בזכות האופטימיות
צוקרברג, מאחוריך! באוגוסט הקרוב ימלאו לו 89(!), אך פרס יודע משהו שמיליוני ישראלים כנראה לא יידעו לעולם: אופטימיות מהי
כי פרס מצא את מעיין הנעורים הנצחי. בתוך המדבר שהוא ישראל הפסימית, הצינית והספקנית, פרס הוא אחרון הנביאים האופטימיים. לא, הוא אינו עומד להיות משתמש כבד בפייסבוק, וגם החשבון שלו באינסטגרם אינו פעיל במיוחד, אבל הרוח שמביא איתו שמעון פרס היא הרוח שכל כך חסרה למזרח התיכון, ובפרט לישראל.
הדרך שבה פרס מתחבר אל "העולם החדש", אל המאה ה-21 ואל שיגיונות ההווה, היא בדיוק מה שהופך אותו לנס הישראלי שפספסנו. יכול להיות
שחזון "המזרח התיכון החדש" פס מן העולם כלא היה; יכול להיות שהמציאות ועמה מחמוד אחמדינג'אד טפחו על פניו. אבל פרס מסרב להפסיק להאמין בקדמה, במבט הצופה פני עתיד וברוח האנושית. יהיה זה "דף פייסבוק לשלום" שהוא השיק עם מארק צוקרברג; יהיה זה משחק כדורגל בהשתתפות כוכבים בינלאומיים שכיבד בנוכחותו; או יהיה זה קול צלול של שפיות ותבונה שלוחש בין כל תופי המלחמה.
שמעון פרס, האיש שהפך למושג, הוא אכן כל מה שיצחק רבין אמר עליו: חתרן בלתי נלאה לעבר השלום, לעבר התקווה לעתיד שפוי ובריא יותר. הוא, ככל הנראה, המגדלור היחיד שמאיר כרגע במזרח התיכון. היכנסו לאור המנצנץ החדש שלו - עמוד הפייסבוק-ועשו לייק לשלום. לייק לשמעון פרס.
ועכשיו אתם רשאים להתחיל לצחוק. בימים אלה זה לא מעט.