זכרונות קשים מהלול: כשנועה לוי הפכה לטבעונית
זה קרה ברגע אחד. ברגע היא הפסיקה לאכול חלב ובשר. אין ציטוטי מומחים וקישורים למחקרים, אלא עדות של אחת שהחליטה לשנות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
כשהפכתי לטבעונית, ממש לא מזמן, תהיתי מה יהיה עלי. איך אני אמורה לא לספר לכולם כמה שהם טועים? כמה שאני אוהבת אותם ולא יכולה לראות אותם פוגעים בכל מה שחשוב לי, העולם שלי, והם בתוכו. איך אני אמורה לעמוד מנגד לרצח, שיעבוד, חוסר צדק והתעלמות מוחלטת מכל מה שמוסרי ונכון? אני לא אוהבת להטיף, אני לא אוהבת לדחוף לאנשים בכוח מחקרים ועובדות וקישורים, אבל אני גם לא אוהבת לשתוק. אני אוהבת לחלוק.
היום קל לי לחזור אחורה אל דברים שפעם הטרידו אותי. קראתי פעם קטע "למה לא אצא עם טבחונית", היום הוא נראה לי כל כך הגיוני ונכון, פעם כמובן לא הסכמתי איתו ונפגעתי וחשבתי שהוא אידיוט וחמור וחצוף, אני לא יודעת אם זו הדרך לגעת באנשים. משהו אומר לי שזו לא הייתה המטרה שלו, לגעת באנשים, ובכל זאת הפוסט הזה כן הפך לכלי כלשהו.
לכל בן אדם עם מסר אפשר לקרוא מיסיונר, מטיף, חופר, מעיק, מתנשא, חצוף
גם אם הוא נושא את מסר הנצרות, היהדות, האסלאם, הצמחונות, הטבעונות, את מסר הלגליזציה עכשיו! את הטרנספר, אוף ועוד כל כך הרבה דברים. אפשר להגיד עליו שהוא מטיף.
אבל זה תלוי באיך מציגים את הדברים. אני אוהבת לדבר ולשתף, ואני רוצה שכולם ידעו שאין שום דבר מוסרי ונכון בלאכול בשר, ואני לא אומרת שכולכם חסרי רגשות, ואני
ברור שאכפת לכם מהאהובים שלכם, וברור שלעולם לא תקומו ותרצחו איש, אבל הרגישות הטבעית שבכם, וגם בי ! עד כל כך לא מזמן! מצומצמת לכדי 4-5 זנים של קיום בעולם הזה. למה?? וואי לייק דיס? למה ארנבים? פרה? למה ללבוש פרווה זה מזעזע אבל נעלי עור זה בסדר? וואי וואי אי אסק יו וואי?
עד לא מזמן הייתי חלק במעגל הזה, ללכת לקנות לאכול לשתות לצחוק, ואני לא חושבת שחייתי את החיים בעיניים עצומות, אבל ללא ספק אטמתי חלקים מסוימים בתודעה שלי כי לא היה נעים לי.
הזדעזעתי מסרטוני אפרוחים פרות וחזירים, ידעתי כמה אכזרי זה לול כי יש לי אחד בחצר, אבל מהתמונה הגדולה התעלמתי. אני לא נגעתי בשום פרה, אני לא נתתי לה לום בראש, אז זה היה בסדר.
והקוטג' שלי, הוא בטח לא נראה כמו עטין מודלק ופצוע. אז זה עוד יותר בסדר. אין שום ארוחה ביום שלא צרכתי בה צורה כלשהי של חלב, בחיי שלא עברו כמה שעות בלי ששתיתי קפה, אכלתי פרוסה עם קוטג' או סלט עם קוטג', שוקולד חלב כלשהו חטיף אנרגיה שיש בו חלב, עוגה, פשטידה וכו' וכו' וכו'.
זה היה כל התפריט שלי. אימא'לה. וזה היה כל כך נורמלי בעיני, כלכך טבעי ונכון ואז ברגע אחד זה כבר לא. כן, זה מצחיק, אבל באחת וחצי בלילה, בלילה כלשהו, החלטתי להיות טבעונית וזהו זה, שום דבר לא יכול היה להניע אותי מזה. ופתאום כל מה שבחרתי לא לראות חזר ונתן לי כאפה, עם הצד המעליב ועמוס הטבעות של היד. והיה לי קשה. פיזית, להפסיק לצרוך כל כך הרבה חלב.
וגם מנטלית, להבין כמה נזק עשיתי עד עכשיו. כמו שלא אשתמש בשמפו שנוסה על בעלי חיים כי זה פשוט לא נכון, כך לא אקנה דבר שחייה נאלצה לשעבד את חיה עבורו. לא נראה לי נכון לקחת קיום שלם של חיים, זן שלם של יצורים על הכדור הקסום והיפיפה הזה, ולשעבד אותם לנוחיות המטופשת שלי. לחביתה שלי, לחלב בקפה שלי. ואני לא אוהבת את הטיעונים של "זה בריא, זה חשוב", כי מחקרים רבים מידי בשביל להתעלם מהם מפורסמים כל הזמן והם מראים איך בשר וחלב נקשרים באופן ישיר לכלכך הרבה סוגי סרטנים, כמו שסיגריה קשורה באופן ישיר לסרטנים אחרים.
אז תגידו לי "לא אכפת לי, אני רוצה להנות עכשיו ולא משנה לי מתי אמות, צעיר או זקן". תהנו, באמת! זה כל כך חשוב להנות מכל יום בחיים שלכם. אבל למה על חשבון אחרים? כשאני מסתכלת לכלבה שלי בעיניים - היא כל כך חכמה. וכשאני מסתכלת לתרנגולת שלי בעיניים, זה לא שונה. אבל כל כך עצוב שם, אוף כל כך עצוב שם.
איך אתם יכולים להגיד לי שלתרנגולות האלה אין בינה? אין רגשות? אין יכולת לקרוא מצב ולהבין אותו? מובילים אותן באמצע הלילה לכלובים בלול, בשעות שכולם ישנים ואף אחד לא רואה. והן צורחות, צורחות. זה לא קרקור, זה לא הקול שלהן. ככה לא נשמעת תרנגולת רגילה. אלא צרחות שמפלחות כל לב שיהיה מוכן להקשיב להן. והן מבוהלות, והן מדוכאות והן לא שותות בהתחלה ולא אוכלות, וצריך להראות להן איך לשתות ומאיפה לאכול. והן פצועות, ומעוותות, ודחוסות.
ואני כאן, צבועה, כותבת במחשב במקום ללכת לשחרר אותן. אני יודעת, יום יבוא ואשים סוף באופן פעיל לסבל הזה. ואם מישהו באמת יקרא את הפוסט הזה ויתחשק לו לשאול ולדרוש בצידוק שאני נותנת לעצמי למה עד כה לא עשיתי את זה, אדבר, אבל כמובן לא כאן, כי יש דברים אישיים שאינם נחלת הכלל.
אני לא אומרת לאף אחד לך תהיה טבעוני, כי זה מטופש ומטומטם. אף אחד לא נהיה טבעוני כי כפו עליו, אף אחד לא רואה סרטון שדחפו לו בכוח. אנשים מקליקים, מחפשים, חוקרים, כשהם מרגישים מוכנים או סקרנים. כשהראש פתוח לקלוט והנשמה מוכנה לספוג ולהרגיש, כשהם מוכנים לשים את האגו בצד ולהגיד טעיתי, אולי יש עוד גישות לחיים, לפוליטיקה, לחברות, למערכת יחסים. ואולי בכלל לא טעיתי, אבל אולי אני יכול לשפר.
אז אני מאחלת לכולנו שיהיה לנו את האומץ ואת הנכונות המנטלית לשאול שאלות, בעיקר את עצמנו, כי לא ההורים שלי אשמים ולא הממשלה הספציפית הזאת, ולא העומד בראש מועצת החלב הנוכחי. זה עמוק יותר, עתיק יותר, מושרש יותר. יותר מידי.
ואני מקווה שכולנו תמיד נשאף להיות בני אדם טובים יותר, לבני אדם אחרים ולחיות שמקיפות אותנו. זה לא כדור הארץ שלי, ולא של סבתא שלי ולא של סבתא של חבר שלי החמוד והיפה והחכם, ולא של החברות שלי שאני כל כך אוהבת ולא שלכם.
אז לא אשים קישורים, ולא אצטט מחקרים, ולא אראה סרטונים ולא אזכיר ואציין חוקרים ופרופסורים וסתם אנשים פשוטים שבמקרה חושבים כמוני. כל יום מחדש אנשים מפתיעים אותי בנכונות שלהם לפתוח את הראש. אני בטוחה שגם אתם יכולים להפתיע את עצמכם, ומבלי להפוך לטבעונים, לקרוא ולחקור ולפקפק באמת שקיימת היום בעולם. תפקפקו, ואל תפחדו. מפחיד יותר היה לראשונים, לי נשאר רק ללכת בדרך של גדולים ממני.
רוצים גם לההשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו - yarok@nrg.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם