זה רק נראה כמו דבורה: הפרח שמתחפש כל השנה
לכבוד פורים, אנחנו מארחים את הדבורנית, מאהבת מושכת ומתעתעת. מלך סחלבי ישראל המחופש לדבורה. אמא ירוקה
או-אז הבנתי כמה ענוג הוא וביישן, נחבא אל הכלים, לא בולט ולא גדול (עד לגובה 30 סנטימטר). כזה שרק "ציידים" כמוני יבחינו בו. במקום פעמונים, נלכדו העיניים שלא יכלו למוש ממראהו המהפנט. קטיפתי ואציל, מלך סחלבי ישראל המחופש לדבורה. במלוא הדרו. כל ימות הפריחה. כזו היא הדבורנית שלנו. "אשפית התחפושות", הגרסה הבוטנית הנשית לדון חואן ולקזנובה. המאהבת המושכת והמתעתעת.
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הדבורנית. לחפש ולהתרשם מן הפלא הצמחי הזה
צילום: קטרין נקאש-קוזיאל
וכיצד היא עושה זאת? מורפולוגית, השָֹפִית (העלה התחתון של הפרח ) שלה נראית כמו נקבת הדבורה, וכך סבורים גם הדבורים: זכרים של דבורי בר באים אל הסחלב, מתיישבים ו"מזדווגים" עם השָֹפִית. בנוסף, גודל הפרח הוא כגודל דבורה אמיתית: עד שני סנטימטרים.
אך התעתוע לא חדל בכך: הסחלב למעשה מרמה את הזכרים בצורה פנומנלית בהפרישו ריח הורמונלי מסוים כמו זה של נקבות הדבורים. הריח מסמא את הזכר, הוא "משתכר" מן היופי הקטיפתי הענוג של השָֹפִית, ובינתיים דוחף ראשו לעבר האבקנים והצלקת ומאבק את הפרח. ככה מתוך טירוף חושים, ומבלי לדעת.
נכון שאפשר למצוא אינספור דוגמאות ל"מתחפשים" מעולים בממלכת החי והצומח. ואם אצלם ההסוואה היא חלק מתכסיס ציד או הגנה מפני טריפתם, הרי שאצל הדבורנית התחפושת
מהווה צורך כלל-קיומי של הזן בטבע. כאן מוטלת על כף המאזניים רביית מינה.
בישראל ידוע על תשעה מינים של דבורניות, ותפוצתן רחבה למדי: מגבול הצפון עד אזור בארי בדרום. לפיכך, הגיעה השעה לצאת, לחפש ולהתרשם מן הפלא הצמחי הזה. הדבורניות לסוגיהן גדלות ספורדית בחורש הפתוח באיזורים ההרריים של ישראל, ופורחות בשיאן בחודשים פברואר ומרץ.
זוהי הזדמנות נפלאה לצאת לטיול מחופשים, גדולים כקטנים, עם כל המשפחה. להצטייד בזכוכית מגדלת, ובסימן החג לחפש דבורניות ושאר "מתחזים" בטבע. אני מצאתי דבורניות בכרמל, בקרבת אוניברסיטת חיפה, וכן באיזור הרי יהודה. יש להתאזר בסבלנות ולפקוח עין בצדי הדרך. זו תהיה גם הזדמנות נפלאה להנות מימי החורף האחרונים שלנו לעונה, בתקווה שלא יהיה סוער מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם