ומעמדו של בית המשפט העליון יוסיף לעמוד בשפל המדרגה כל עוד לא יחוש הציבור כי הגוף שאמור להגן עליו, אכן מייצג אותו ואת ערכיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם