מדינה אנטי-ישראלית
הגיע הזמן לשאול איך הכיסוי התקשורתי הישראלי של הסכסוך במזרח התיכון תורם לאנטישמיות הגוברת נגדנו ברחבי העולם - ולהתחיל לתקן את התמונה המעוותת
טוב שישראל לא עברה לסדר היום אחרי ההשוואה הזו, אבל השאלה היא אם בכך פתרנו משהו. התחושה בעולם המערבי היא שישראל יוצרת מצב שבו השנאה כלפיה, ולכן גם כלפי יהודי העולם, הינה מוצדקת.
אי אפשר להקל ראש בתרומה של המדיניות הישראלית לטונים האלו. הממשלה הנוכחית בחרה לא לקדם את מאמצי השלום, גם אם קיים סיכוי קלוש בלבד שאכן ייצא מהם משהו. כמו כן, מכיוון שישראל היא המדינה היחידה באזור שבה מתקיימת תקשורת חופשית, המדיה הבינלאומית ניזונה בחלקה הגדול מהעיתונות בישראל, ובואו נודה על האמת: התמונה אצלנו היא חד-צדדית.
משום מה, העיתונות החופשית שלנו בוחרת להדגיש רק את חלקה של ישראל במצב הקשה מול הפלסטינים, שמשפיע על היחסים עם כל המדינות סביבה. מבחינתנו, עיתונות ביקורתית משמעותה לחשוף רק את עוולותיה של ישראל.
מתי בפעם האחרונה ראיתם בישראל תחקיר על שחיתות בממשל בגדה המערבית? על מערכת החינוך הפלסטינית שמלמדת שנאה ואינה נותנת לגיטימיות לקיומה של ישראל? על מעללי חמאס ברצועת עזה או על פלגי הטרור הרבים שמשמעותם היא שאין "מבוגר אחראי" אחד שאיתו ניתן לדבר על הסדר כולל?
לכאורה, הכל ידוע. הרי אנחנו מכירים את המצב. בשביל מה לחזור על עובדות ידועות? אבל ברגע שאנחנו מדגישים רק את מה שלא בסדר אצלנו, התנהלות הצד השני נשכחת. מתוך התמונה המצטיירת קשה למי שמתבונן מהחוץ ואינו מכיר את העובדות להגיע למסקנות אחרות, משום שמעולם לא נחשף אליהן.
התהליך
בתוך תוכה האנטישמיות החדשה מצדיקה את האיבה ואת השנאה. אפשר להאשים בכך את השלטון ואת משרד ההסברה שקיים למטרות פוליטיות בלבד ואינו באמת עושה את העבודה. יחד עם זאת, אי אפשר להאשים רק את הממשלה. בלי משים, גם התקשורת שלנו נותנת יד לתהליך, משום שאינה מודעת לתפקידה החשוב בזירה הזאת.
כל עוד זעקותינו עוסקות רק בבעייתיות של הצד הישראלי, אנחנו תורמים להמשך ההתגברות של האנטישמיות החדשה. העיתונות שלנו בלשון המעטה אינה חובבת השלטון. אבל גם אם הסיבות מוצדקות ברובן, אנחנו לא חיים באי בודד, אלא חשופים לעיני כל.
האם אנחנו מודעים להשלכות של תקשורת מקומית שלאורך זמן אינה מאפשרת לעולם לראות את התמונה בשלמותה? הגישה הזו מזיקה פעמיים: ראשית, כי הציבור הישראלי מואס בתמונה החד-צדדית, ולכן למרות פעילותה של התקשורת, אין השפעה אמיתית על הלך הרוח של השלטון. ושנית, כי היא תורמת לבנייתה של תמונה מעוותת.
מדוע העולם לא יודע "מי אנחנו באמת"? אם אנחנו לא נדע מי אנחנו באמת, ואם לא נדאג להדגיש בעצמנו את ההבדלים התהומיים בין המהות הישראלית למהות הברברית של חמאס, למשל, נמשיך להחריף את האווירה המאיימת עלינו ועל היהודים בעולם כולו. בכל יום שעובר אנחנו מגבירים את הלגיטימציה שלהם ושוחקים את הלגיטימציה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם