ביהמ"ש: חיפוש משטרתי בלי חשד – פגיעה בפרטיות

בהמשך לפסיקת ביניש, פסל העליון ראיות שנתפסו בחיפוש שלא בהסכמה מדעת וזיכה שני נאשמים

זוהר שחר לוי | 6/3/2012 13:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בית המשפט העליון זיכה היום (ג') שני נאשמים, שהורשעו בהחזקת סמים וסכין, משום שהמשטרה ערכה אצלם חיפוש ללא צו וללא הסכמתם. "החיפושים נערכו שלא כדין, כיוון שההסכמות שניתנו לעריכתם לא היו הסכמות מדעת, קבלת הראיות תגרום לפגיעה בלתי חוקתית בזכותם להליך הוגן", נכתב בפסק הדין.

 צילום: יהונתן שאול
פסק הדין שנתנו השופטים, הנשיאה בדימוס דורית ביניש, עדנה ארבל ויורם דנציגר, עסק בשלושה ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון באמצעות הסנגור הציבורי הראשי ד"ר יואב ספיר, עו"ד אלקנה לייסט ועו"ד מוטי לוי. השלושה, יגאל ג'יבלי וויקטור עייש שהורשעו בהחזקת סמים ואברהם בן חיים שהורשע בהחזקת סכין ערערו לבית המשפט העליון וטענו כי יש לזכות אותם משום שהחיפוש המשטרתי בוצע שלא כדין ועל כן מדובר בראיות פסולות.

"ביצוע החיפוש", טענו עורכי דינם, "צריך היה הסכמה מדעת. לא הוסבר להם כי אין זה מחובתם להסכים לביצוע החיפוש". מנגד, טענו בפרקליטות כי איסור על חיפוש בהסכמה יפגע ביכולת האכיפה ו"יביא ליצירת חברה מסוכנת ואלימה יותר".

בחוות דעתה, דנה השופטת ביניש בשאלה האם מוסמכת המשטרה לבצע חיפוש בהסכמה בכליו, בחפציו או על גופו של אדם כשאין חשד סביר לביצוע העבירה וכשאין צו שיפוטי. לפי פסיקתה, הצטרפה השופטת ארבל, חיפוש משטרתי פוגע בזכות החוקתית לפרטיות, אך כשמדובר בחיפוש בהסכמה, מידת הפגיעה היא מינמאלית.
"עד היום המשטרה ניצלה את תמימותם של האזרחים"

יחד עם זאת, כדי שחיפוש משטרתי יחשב כחוקי, על הסכמתו של החשוד להיות "הסכמה מדעת", כלומר החשוד יודע ומבין שהוא יכול לסרב לחיפוש וסירובו לא ישמש כנגדו. כדי להבטיח שזה אכן יקרה על "השוטר להודיע לאדם בעל פה כי הוא רשאי לסרב לחיפוש וכי סרוב שכזה לא ייחשב לרעתו".

מתוך פסק הדין יוצאת קריאה של שופטי העליון לצמרת המשטרה לקבוע נוהל רשמי שינחה את השוטרים לגבי היקף סמכויות עריכת החיפוש ולגבי התנאים של חיפוש בהסכמה.

בעניינם של ג'יבלי ובן חיים, קבעה ביניש, אכן ניתנה הסכמה לחיפוש אך היא לא הייתה מדעת, ולכן מדובר בראיה פסולה ויש לזכותם. בעניינו של עייש נדחה הערעור, שכן לשוטרים היה חשד סביר שהתבצעה במקום עבירה.

השופט דנציגר הצטרף לתוצאה הסופית שנקבעה בפסק הדין, אך לדבריו, המשטרה אינה מוסמכת לערוך חיפוש גם בהסכמתו של האדם בהעדר צו שיפוטי. "לאור פערי הכוחות (בין השוטר לחשוד) סבורני כי לא ניתן לצפות שהסכמתו של האדם לחיפוש תהא הסכמה אמיתית המבטאת בחירה חופשית ורצונית", הדגיש דנציגר.

"לשיטת הנשיאה ניתן לאיין חשש זה באמצעות הסבר שימסור השוטר... אינני סבור כי רשאים אנו להניח כמובן מאליו כי מתן ההסבר יאפשר לאזרח להפעיל שיקול דעת חופשי ומשוחרר מלחצים לסרב לבקשה. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לאנשים המשתייכים לקבוצות מוחלשות כמו קטינים, עובדים זרים, מהגרי עבודה וכן אלו הלוקים בשכלם ובנפשם".

בסנגוריה הציבורית בירכו על ההישג ועל הזיכוי הכפול. "מדובר בפסק דין היסטורי מבחינת ההגנה על זכויות הפרט במדינה", אמר ספיר. "עד היום המשטרה ניצלה את תמימותם של האזרחים שסברו שחובתם להסכים לחיפוש, גם בהעדר חשד כי ביצעו עבירה. מהיום לא תוכל עוד המשטרה לנהוג כך. בית המשפט משדר מסר ברור על זכותו של נאשם להליך הוגן – מי שמבקש להביא אזרחים לדין פלילי חייב בעצמו לנהוג על פי חוק ולשמור על זכויות האזרח".

האגודה לזכויות האזרח, שהצטרפה לבית המשפט במסגרת הערעור, בירכה גם היא על ההחלטה אך הצרה על "הפתח שהותיר בית המשפט לעריכת חיפושים גופניים בנסיבות דומות בעתיד".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''בארץ''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים