לא מזיז לו
העובדה שברק יושב בממשלה שמדיניותה הכלכלית קוממה עליה מאות אלפים, דורשת ממנו לנהוג ב- וסליחה על הלשון - "רגישות חברתית"
המוצלחת (מאוד) שביצע אתמול. אחרי הכל, ברק לא גנב את הכסף הזה ואין הוא אשם ששוק הנדל"ן המשוגע כמעט שילש את שווי הנכס שלו בתקופה של קצת למעלה ממחצית העשור. הכל בסדר עם הידיעה המשמחת שהתגלגלה אמש לפתחו של ברק. להוציא אי אלה עניינים פעוטים.
הראשון שבהם: ירצה ברק או לא, הוא איש ציבור. ולא סתם איש ציבור, כי אם ראש ממשלה לשעבר. וראש מפלגת פועלים (אבל זה כבר היסטוריה) ושר ביטחון. וככזה, ירצה או לא, הוא עומד למבחן הציבור בכל פעולה שיעשה בחייו, כל עוד הוא נושא משרה ציבורית. אנשי ציבור לא אוהבים להתמודד עם המציאות שכפו עליהם הבחירות שעשו בחייהם. הם דורשים פרטיות, חירות לחיות כפי שיתאוו לחיות ומרחב תמרון שמנמן מאוד בין מה שהם מחויבים לשתף בו את הציבור לבין מה שהם מבקשים לשמור לעצמם.
הנה עובדה שברק מוכרח להסביר לציבור: כיצד לעזאזל הצליח לשים ידו על הון מכובד כזה, בשעה שעשה מחוץ לחיים הפוליטיים תקופה קצרה בלבד? מסתמן כי שירותי ייעוץ והרצאות הם עסק לא רע כאשר אתה פריים מיניסטר לשעבר. כלומר, יש גם צד חיובי למשרה הציבורית; צד שכתוב עליו צ'ק עם לא מעט אפסים. הצד השלילי הוא חשיפה של הצ'קים הללו, של הגורמים המשלמים ושל האינטרסים שלהם, כשהם נעזרים בשירותיו של נושא משרה ציבורית כה רמה, גם אם
לשעבר.
השני שבהם: ערב מלחמה באיראן - לא אני אמרתי, זה ביבי - מה צריך לחשוב לעצמו הציבור על שר ביטחון שמבצע עסקת נדל"ן, בשעה שהוא יודע )אולי ( משהו שאני ויתר קוראי מעריב לא יודעים? האם ברק עושה שימוש במידע שעומד לרשותו כדי להיפטר מנכס לפני ש"המצב הביטחוני" )שעליו הוא עצמו מופקד ( יידרדר ויפגע בערך הנכס שלו? אפשר שמדובר בספקולציה פרועה, קונספירטיבית ואפילו מכוערת במקצת. אבל חוששני שיש לה צורה של ברווז, היא משמיעה קולות כאלה ומג' עג' עת את דרכה בצעדים מאוד מטרידים.
כך או כך, כשאהוד ברק מוכר דירה (במחיר שנמוך בכמעט מיליון דולר מהסכום שביקש במקור), דווקא עכשיו, הוא צריך להיות תמים ומנותק כדי להאמין שהציבור לא יגרד בפדחתו בעצבנות.
השלישי: העובדה שברק יושב בממשלה שמדיניותה הכלכלית, נאמר בעדינות, קוממה עליה מאות אלפים, דורשת ממנו לנהוג ב - וסליחה מראש על הלשון הבוטה - "רגישות חברתית וציבורית" דווקא בעת הזו. לא נאה לו? זה בסדר, איש בישראל כבר אינו מצפה שלמישהו יהיה נאה לגלות עדינות בהתנהלותו מול הציבור ורגשותיו, אבל כשהאזרח הכורע תחת פטיש צרותיו הכלכליות קורא איזה סכום שלשל שר הביטחון שלו לכיסו, הוא חושב לעצמו דברים לא נחמדים עליו ועל הממשלה שבה הוא יושב ומגדיל בעוד סנטימטר את הנתק בין העם לבין נבחריו. לאהוד ברק, אל תעזו לחלום אפילו אחרת, זה בטח לא מזיז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם