אי אפשר לנצח את השיטה
אחרי ארבעה חודשים בבית האח הגדול, סגורים במרחב מחייה מזערי שיכול לתת פייט לכל צינוק – לא מפתיע שישנם אנשים שחשים קצת לחוצים וזקוקים לכדורים
אם גואל פינטו מודה שקיבל מד"ר אילן רבינוביץ' כדורים אנטי-חרדתיים, ואם הפסיכיאטר עצמו גאה ברצפטים שכתב – זה לא מאוד יפתיע אם גם סער ודיירים נוספים קיבלו כדורים. אחרי ארבעה חודשים בבית סוהר, סגורים במרחב מחייה מזערי שיכול לתת פייט לכל צינוק – לא מפתיע שישנם אנשים שחשים קצת לחוצים.
מה מביא את אותם אנשים להכניס את עצמם למאסר ולהישאר כלואים מרצונם? – זו כבר שאלה אחרת, שהתשובה עליה אולי מעידה על שיפוט מציאות לקוי - בלי קשר לכדורים.
אם להתעלם לרגע מאמירות מן הפה אל החוץ כגון "באתי לריאליטי בשביל החוויה" ברור שהדיירים נכנסים לבית האח הגדול במטרה לצאת מאלמוניות לסלבריטאות. בפועל בקושי חמישית מבוגרי האח הגדול, והרבה פחות מזה בתוכניות ריאליטי מצליחות פחות, שורדים במדיה לאורך זמן.
כולם רוצים נוכחות מסך בסדר גודל של אלירז שדה, או לפחות להיות מוזמנים לפרמיירות בתכיפות של ליהיא גרינר, אבל הרוב גומרים בתהום הנשייה ביחד עם איתי זיו (מקום שלישי בעונה הראשונה של האח הגדול).
מעטים נכנסים למשבר עמוק – כמו שמעיד על עצמו סער שיינפיין (מקום שני בעונת הכדורים הפסיכיאטריים); רבים יותר פשוט חוזרים להיות כאחד האדם – קבלני שיפוצים, מלצרים, ומשמרי לקוחות.
גם מי שאינו גאון בסטטיסטיקה יכול לראות על נקלה שהסיכויים של מרבית גיבורי הריאליטי לשרוד בשואו-ביז קלושים. פה ושם יש מי שממציאים את עצמם מחדש (שפרה שהפכה מסורגת עצים לסופרת), אבל הרוב נשארים פוני של טריק אחד שעבר זמנו (זוכרים איך לפני פחות שנה אלכס מהיפה והחנון הסתובב בכל פינה? יצא למישהו לראות אותו בזמן האחרון?).
מאידך, אסור לשכוח שהסיכויים פועלים גם נגד מהמרים בקזינו, נגד רוכשי פוליסות ביטוח, ונגד מנויי מפעל הפיס – כי אם הקזינו, חברות הביטוח ומפעלי ההימורים לא יכניסו לכיסיהם יותר כסף ממה שהם משלמים ללקוחותיהם הם יפשטו רגל (מה שלא קורה).
כל זה לא מונע מאנשים רבים וטובים להפעיל את גלגל הרולטה בתקווה שתיעצר בכל זאת על המספר הנכון, לקנות פוליסת ביטוח רכוש בשאיפה
הנטייה לפתח ציפיות שווא לא מתחילה ולא נגמרת בתוכניות ריאליטי, אבל רובנו מהמרים בקזינו על עשרה דולר או קונים כרטיס פיס בעשרים שקלים - ולא סוגרים את עצמנו מרצון בכלוב למשך ארבעה חודשים - רק מתוך תקווה שכשתיפתח דלת הכלוב תחכה לנו חלטורה כשופט עזר בתחרות זמר ים תיכוני בערוץ 24.
קשה לטעון נגד ההפקה של האח הגדול שמעשיהם אינם חוקיים. קשה גם לומר שהדיירים לא יודעים למה הם הולכים. מאחר שהכל נעשה מרצון – מותר לקהל בבית ליהנות מבידור טלוויזיוני מופק היטב.
אפשר כמובן לרחם על משתתפי התוכנית, שלא מבינים כי לאורך זמן לא ינצחו את השיטה. ריאליטי - כמו כל בידור להמונים - הוא עולם אכזר שבו רק מעטים מאוד מרוויחים הרבה מאוד, אבל רבים מאוד חולמים להיות אותם מעטים.
במובן זה, בוגרי האח הגדול אינם שונים מבוגרי רימון או ממסיימי בתי ספר למשחק – אבל זמרים ושחקנים שלא זכו להצליח כמו אייל גולן או עוז זהבי יכולים עדיין להדריך בחוג במתנ"ס. עבור גיבורי הריאליטי – לעומת זאת - המתנ"ס מגלם את האלמוניות שממנה ברחו, ולכן איננו יכול להיות פתרון.
ולשאלה מה ידענו – או ליתר דיוק מה ידעתי (כי רק בשמי אני יכול לדבר) בעיצומה של העונה השנייה – על אודות הכדורים הפסיכיאטריים שרצו בנווה אילן - התשובה היא כלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם