מסתורין בכנרת: מה באמת מתרחש במי האגם?
חורף 2012 היה החורף של הכנרת. הגשמים ירדו במלוא עוזם, המפלס עלה ועלה, ועם ישראל חגג. אבל מתחת לפני המים, האגם הלאומי גועש ורועש. מוסף "סופשבוע" חושף את מימדי הקטסטרופה האקולוגית שמתרחשת בכנרת: המחלה המסתורית שעוקרת את עיניהם של דגי האמנון, להקות הקורמורנים שמכלות כל חלקה טובה והמלחמה על הדיג מול משרד החקלאות. תחקיר
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ספינת הדיג הישנה של הקיבוץ, שעליה הוא מנצח 33 שנה, כבר מכירה את כל המאבקים והניסיונות לשמור על מי המנוחות שעליהם היא שטה כבר 52 שנה. כמו המפלס, גם היא ידעה עליות ומורדות, עד שב-2010 החליטה הממשלה להשבית את הדיג בכנרת למשך שנתיים.
ההחלטה, שיזם שר החקלאות דאז שלום שמחון, בהמלצת אנשי משרדו והמשרד להגנת הסביבה, הוציאה את דייגי האזור משלוותם וחשפה חזית חדשה בהיסטוריית המאבקים על הכנרת. במשרד החקלאות הסבירו אז כי "ההחלטה התקבלה לאור נתונים שנאספו על ידי אגף הדיג במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, שמהם עלה כי כמות הדגה באגם הכנרת ירדה בעשור האחרון, ובייחוד בשנתיים האחרונות, בעשרות אחוזים מדי שנה - עד לרמה קריטית. הנתונים עוררו חשש ממשי לאסון אקולוגי שיתרחש בעקבות אובדן משאב הדגה בכנרת והפיכתו לאגם ללא דגים".
גזר הדין, שעלול היה לשלוח 200 דייגים לשנתיים של אבטלה בתמורה לפיצויים זעומים (2,000 שקל לאחד) מאחר שלא ניהלו ספרי חשבונות, הביא אותם לעתור באמצעות עו"ד דוד מנע לבג"ץ. בחלוף הזמן הסתבר כי אפילו בשעה שהעתירה הוגשה
בניגוד למאבקים אחרים הקשורים לכנרת, כמו המאבק נגד השתלטות וגידור החופים על ידי גורמים פרטיים, זיהום מי האגם או ייבוש חופיו לטובת פרויקטים נדל"ניים, הפעם הסערה מתחוללת מתחת לפני המים. על פי מסמכים שבידי סופשבוע מעריב, עולה כי מאחורי ההחלטה של משרד החקלאות מסתתרים חוסר אמון, אגו, פוליטיקה, חשש לניגוד אינטרסים, ובשורה התחתונה, כפי שגם מבקר המדינה קבע בדוח החריף על אגף הדיג במשרד החקלאות שפורסם במאי 2011: הזנחה בולטת של אגף הדיג.
"אנשי קיבוץ עין גב היו מראשוני הדייגים העבריים בכנרת בעת החדשה. ענף הדיג היה הענף הכלכלי הראשון של הקיבוץ, הוא נוסד על ידי מנדל נון ז"ל וקיים כבר 73 שנים", מסביר לב את הסיבות למלחמה העיקשת ששואבת את כל כוחותיו. "הספינה הזאת חטפה כדורים מהסורים בימים שלפני מלחמת ששת הימים. היא ידעה קרבות קשים מאוד, יצאה לעבוד בחופים כשהסורים עוד שלטו ברמה, בליווי ספינות של חיל הים ששמרו עלינו כאן עד 1967.
כשעין גב עלו לכנרת בימי המנדט הבריטי, האנגלים והערבים חילקו ביניהם אזורי דיג באגם. אנשי עין גב שברו את הסטטוס קוו הזה כשהתחילו לעבוד בכל שטחי הכנרת. מנדל נון ז"ל ואנשי עין גב האמינו שהכנרת שייכת בעצם לכולם, שהכנרת חופשית. אני רואה את עצמי כממשיך דרכם, ואני עד היום מאמין בדבר הזה, הכנרת שייכת לטבע, הכנרת היא בקבוק המים של המדינה".
השבתת הדיג אמנם הוקפאה, והדייגים המשיכו בשגרת יומם, אבל גם עכשיו, שנתיים אחרי הסערה הגדולה, אין רגע של שקט בכנרת. בשבועות האחרונים, למשל, נרשם פיצוח - או לפחות, תחילתו של פיצוח - לאחת התעלומות הגדולות של האגם: המחלה הקטלנית שגורמת לעקירת עיניהם של דגי האמנון באגם.
לא רק שהתגלתה הדרך להילחם בבעיה, התברר כי המחלה כלל לא מוכרת לעולם המדע, וכי הכנרת היא המקום היחיד בעולם שבו התפרץ הנגע. דייגי הכנרת, ובראשם לב, יחד עם פרופ' משה גופן - מומחה לאגמים ומי שבעבר ניהל את המעבדה לחקר הכנרת, שבשל התנגדותו להשבתת הדיג התנדב לשמש כיועץ מדעי לדייגים - התריעו כבר מזמן על דגים הלוקים במחלה מסתורית. בשנה האחרונה הם התלוננו על כך שהתופעה מתפשטת באגם וכי למעלה מעשרה אחוזים מדגי האמנון שעולים ברשתם סובלים מבעיות בעיניהם.
לאחר שהסיפור נחשף במעריב נלקחו הדגימות למעבדה של אגף הדיג בניר דוד, אולם בהעדר כלים מתאימים, הבדיקות לא העלו דבר. לב: "אני כבר עשר שנים מתריע בפני אגף הדיג על הימצאות המחלה בכנרת. ההיקפים של המחלה עלולים להביא אסון אקולוגי לאגם. בשבועות האחרונים התופעה גדלה לממדים מבהילים, ולמרות הישיבות וההצהרות מהשנים הקודמות, שצריך לבדוק את המחלה המסתורית, נראה שאף אחד לא עושה כלום".
הופעת המחלה המסתורית הייתה אמורה להדיר שינה מעיני הממונים על הסדר באגם, מאחר שדגי האמנון נחשבים ל"פילטר של הכנרת" ושומרים על איכות המים של אחד ממאגרי מי השתייה החשובים במדינה. בדיקת הדגים וניתוח המחלה ומקורה היו אמורים לתת גם תשובות לשאלת בריאות הציבור, הניזון מהדגים הללו. כשהבינו שאף אחד לא מצליח למצוא מזור, החליטו פרופ' גופן ומנחם לב לפעול בעצמם בניסיון למגר את המחלה העלולה לסכן את הכנרת.
פרופ' גופן החל לפנות למעבדות הדגים הקיימות בארץ, אולם לתדהמתו גם שם נסגרו בפניו הדלתות.
לצערי לא נוכל להיעתר לבקשתך לבדיקה פתולוגית של דגים מהכנרת. כידוע לך, הנושא סבוך מאוד, הן במישור המקצועי והן במישור הפוליטי ולפיכך לא נוכל להתפנות לעיסוק בנושא זה. אני מאחל לך הצלחה בחקר אוכלוסיית הדגים באגם הכנרת ובמאמציך לשמר את הפלורה הטבעית באגם", השיב אחד מהגופים המחקריים במענה לפנייתו של פרופ' גופן בדואר האלקטרוני. "כבר לאחר העיכוב וההיסוס הראשון שלך הבנתי לאן נפלתי. לא היו לי תקוות גדול", השיב גופן, אבל התגובה המתנצלת המפתיעה לא איחרה להגיע: "אכן.. ל"חונטה" יש זרועות ארוכות מאוד וחלקן שלחו זרועות גם אלי, מתוך מחשבה (או ידיעה) שאתה עשוי לפנות אלי במאמציך לתיעוד הבעיה".
"אני לא מציע לאף אחד לעשות ניסויים מופקרים וחסרי אחריות כאלה בכנרת", מתריע לב. "אנחנו יודעים על כל מיני קטסטרופות שהיו באגמים במקומות אחרים, מה גם שאין דומה לכנרת בעולם. היא ימת המים המתוקים הנמוכה ביותר על פני הגלובוס, ויש בה מרכיבים נוספים שאין במקומות אחרים בעולם, ואסור לנו לקחת סיכונים כאלה. אין לנו כנרת אחרת, זה בקבוק המים של המדינה".
בסופו של דבר הגיעו השניים לד"ר אבי אלדר, וטרינר דגים מהשירותים הווטרינריים. "יום אחד מנחם הופיע אצלי בעבודה כמו פיראט, עם דגים בדלי. חשבתי שהגיע משוגע על כל הראש", משחזר ד"ר אלדר. זה קרה ביוני 2011. ד"ר אלדר, שהבין מהר מאוד את האתגר שניצב בפניו, גייס למשימה את חברו הוותיק, פרופ' ערן בכרך מאוניברסיטת תל אביב ואת מי שהיה המורה שלהם, פרופ' הלל ברקובייה מבית הספר לרפואה בהדסה עין כרם בירושלים. החדשות הטובות: מחלת הדגים איננה מסוכנת לבריאות הציבור. החדשות הרעות: מדובר במחלה מידבקת, הגורמת לתמותת דגים. יידרשו מספר שנים להמציא לה חיסון, מאחר שהיא אינה מוכרת כלל למדע.
"כשיש מחלה שלא יודעים ממה היא נגרמת, קודם כל שוללים את האופציות הקיימות. כשלא הייתה לנו תשובה לגבי זהות המחלה, שלחנו את הדגימות לקולגות בחו"ל. ברגע שגם הקולגות בחו"ל אמרו שהם לא יודעים מה זה, הגענו למצב שצריך ליצור הכל מההתחלה. אין מידע לגבי המחלה הזאת בעולם", מסביר ד"ר אלדר. כששר החקלאות לשעבר שמחון אימץ את המלצת ועדת המומחים, הנתונים שהטרידו אותם במיוחד התייחסו לירידה החדה במספר דגי האמנון עד כדי היעלמותם ב-2008 (שלל הדיג באותה שנה הצטמצם ב-90 אחוז וירד לשמונה טון בלבד). פרופ' גופן אומר כי ייתכן שהעובדה שהמחלה תוקפת רק את דגי האמנון תאלץ כעת את המומחים לבדוק אם יש קשר בין המחלה הקטלנית לבין היעלמותם מהכנרת.
"יכול מאוד להיות שהמחלה המסתורית הזאת השפיעה על שלל האמנונים באגם. הדבר שהכי חשוב לגלות עכשיו זה את מקור המחלה, מאין זה הגיע, כדי למנוע דליפה נוספת בעתיד", מסביר גופן. "יכולים להיות עוד גורמים שהשפיעו על הירידה החדה בשלל האמנונים. אחד: הקורמורנים שהוברחו מבריכות הדגים שבעמק בית שאן לכנרת ומכלים עשרות רבות של טונות של דגים, טרפו אוכלוסייה ניכרת של האמנונים.
"עוד סיבה: ירידה באכלוס הדגיגים שמבצע אגף הדיג, שזה מעשה ידי אדם. סיבה שלישית: שימוש ברשתות לא מתאימות שכפי שקבע מבקר המדינה, נעשה בניגוד לתקנות של מנהל אגף הדיג. סיבות נוספות יכולות להיות נעוצות בשינויים אקולוגיים בכנרת ומחסור במקורות מחסור טבעיים, או בריבוי מתחרים על מקורות מזון טבעיים כדוגמת עודף סרדינים בכנרת.
"אי אפשר לדעת מה היקף התמותה של האמנונים באגם, אבל סביר מאוד להניח שיש למחלה חלק בתעלומה. סיבה נוספת להיעלמותם יכולה להיות נעוצה גם בטריפתם על ידי שפמנונים. אבל חלק גדול מההשערות שמניתי לא ניתן לאבחן באופן מדעי, משום שכבר עשר שנים לא נעשה מחקר בכנרת בנושא הדגים. מדהים שקמה ועדת מומחים וגזרה באופן חובבני וחסר אחריות לזרוק 200 משפחות הביתה, בלי שהיו לה נתונים לגבי הסיבה המרכזית לירידה החדה בדגת הכנרת".
השאלות הקשות שעולות מפרשת המחלה של האמנונים הן רק מקצת מהשאלות, שאת חלקן הגדול כבר העלה מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בדוח שפרסם לפני כעשרה חודשים. אחת הנקודות שחידדו את אי האמון שהביעו דייגי הכנרת (וגם אלה של הים התיכון ואילת) כלפי אגף הדיג, נוגעת לטענה שלפיה הוא מפלה אותם, לכאורה, ביחס לבריכות הדגים, שאותן מפעילים הקיבוצים.
המבקר מעלה בדוח שלו תהיות לגבי ההחלטה להבריח את הקורמורנים - שמכלים עשרות טונות של דגים לבדם - מבריכות הדגים של עמק בית שאן אל הכנרת, ולהקצות את כל התקציב המיועד לגירוש העופות הרעבים לבריכות הדגים בלבד. לא כולם שותפים לדעה שלפיה הקורמורנים הם האשמים. ד"ר תמר זוהרי, מנהלת המעבדה לחקר הכנרת ואחת מחברי צוות המומחים שהוקם על ידי משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה שהמליצו להשבית את הדיג בכנרת למשך שנתיים במטרה לאושש את אוכלוסיית הדגים באגם, מזכה את הקורמורנים: "עניין הקורמורנים עלה אחר כך", היא מסבירה.
"את הסיכום של המומחים אני עשיתי וארגנתי את הישיבה הזאת עם עוד שלושה-ארבעה אנשים. הוצאנו סיכום כתוב, ועם זה אי אפשר להתווכח. הסיכום מדרג כל מיני סיבות שיכולות להיות לירידה בכמות הדגים בכנרת. העלינו באופן שיטתי את הסיבות לירידת שלל האמנונים ובסוף דירגנו אותן: במקום הראשון היה דיג יתר ודיג ברשתות לא מתאימות".
מהו דיג יתר?
"המשמעות היא שדגים יותר מכושר הנשיאה של האגם. הדגים לא מספיקים להגיע לגודל מסחרי וכבר דגים אותם. ואז זה מעודד התרבות של דגים ננסיים, בגודל קטן יותר. כי יש קריסה של שלל הדיג. זה לא אומר שאין אמנונים בכנרת, אלא שהאמנונים לא מגיעים לגודל מסחרי שמאפשר לדוג אותם. הסיבות לכך שאין דגים בגודל מסחרי הן קודם כל דיג יתר, וזה מקובל בעולם.
"זה מקובל שדיג מסחרי קורס, וזה קרה בכל מיני מקומות בעולם. נהוג שמשביתים דיג כדי לאפשר לאוכלוסיות של הדגה להתאושש. ואחרי שעושים הפסקת דיג צריך גם להטיל מגבלה על שלל הדיג. צריך לא לאפשר לדוג בכמות שהייתה לפני ההשבתה, אלא להוריד מזה לפחות שליש. לא לאפשר לדוג יותר מכך, ולדאוג שהבעיה לא תחזור על עצמה תוך מספר שנים. מעבר לזה, יש דברים שאי אפשר להגיד, כי לא נעשה מחקר. ויש דברים שאפשר להגיד על סמך דברים שעשו במקומות אחרים בעולם. הייתה קריסה של דיג במקומות שלפני כן דגו בהם בלי סוף. אז אפשר להסתכל על נתונים מהעולם. אבל לא נעשו מספיק מחקרים בנושאי דגים בכנרת בשנים האחרונות".
"לפני 15-10 שנה לא היה בכנרת אפילו קורמורן אחד", אומר בזעם הדייג לב. "בכל השנים שאנחנו סובלים מהמפגע הנוראי הזה, שמכלה לנו כמות העולה פי כמה על השלל השנתי שלנו, אגף הדיג המשיך לתת את רוב תקציב גירוש הקורמורנים לבריכות הדגים בלבד. אפילו השנה, למרות שוועדת הכלכלה של הכנסת החליטה לחלק את התקציב שווה בשווה בין בריכות הדגים לכנרת, אגף הדיג העביר אלינו 170 אלף שקל בלבד לגירוש הקורמורנים".
הדגים, כך זוהרי, הם לא הדבר החשוב ביותר בפסיפס החיים בכנרת. "הם בראש מארג המזון, אבל למינים שונים יש תפקידים שונים. יש מינים שאוכלים מהקרקעית, יש כאלה שאוכלים זואופלנקטון שזה סרטנים מיקרוסקופיים שהם אוכלי אצות, ויש דגים שהם אוכלי אצות בעצמם. יש כאלה שאוכלים במים העמוקים, יש כאלה שבמים הרדודים".
הכנרת במצב אקולוגי קשה?
"עד אמצע שנות התשעים הכנרת התנהגה כמערכת אקולוגית יציבה מאוד, ויש לנו יעד שאנחנו מכוונים אליו ורוצים לחזור אליו. בשנים האחרונות הכנרת פחות יציבה, ולכן אנחנו הרבה יותר חוששים לה. אומרים שכשאנחנו לא יודעים, צריך להשתמש בעקרון הזהירות המונעת. למשל לקח לנו הרבה שנים לשכנע את אנשי רשות המים שצריך להגביל את תנודות המפלס. שאי אפשר להמשיך לתפעל את הכנרת בתור מאגר מים לאומי ושצריך להוריד את המפלסים כמה שיותר כדי שיהיה מה למלא, במידה שתהיה שנה גשומה. זאת הייתה המדיניות עד לא מזמן.
"בעבר, המדיניות בעיקרה הייתה שאפשר לשאוב מהכנרת ולהוריד את המפלסים כמה שיותר, וכך להגדיל את כושר האגירה של האגם. אחרי הרבה שנים של מחקרים אנחנו יודעים טוב מאוד ששינויי מפלס קיצוניים הם אלו שגורמים לזעזועים ומוציאים אותה מהיציבות שלה. בהקשר של הדגים, למשל, עליית מפלס קיצונית גורמת להתפוצצות אוכלוסין של לבנון הכנרת - שזה הסרדינים, בגלל הרגלי הרבייה שלהם. התפוצצות אוכלוסייה של סרדינים זה לא טוב ליציבות של המערכת האקולוגית בכנרת. הוא מין חשוב מאוד, אבל כמו כל דבר, גם כאן הרבה מדי זה לא טוב".
בסיכומו של דבר, נראה כי הטריגר שהביא לפרסום דוח מבקר המדינה על אגף הדיג הוא הסערה שעדיין גועשת סביב ההחלטה להשבית את הדיג בכנרת למשך שנתיים. החלטה שאמנם עדיין לא יצאה לפועל, אבל ממשיכה להכות גלים. אף שוועדת המומחים שהקימו המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות הוציאה הודעה היסטרית על האסון האקולוגי הצפוי לכנרת במידה שהדיג באגם לא יושבת לשנתיים, קבע מבקר המדינה שמהרכב הוועדה, המומחים ואנשי המקצוע שהעידו מולה, עולים סימני שאלה.
"לדעת רוב אנשי המקצוע העוסקים בחקר הכנרת, אחד הגורמים העיקריים לפגיעה בדגת הכנרת הם הקורמורנים - עופות בר נודדים שניזונים ממנה", קבע המבקר. "לפי הערכת אגף הדיג, הקורמורנים טורפים כ-115 טונות של אמנונים בעונה (רשות הטבע והגנים העריכה שהכמות קטנה יותר). בעקבות הירידה בשלל דגי אמנון הגליל, שהגיע בשנת 2008 לשפל חסר תקדים של שמונה טונות, לעומת 391 טונות ב-1998, נוסף על הירידה בדיג שאר המינים המסחריים, החליטה הממשלה ב-18.4.10 להפסיק את הדיג בכנרת לשנתיים.
"החלטת הממשלה התבססה על המלצות הצוות שמינו בדצמבר 2009 מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ומנכ"ל משרד החקלאות. הצוות התבקש להכין תוכנית חירום להצלת הדיג בכנרת. משרד מבקר המדינה העלה ליקויים בעבודת המטה שעשה הצוות: במהלך עבודתו הוא לא ביקש כלל ייעוץ משפטי אף שהיה מדובר בתוכנית מורכבת, המצריכה, מעצם טיבה, ליווי משפטי וכן משום שהשבתת הדיג מצריכה תיקון תקנה; לא כל חברי הצוות נפגשו עם כל הגורמים המקצועיים; לא נכתבו פרוטוקולים לדיונים, ולכן לא ברור כיצד זרם המידע לחברי הצוות שלא נכחו בפגישות".
ואם זה לא מספיק, ד"ר זוהרי מסכמת ומצננת את ההתלהבות מהעלייה הדרמטית במפלס הכנרת החורף: "הכנרת במצב רגיש מאוד היום, הרבה יותר מאשר עד אמצע שנות התשעים. צריך להיזהר מאוד בתפעול שלה. השנה הייתה שנת גשמים ממוצעת, שבאה אחרי שבע שנות בצורת. מקורות הפסיקו לשאוב השנה בגלל טיפולים במשאבות, וגם זה חלק מעליית המפלס הגדולה שאנחנו עדים לה".
עליית המפלס טובה, לא?
"זאת עדיין לא עלייה של ארבעה-חמישה מטרים כמו ב-91'/92' וב-02'/03'. זאת לא תהיה עליית מפלס מטורפת, אבל אנחנו יכולים רק לברך עליה. צריך לקחת בחשבון שהמפלס עוד יירד במטר וחצי לפחות, ושהשינויים הקיצוניים בו משפיעים על המערך האקולוגי. הם מגבירים תהליכים של מחזור פנימי, כלומר חומרי דשן ששקעו לקרקעית ובשינויי מפלס הם צפים ונעשים שוב זמינים לעמודת המים".
ממשרד החקלאות נמסר: "המשרד אינו אמון על גירוש הקורמורנים מהכנרת. המשרד עושה זאת כתמיכה בדייגי הכנרת, אך הסמכות לכך היא של רשות הטבע והגנים. נושא הטיפול בנזקי הקורמורנים בשטחי המדגה באזורי הצפון בוצע במשך כל השנים באמצעות התארגנויות מגדלים אזוריות שנערכו תוך שיתוף פעולה עם פקחי השטח של רשות הטבע והגנים, ומבלי שקיבלו כל מימון מגוף ממשלתי זה או אחר.
"אגף הדיג פעל נמרצות במספר רב של ישיבות מול אנשי רשות הטבע והגנים בכוונה לאפשר פעולות גירוש גם משמורת הטבע שסביב האגם. אנשי הרשות מצדם סירבו לאפשר את גירוש הקורמורנים מאתרי הלינה, בטענה שהכנרת אינה אתר דיג בלבד ולדייגים אין בלעדיות על הדגה, אלא היא גם מקום משכנם של בעלי החיים הניזונים מהאגם. ב-2010 הקצתה הממשלה 1.5 מיליון שקל לשנה לטובת התמודדות עם נזקי העופות הנודדים בכלל, והקורמורנים בפרט. הטענה כי מחצית הסכום בלבד הוקצתה לכנרת אינה נכונה. הטרדת הקורמורנים באמצעות סירה מהמים היא הפעילות היחידה שאושרה על ידי רשות הטבע והגנים.
"מתוך רצון להגן על הכנרת העביר שר החקלאות החלטת ממשלה על הפסקת הדיג בכנרת למשך שנתיים, על מנת להביא להתאוששות הדגה באגם. ההחלטה נסמכה על דעתם של עשרות אנשי מקצוע ומדע, בעלי ניסיון וידע עשיר, ועל תקדימים מהעולם. ההחלטה אף התקבלה לאור מחקר ומעקב מתמיד שעורך משרד החקלאות כבר למעלה מ-25 שנה אחר הכנרת, ומתוכו עולה כי כמות הדגה ירדה בעשור האחרון, ובייחוד בשנתיים האחרונות, בעשרות אחוזים מדי שנה עד לרמה קריטית. הנתונים עוררו חשש ממשי לאסון אקולוגי שיתרחש בעקבות אובדן הדגה בכנרת והפיכתו לאגם ללא דגים.
"לגבי מחלת העיניים של הדגים, התופעה ידועה לכל הגורמים יותר מעשור במינון נמוך. לאחרונה, לפי הדיווחים, התופעה מתגברת. השירותים הווטרינריים ואגף הדיג עורכים בחודשים האחרונים מספר בחינות מקיפות ובדיקות מעבדה בארץ ובחו"ל, במספר מועדים שונים, לבחינת הווירוס ומיפויו. באמצעות האבחון המבוצע בימים אלו מתכוון המשרד לתת מענה הולם להתמודדות עם המחלה. משרד החקלאות ממשיך בביצוע כל הבדיקות והצעדים הנדרשים כדי להגן על אוכלוסיית דגי הכנרת והמארג האקולוגי בה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם