קצת בגרות
איך הגענו למצב של מספר תלת-ספרתי של בחינות בגרות? בעיקר בשל הפחד של קובעי המדיניות לקבל החלטות שנויות במחלוקת
שאלה שנשאלה קצת פחות, ובעיניי היא חשובה הרבה יותר, היא איך הגענו למצב שבו תלמיד יכול לבחור בין מספר תלת-ספרתי של נושאים (לפיד ציין 262; ד"ר צבי צמרת, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, נקב בראיון רדיו במונח "יותר מ-150") להיבחן בהם בבחינות הבגרות? מי בכלל ידע שיש מאות תחומי לימוד שאפשר לבחון עליהם?
כמה דברים, כולם אופייניים לחולשותיה של מערכת החינוך הישראלית, חברו כאן. ראשית, התרגום הישראלי הקלוקל לרבתרבותיות. בעברית, משמעותו של המונח הזה אינה קבלה של האחר ותרבותו, אלא ביטול של כל אמת מידה, מה שמקל מאוד להיטיב עם העם.
רוצים להיבחן במחול אשורי קדום? הולך. רוצים לחבר שני פריימים של סרט ולקרוא לזה עבודה הראויה לבגרות? סחתיין. רק שלא תגידו שהמערכת עצרה אתכם.
זה מאפשר לקובעי המדיניות גם להתחמק מלקחת אחריות על החלטות שנויות במחלוקת. זוהי אותה פחדנות בדיוק שהפכה את לימודי ההיסטוריה לבדיחה: לא נכנסים לשום שדה מוקשים של מחלוקת פוליטית, ולכן פשוט לא מלמדים היסטוריה ישראלית עכשווית, אלא מתמקדים בשואה שעליה (לפחות כפי שמלמדים אותה אצלנו) לא יכול להיות ויכוח.
באותה מידה, למה ששר החינוך יקבע שנושא מסוים פשוט איננו ראוי להיכלל ברשימת הבגרויות? מה הוא צריך, שאיזה עורך דין שחושב שככה הבן שלו יעלה את ממוצע הבגרות שלו יתבע אותו? שיעשו מה שהם רוצים, וזהו.
ובא לציון גואל
אחר כך, כרגיל אצלנו, מתחילים להתפרנס. כשם שהבחינה הפסיכומטרית התחילה מניסיון כן למצוא דרך אובייקטיבית יותר מהבגרות לסנן מועמדים לאוניברסיטה, והפכה לתעשייה של מיליארדים שבינה לבין לימודים אין דבר וחצי דבר, כך האפשרות להיבחן לבגרות בכל דבר מפרנסת אנשים בכל רחבי המערכת.
ולסיום, בא המבחן היחיד שהשר מציב לעצמו: אחוזי הזכאים לבגרות. ככל שיש יותר מקצועות, יש פחות סטנדרטים ויותר דרכים לעקוף את המערכת, להתדיין איתה ולבסוף להשיג ציון גבוה יותר.
אנחנו מדברים על מערכת חינוך שאחוז לקויי הלמידה (ולפיכך מקבלי ההנחות) בה הוא הגבוה ביותר בעולם, במיוחד באזורים אמידים שבהם לכל ילד שני יש אישור מהפסיכולוג.
ואחרי שכולם קיבלו הנחה ואחרי ששקללו את הבונוסים (אם לא ידעתם, 100 הוא לא ציון מקסימלי בבגרות, אלא בסיס למשא ומתן לקראת העלאה), יופיע השר מדושן עונג במסיבת עיתונאים וידווח שהמהפכה הצליחה: בניגוד לעבר החובבני, התחלנו למדוד את עצמנו במונחים אובייקטיביים, וראו זה פלא - שיעור הזכאים לבגרות עלה, ובא לציון גואל.
אפשר להתווכח על מספר בחינות הבגרות. ודאי שאפשר להתווכח על תוכנן (אני, למשל, חושב שהיסטוריה, ספרות וכלכלה חשובות יותר ממתמטיקה). אי אפשר להתווכח על כך שהן סמל לחברה שמחפשת פתרונות קלים ולמנהיגות שלא מוכנה לקבוע אפילו אמת מידה אחת. בשביל להבין את זה, לא צריך אפילו תעודת בגרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם