בין פצלי השמן לצבא: הקלינטק לאן?
אנשי התעשייה הירוקה חוששים מהגידול הצפוי בגז פצלים. גם מדיניות האנרגיה הלא עקבית של הנשיאים האמריקאים מערערת אותם. לפחות הצבא האמריקאי הופך לגוף הכי ירוק בסביבה. העתיד של תעשיית הקלינטק לוטה בערפל ירוק. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אז השבוע אתם מוזמנים להצטרף לטיסה שלנו בשמי הקלינטק שתרחף מעל שלושה גורמים עיקריים שמעצבים את מגזר הקלינטק בהווה ובעתיד הנראה לעין לטוב וגם לרע.
גז פצלים (shale gas) הוא הסיוט של רוב האנשים בתחום הקלינטק. הסיבה העיקרית לכך היא לא ההשלכות הסביבתיות של ההפקה שלו באמצעות שבירה הידראולית (fracking), כמו המחיר הנמוך שלו שמקטין את הכדאיות הכלכלית של שימוש באנרגיה ירוקה. התופעה הזו לא רק שלא תדעך אלא תלך ותהפוך ליותר ויותר משמעותית בעשורים הקרובים.
על פי תחזית של ה-Energy Information Administration (EIA) כמעט 60 אחוזים מהצמיחה הצפויה באספקת האנרגיה בארה"ב בשנים 2010-2035 תגיע מגז טבעי. המנוע העיקרי של הצמיחה
למספרים הללו יש השלכות שליליות על מקורות אנרגיה כמו אנרגיה סולרית או אנרגיה רוח, כי כאמור גז הפצלים הופך אותן לפחות אטרקטיביות מבחינה כלכלית. המקורות הללו הפכו בשנים האחרונות לזולים יותר והעלויות שלהן הלכו והתקרבו לעלויות של אנרגיה ממקורות מזהמים, אבל כשגז פצלים נכנס לתמונה ומוריד את מחירי האנרגיה, נקודת השיוויון הולכת ומתרחקת והמרוץ אחריה נראה עכשיו סיזיפי מתמיד.
יש מי שרואים בגז פצלים יתרונות מסוימים כמו העובדה שהוא מהווה תחליף נקי יותר לפחם ואפילו דוחק את רגלי האנרגיה הגרעינית, למי שלא רואה באופציה הזו תחליף נקי לנפט ופחם. הבעיה הינה שגז נהפך לתחליף המועדף על משקיעים וספקי חשמל במקום אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח וזו סיבה לדאגה בקרב אנשי הקלינטק.
אז כיצד נאבקים בגז הפצלים? ישנן כמה גישות לנושא. הראשונה מאמינה שהדרך היחידה היא לדאוג לכך שהמחיר של גז הפצלים יהיה המחיר האמיתי, כלומר מחיר שכולל עלויות חיצוניות (externalities), כולל ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של תהליך ההפקה. כשכל העלויות הללו ישוקללו גז יהפך להרבה פחות אטרקטיבי מול אופציות ירוקות חלופיות כמו סולר או רוח. הגישה הזו מאד הגיונית אבל הסיכוי שהיא תקרום עור וגידים שואף לאפס במציאות הפוליטית הנוכחית. תיקון: הסיכוי הוא אפס. זה פשוט לא יקרה.
הגישה השנייה לנושא הינה קצת יותר מציאותית ומאמינה שצריך לדחוף לפחות לביטול הסובסידיות וההטבות שניתנות לחברות שמפיקות גז בכדי להפוך את המשחק להוגן יותר. הסיכוי של האופציה הזו מעט יותר גבוה, אבל בהתחשב בכוחן של חברות הגז בספק אם זה יקרה. פתרון נוסף שמדברים עליו דוגל בחיפוש דרכים להפיכת גז הפצלים למקור אנרגיה נקי – פתרונות חדשניים להפקה נקייה יותר ולתפיסת ואחסון הגזים שנפלטים בתהליך ההפקה שלו. זהו פתרון ארוך טווח וכרגע לא ברור עד כמה הוא ישים.
הגישה המציאותית ביותר אולי לנושא ששמעתי השבוע היא מה שאני מכנה הגישה השיווקית – צריך לשנות את המסרים של כל השיח הציבורי על התחממות גלובלית ולעבור מדיבורים על גזי חממה ועליית טמפרטורות אי שם בעתיד לדיבורים בנושאים שיותר קרובים ללב הציבור כמו בריאות.
אם השיח על אנרגיה יהיה ממוקד בבריאות, השאלה תהיה לא רק איזה מקור אנרגיה הוא הזול ביותר, אלא גם איזה מקור אנרגיה לא פוגע בבריאות הציבור ומקטין את תוחלת החיים. זהו שיח הרבה יותר רלוונטי מבחינת הציבור וכזה שיכול בסופו של דבר להביא לדרישה להחמיר את החקיקה והפיקוח על הפקת הגז. אם הציבור ידרוש זאת, קובעי המדיניות יצטרכו לתת מענה ובסופו של דבר זה התהליכים הללו ישתקפו במחיר הגז ויהפכו את האנרגיה הירוקה לרלוונטית יותר. זה לא יקרה מחר, אבל זו הדרך היחידה שאולי תעבוד כאן.
לתחום הקלינטק בארה"ב יש בקשה אחת מקובעי המדיניות: תנו לנו מדיניות אנרגיה עקבית. אנחנו, הסביר מייקל קרטר, מנהל של קבוצת האנרגיה בחברת SNL Energy, מבקשים מדיניות עם מבנה פשוט ועקבי, כזה שיספק את הודאות הנדרשת לשוק.
הצורך הזה מקבל משנה תוקף בשנה שהיא שנת בחירות, אבל היות ובארה"ב יש כל שנתיים בחירות לקונגרס, שגם הן אחראיות על שינוי הנוף הפוליטי, הרי שהצורך הזה קיים כל הזמן. הדברים נכונים במיוחד כיום כאשר יש הבדלים כל כך מהותיים בין הגישה של הרפובליקאים והדמוקרטים לנושאים סביבתיים, כולל תמיכה והשקעות בקלינטק.
קחו לדוגמה את מיט רומני. הוא הסביר לפני כמה חודשים שהנשיא אובמה הורג את הקלינטק עם ההשקעות של הממשל בפיתוח התעשייה: "הוא הורג את האנרגיה הסולרית בכך שהממשלה משחקת תפקיד של קרן הון סיכון. או שאתה מאמין ביוזמה חופשית ובחופש של השיטה האמריקאית או שאתה מאמין בשיטה האירופאית של דומיננטיות של הממשלה, שהיא שיטה כושלת".
הגישה הזו לא מוסיפה בריאות לכל מי שעוסק בקלינטק בארה"ב ומאמין בצורך של מדיניות תומכת בתעשייה, לא רק ברמת ההשקעות בפיתוח, אלא גם בפיתוח מנגנונים שישימו תג מחיר על פליטות גזי חממה ויקבעו מינימום לצריכת אנרגיה ממקורות נקיים. שמעתי בימים האחרונים משקיעים ויזמים כאחד שמסבירים כיצד החשש המתמיד ממדיניות, כמו גם חוסר הודאות לגבי הארכת תוכניות תמיכה קיימות באנרגיות ירוקות, מהווה גורם מפריע משמעותי בהתפתחות התעשייה.
החסך במדיניות ברורה ועקבית מביאה לחיפוש דרכים ליצירת קונצנזוס שיאפשר ליצור מדיניות שכזו. אחת הדוגמאות הבודדות שיכולות לעזור במאמץ הזה היא לא אחר מהצבא האמריקאי.
הצבא האמריקאי הוזכר שוב ושוב בהרצאות ובדיונים השונים כנקודת אור משמעותית בתחום הקלינטק. מה שהופך אותו לכזה הן העובדה שהצבא הוא צרכן אנרגיה משמעותי והיכולת שלו ליצור ולקדם מדיניות אנרגיה ירוקה ברורה ועקבית. הנקודה הראשונה ברורה: הפנטגון הוא צרכן האנרגיה הממשלתי מספר אחת ואחראי לאחוז אחד מסך כל צריכת האנרגיה בארה"ב. בשנה שעברה הוא הוציא 17 מיליארד דולר על דלק, עלייה משמעותית בהוצאה לעומת 2010.
הנקודה השנייה המעניינת: הצבא הפך את השימוש באנרגיה נקייה למטרה חשובה, אבל לא מתוך דאגה יתרה לשלום כדור הארץ, אלא מכיוון שהוא מסתכל על הנושא מנקודת מבט בטחונית ורואה באנרגיה ירוקה כלי שמאפשר לו לשלוט בהוצאות, להפוך את המתקנים שלו לבטוחים יותר, להגדיל את האפקטיביות של יכולות הלוחמה שלו ולהקטין את הביקושים לאנרגיה ממקורות לא ידידותיים לארה"ב.
הפיכת האנרגיה הירוקה מנושא סביבתי לנושא בטחוני יצר קונצנזוס רחב סביב הנושא שבא לידי ביטוי במטרות דומות מאד שנקבעו עבור הצבא על ידי ממשלים שונים. ב-2007, לדוגמה, ממשל בוש אישר מדיניות שקבעה יעדים של הפחתת צריכת האנרגיה הכללית של הצבא ב-3% מדי שנה ו-50% אנרגיה ממקורות מתחדשים. ממשל אובמה אישר גם הוא יעדים דומים. הצבא מתרגם כיום את המטרות הללו לשורה ארוכה של פרוייקטים, החל מהקמת מבנים שמייצרים את כמות האנרגיה שהם צורכים, התקנות ענק של טורבינות רוח, פאנלים סולריים וכלה בשימוש בדלקים ממקורות צמחיים לתדלוק מטוסי קרב.
הגישה של הצבא האמריקאי בסופו של דבר היא גישה פרקטית שרואה ביעדים אגרסיבים של התייעלות ומעבר לשימוש באנרגיה ממקורות נקיים כלי אפקטיבי לשיפור היכולות המבצעיות וחיסכון בתקציב בהווה ובעתיד. בקיצור, הצבא מדבר בשפה שרלוונטית עבורו ולקובעי המדיניות – יכולות מבצעיות, תקציב והקטנת התלות במקורות זרים. התועלות הסביבתיות חשובות, אבל הן לא חלק משמעותי מהשיח וכך אפשר לבנות קונצנזוס מקיר לקיר, החל מאלו שמאמינים בצורך להקטין באופן אגרסיבי את פליטות גזי החממה וכלה באלו שבכלל לא מאמינים בהתחממות הגלובלית. כולם רוצים צבא חזק ואם הצבא אומר שהוא צריך לשם כך אנרגיה ירוקה, זה מה שהוא יקבל.
בתעשיית הקלינטק מקווים שאפשר יהיה להעתיק את הדרך שבה הצבא פועל ומגדיר את הצורך שלו באנרגיה ירוקה גם למקומות אחרים, שהרי עם כל הכבוד לצבא האמריקאי אי אפשר להסתמך רק עליו. המשימה לא פשוטה בייחוד בהתחשב באתגרים הפוליטיים והחלופות האטרקטיביות כמו גז פצלים שמסבכים עוד יותר את התמונה, אך עם זאת אפשרית. האם לאופטימיות הזו יש בסיס? התשובה הזו תצטרך לחכות לפחות עד לשנה הבאה, אם לא לעשור הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם