העלו את הסעיף
עצוב שגם ברגעי הקדרות, כמו הטסת גופתו של המורה היהודי יונתן סנדלר, הביורוקרטיה מוכיחה שתמיד אפשר לרדת נמוך יותר
"חיות" זו מחמאה פרועה לנבלות האלה, ואני מייחל שבצרפת, מולדת הגיליוטינה, יעשו שימוש חוזר בכלי ההוא מהמהפכה כדי לנקום בחלאות עד תום.
זה הסיפור העיקרי, אין להקל בו ראש, והיה מרטיט לראות את העם הצרפתי, השגריר והנשיא מתאבלים באמת, כואבים לגמרי ומחפשים לשווא מילים לניחום. ואז הגיעה הזווית הישראלית המכוערת, המוכרת והמעוררת פלצות.
כמעט יממה התלבטו בביטוח הלאומי מה לעשות עם גופתו של יונתן סנדלר, המורה מבית הספר בטולוז שנרצח על שני ילדיו. האיש חטא בחטא נוראי: הוא לא היה אזרח ישראלי מן המניין. אסון.
מובן שהיה צריך לעצור הכל ולבדוק מה לעזאזל עושים עם הגופה המוטלת בצרפת, ובעיקר מאיזה סעיף יביאו את 50 אלף השקלים - מחיר הטסת הגופה. עם הילדים שלו, ברוך השם, אין בעיה. העוללים הרצוחים הם אזרחי ישראל למופת, ולכן יש להם סעיף מתאים בחוק הביטוח הלאומי. אבל האבא, הוי האבא, אין לו סעיף ואין לו תרופה.
וכך, כשכל צרפת המומה, כואבת ומדממת, התלבטו בביטוח הלאומי מה לעשות ודחו את ההחלטה לבוקר של אחרי הטבח. מה כבר יכול לקרות בלילה,
אני מנסה לחשוב מה עבר להם בראש. את חלקם אני מכיר, אנשים ראויים לגמרי. האם אף אחד לא חשב שאולי כדאי קודם להטיס את הגופה לישראל ולשלם ורק אחר כך למצוא את התקנה מתאימה? האם אף אחד לא חשב לפנות לראש הממשלה, לשר הביטחון (בדיוק הרוויח כמה מעות) או אולי לשר הפנים, כדי שהמדינה תסדר ואחר כך תתחשבן?
איך שוב היהודים מתעסקים בכסף ביום נוראי כזה? שלשום בלילה כולם הלכו לישון רגועים יחסית. אולי אפילו חשבו שהתקשורת תהיה עסוקה ממילא במה שחשוב באמת: פרשת "האח הגדול".
אישה מעולה מנהלת את הביטוח הלאומי בשנים האחרונות, אסתר דומיניסיני שמה, והיא פורשת עוד רגע. היא כמובן טיפלה בזה בסופו של דבר וסיימה את המשבר. אני כל כך מצטער בשבילה על הרגע המביש הזה שבו הביטוח הלאומי הודיע שיש בעיה עם התקציב להטסתה של הגופה.
כמה עצוב שגם ברגעי השפל והקדרות הביורוקרטיה הישראלית מרימה את ראשה ומודיעה לכל העולם שתמיד אפשר להידרדר למקום נמוך יותר.
מילה אחת על פשרה: מפאת התחייבות של כבוד, אני מנוע מלהתייחס לפשרה שהושגה השבוע, לשמחתי, עם ועידת התביעות, הגוף שתבע אותנו על ארבעה מיליון שקל. אומר רק דבר אחד: במשך שבע שנים אורלי ואני נלחמים למען כבודם, כספם ורווחתם של ניצולי השואה.
צילמנו ארבעה סרטים ואינספור כתבות, שהובילו למאבק חברתי, להקמת ועדת חקירה ממלכתית אחת ולהישגים היסטוריים למען הניצולים, שבהם אנחנו מאוד גאים. כשנכנסים למלחמות ארוכות, צריך לפעמים להתפשר-ואנחנו שמחים שהמאבק הארוך הזה הסתיים ברוח טובה מבחינת כל הצדדים ובתרומה לניצולי השואה.
ואם אפשר מחמאה קטנה לצד שמנגד - יש מנהל חדש בוועידת התביעות, שלמה גור שמו, שהוביל לעניות דעתי את הארגון שלו לפשרה הזו. האיש עבד לאורך שנים עם יוסי ביילין והוא יודע דבר אחד או שניים על עשיית שלום. במסגרת המאבק הקשה הזה שמחתי להכיר את האיש שמסמל את תחילתה של תקופה חדשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם