עיוורים מרצון
לא רק בשאר אסד מתעלם מהמציאות: ההתייחסות שלנו "לכיפת ברזל", ל "אח הגדול" ולאירועים נוספים מוכיחה שגם אנחנו
בין ראיון ההכחשה שהעניק בזמנו לברברה וולטרס לבין המיילים שנחשפו בשבוע שעבר והעידו כי הוא ואשתו ממשיכים ברכישות יוקרה ולא ממש מושפעים ממעשי הזוועה שמתרחשים בארצם, נראה שאסד דבק באופציית ההכחשה. המציאות, מבחינתו, היא מה שהוא יבחר שתהיה.
קל לנו לבקר את המציאות האלטרנטיבית שאסד בנה לעצמו, אבל קשה לנו לשאול את אותה שאלה לגבי עצמנו: עד כמה אנחנו מחוברים למה שקורה לנו במציאות?
שערוריית "האח הגדול" והכדורים הפסיכיאטריים, למשל, לא מפסיקה להעסיק אותנו. האם היא השפיעה על הרייטינג של התוכנית? לא ממש.
נראה שאנחנו נהנים רק מהסנסציה. הרי אם מדובר באנשים שמלכתחילה ברור שיעשו כל דבר כדי להתפרסם, האם ייתכן שיהיו מוכנים גם לכופף את האמת ולצאת נגד ההפקה שהמציאה אותם מלכתחילה כדי לזכות ב-15 דקות נוספות של תהילה? לך תדע. זה גם לא ממש מעניין אותנו. ברגע שאנחנו לא מתמודדים עם השאלה הזו, גם אין צורך לתהות מדוע אנו ממשיכים לצפות בהם על המסך מדי שבוע.
אנחנו, למשל, מתלהבים מהתפקוד הבלתי רגיל של מערכת "כיפת ברזל" ששינתה את מאזן הכוחות מול עזה, אבל מתעלמים מדברים אחרים. למשל, מכך שהג'יהאד ממשיך "לטפטף" רקטות על יישובי הדרום למרות הסכם הפסקת האש כי הוא מבין עד כמה המצב רגיש ועד כמה ישראל לא צריכה עימות רציני עכשיו.
נוח לנו גם להתעלם מהעובדה שמדובר בשלב ביניים בלבד. "כיפת ברזל" הוכיחה את עצמה בסבב הנוכחי, אבל במרוץ חימוש הדברים אינם נותרים על כנם לאורך זמן. אז מה יקרה בשלב הבא? כמו במקרה של אסד, גם במקרה שלנו: קצת קשה לדעת.
רוצים דוגמה נוספת? בסוף השבוע פורסמה כתבה על כך שפעילות שמאל רבות חוות הטרדות מיניות וניסיונות אונס על ידי פלסטינים. פעילי זכויות האדם למיניהם מעדיפים להצניע
ומה הלאה? האם פעילי זכויות האדם ימשיכו להתמקד רק בזכויות ספציפיות שמופרות על ידי אנשים ספציפיים או שיהפכו לפעילי זכויות אדם באשר הן? גם בעניין זה נצטרך כנראה לחכות לפרק הבא.
אם כן, אנחנו יכולים לתמוה על האסטרטגיה הלא ברורה של אסד, אבל במקרים רבים גם אנחנו מעדיפים לנהוג כך. אולי גם הוא, וגם אנחנו, מעדיפים להמשיך לחיות בלה-לה לנד ולראות את התרחישים דרך משקפת מאוד צרה, תוך התעלמות מכל מה שלא נוח לנו לראות. כל עוד זה לא מצריך מאיתנו שינוי חשיבה או שינוי דרך, אנחנו פשוט מעדיפים את זה על המציאות האמיתית סביבנו, שבמילים עדינות אינה כזאת מציאה.