"משפט דמיאניוק הראה שצדק חייב להיעשות"

ד"ר יצחק ארד, עד מומחה במשפט שנערך לפושע הנאצי בארץ, אומר כי "זה היה אחד המשפטים האחרונים של פושעי המלחמה, וטוב שהיה"

דליה מזורי | 18/3/2012 12:48

תגיות: יצחק ארד,משפט דמיאניוק,ג'ון דמאניוק

בשנת 1988 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי ג'ון דמיאניוק הוא "איוון האיום", פושע המלחמה הנאצי ממחנה ההשמדה טרבלינקה. בשנת 1993 זיכה בית המשפט העליון את דמיאניוק מחמת הספק, ובשנה שעברה מצא אותו בית המשפט הגרמני אשם על חלקו ברצח של 28 אלף יהודים במחנה סוביבור.

ד''ר יצחק ארד. "איוואן האיום היה זה שפתח את המנוע בתאי הגזים" צילום: רענן כהן

ד"ר יצחק ארד, ניצול שואה והיסטוריון מ"יד ושם" שהיה עד מומחה במשפט שנערך בישראל, טוען כי על אף שדמיאניוק לא הספיק לרצות את חמש שנות המאסר שנגזרו עליו בגרמניה, הוא קיבל את עונשו, כאשר מת כפושע מלחמה. "הוא לא עזב את העולם הזה כאדם נקי מפשעים", הוא אומר.

העדת במשפט שלו בישראל. מה אתה זוכר מהמפגש איתו?
"אני זוכר את מעמד הפתיחה, את הרגע הראשון שראיתי את דמיאניוק שעליו קראתי וכתבתי כל כך הרבה. אני העדתי כעד מומחה והייתי צריך מאוד להיזהר שלא להיגרר לרגשנות ולתאר עובדתית איך התנהלו הדברים בטרבלינקה.

"השתדלתי להתנהג כאילו הוא לא קיים ולענות על השאלות של השופטים, התובע והסניגוריה. יחד עם זאת, ראיתי אדם שהיה חלק ממנגנון ההשמדה במחנות. אדם שנטל חלק ברצח של רבבות ואולי מאות אלפיי יהודים".

"לא היה לי ספק שזה הוא"

על מה חשבת ברגע ההוא?
"ודאי שהייתי חייב לשמור על אובייקטיביות, ועשיתי את זה, אבל המשפט היה משמעותי עבורי. ידעתי שהוריי ניספו בטרבלינקה, ואיוון האיום היה זה שפתח את המנוע בתאי הגזים. הוא לחץ על המנגנון שהזרים פנימה את הגז, ותוך

חצי שעה 100 או 200 האנשים שהיו בתא הורעלו.

"כשעמדתי במשפט, ראיתי את הדמות שלו עומדת ופותחת את המנוע. מי יודע, אולי הוא היה זה שהפעיל את המנוע של תאי הגזים כשהוריי נכנסו לתאים, הכל יכול להיות".

איך הרגשת כשהוא זוכה בעליון?
"קודם כל הוא לא זוכה. היה ספק האם הוא אכן איוון האיום. הצטערתי, כי הייתי משוכנע אז ואני משוכנע גם היום שזה האיש. אני שראיתי ושמעתי את העדויות של הניצולים, איך שהם ניגשים ומזהים אותו, לא היה לי ספק שזה הוא. אבל בכל אופן קיבלתי את ההחלטה של בית המשפט העליון ".

"המעגל נסגר"

ראית בההרשעה בגרמניה תיקון?
"התביעה בגרמניה לא ויתרה. קשה לי לשבח את גרמניה אך לזכותה ייאמר שהיא עשתה את העבודה ולא ויתרה למרות היותו זקן וחולה, והוחזר מישראל בה זוכה. הם לא ויתרו, העמידו אותו לדין וניהלו משפט ממצה ללא כל הנחות. המשפט היה חשוב גם בכך שהיה אולי המשפט האחרון שמתנהל נגד פושעי מלחמה מהתקופה הנאצית.

"ישנם גם היום עוד פושעי מלחמה שאפשר להעמידם לדין. אבל כולם בני 90 פלוס. למעשה רבים כבר לא נותרו. כך שאין ספק שמשפט דמיאניוק בגרמניה היה אם לא האחרון אז אחד המשפטים האחרונים של פושעי המלחמה מתקופה זו וככזה טוב שהתרחש. הוא הראה לעולם שצדק חייב לא רק להיעשות, אלא גם להראות".

איך הגבת כששמעת שהוא מת ולא ירצה את העונש שנגזר עליו בשנה שעברה?
"אם היו שואלים אותי לפני כמה ימים איך כל העניין הזה ייגמר, הייתי אומר שהוא ימות לפני שהערעור שלו יגיע לדיון, וזה באמת מה שקרה. הוא היה על סדר היום שלנו שנים לא מועטות, אבל המעגל נסגר, והוא הלך לעולמו כפושע מלחמה ולא כאדם חף מפשע. מה שכן, חבל שהוא לא היה עוד כמה שנים בכלא ".

גיל: 85; לשעבר יו"ר "יד ושם" והיסטוריון בכיר בארגון