לעולם לא תצעדי לבד
הכמיהה של מנחם בן להעלות את נינט על מדים ולצוות עליה לשיר רק בעברית "בזמן שנוחתים טילים על עירה" היא אבסורדית
והכי מעצבן אותך שהוא מעצבן אותך. אז אתה מקפל את העיתון וקורא אחרי יומיים. ושוב האוזניים מאדימות. אתה בוחר בשיטות אסייתיות קדומות כדי להירגע. האיש הוא גאון, אתה אומר לעצמך, מומחה עולמי בלגרום לאנשים לדפוק את הראש בקיר. ובאמת הגיע הזמן שתפסיק להתעצבן מכל דבר קטן כמו איזה ילד.
וחוץ מזה, זה הכל מפני שאתה מאוהב נואשות בנינט. מהיום הראשון שראית אותה אתה שבוי לחלוטין בקסמיה המופלאים. וכשמישהו תוקף אותה, אז ברור שזה כואב לך. ואולי כדאי שתמצא דברים יותר טובים להתעסק בהם.
האיראנים תכף מגיעים לכאן, נבואות חורבן בכל מקום, ואותך מעצבן דווקא מה שמנחם בן כתב על נינט!? למי אכפת בכלל? ומה כבר הוא כתב שם? רק ש"לשיר באנגלית כשטילים מאיימים על קריית גת, עיר הולדתה של נינט, זה להמחיש לנו כמה אדם יכול להתרחק מעצמו". שטויות? בהחלט. קשקוש? אין ספק. אבל למה אתה כל כך מתעצבן? הכל מכיוון שאתה מאוהב בנינט.
ובכל זאת, ההומניסט, סלאש ליברל, סלאש שמאלן יפה נפש שבי, מתעורר. במקרה המאוד ספציפי הזה, אני מנסה לשכנע את עצמי. אפילו אם היה מדובר בשי גבסו, זה היה מעצבן אותי לא פחות.
כי מילא הטענה הנפסדת שנינט מתכחשת למקורות שלה כשהיא נוסעת להקליט אלבום בליברפול; מילא הגישה הלוזרית שטוענת שהיא אמורה לשיר "ים של
כי ביקורת זה אחלה, וגם לנסות לתפוס כותרת על הגב של מישהו אחר זה בסדר, אבל לאומנות זו כבר כוס תה אחרת לגמרי.
לאומנות הגורסת שנינט בוגדת באיזה אידיאל נשגב בזמן שהיא שרה באנגלית; שהיא חיילת באיזה צבא צפון-קוריאני המחויבת לעלות על מדים כשמזמנים אותה; שהיא נפולת של נמושות; שאיכשהו יש לה איזה חלק בטילים שנופלים על עיר הולדתה בזמן שהיא עושה חיים משוגעים באנגליה - זה כבר בלתי נסבל ממש. זה כבר אוזניים אדומות. זה עצבים.
ומה בדיוק אמורה הגברת טייב לשיר בזמן שהטילים נופלים על קריית גת? אלתרמן? עופר לוי? תהילים? או שמא בעצם אסור לה בכלל לשיר? היא הרי אישה, היא צריכה להאכיל את הנזקקים או אולי לשטוף כלים.
אז במקום לשיר בלועזית עם הגויים האלה, תני לנו איזה סלסול כמו שאנחנו אוהבים, בלי הבלים על הגשמה עצמית, בלי אמת פנימית. חיילת של העם היהודי. זה מה שאת, והגיע הזמן שתביני את זה.
ואולי בכל זאת זה הכל מפני שאני מאוהב? אולי. ואולי הכל מכיוון שרק רציתי לכתוב כאן לנינט המוכשרת והקסומה שעכשיו, אחרי שחזרת מליברפול של לנון וסטיבי ג'י, בעברית או באנגלית, בפרסית או ברוסית, לעולם לא תצעדי לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם