הולכת קדימה: החודש הקריטי בחייה של לבני
ליווינו את יו"ר קדימה בדרכים בניסיון לגייס קולות לקראת הבחירות לראשות המפלגה ביום שלישי. "רק עכשיו אני אומרת לעצמי - בי יורסלף"
"מצילים את המדינה או שהאחרון סוגר את השלטר", כתב מישהו על נייר והדביק אותו ברישול על לוח במטה של ציפי לבני. דף הנייר נידף ברוח הפורצת מדלת הכניסה. מרשרש בין חולצה כחולה עם הכתובת "דרושה ראש ממשלה" לפוסטר של היו"ר נוטעת עץ ירוק בנעלי עקב.
החודש הקריטי ביותר בחייה הפוליטיים של ראש המפלגה מתכנס במשפט הקצר והכללי הזה. מצטמצם בנימוס מאחורי קדימה אף על פי שהוא מקפל את עתידה של ציפי לבני בראש וראשונה. השבוע יגיע לקצו מאמץ עילאי לשמר את הסיכוי שלה או לאבד אותו סופית. להיות, אולי, ראש הממשלה הבאה, או לזחול אל המדבר.
ההבנה עד כמה החודש הזה משנע גורלות מתניעה את הפריימריז. תחושת הדחיפות דקה אך נוכחת. צוותים מאומנים מנהלים לוגיסטיקה מורכבת, מתנדבים מפעילים מערכות, חדרים הופכים לחמ"לים, חברי כנסת מתקתקים מספרי טלפון. אפילו נפתלי שפיצר, הבעל, מחלק כוסות קפה.
בחוץ מופז מקושש עריקים ומנדטים, אבל אצל יו"ר המפלגה העניינים דופקים בשקט וביעילות. לוח הזמנים מדויק. כמעט אפשר לומר צבאי. אין פאניקה. אין לחץ. "רק זיקוק של צורך", אומרת לבני על ההמולה המאורגנת מדי סביבה, "כבר כמה שבועות שאני מזהה את זה".
וגם חשש?
"אני לא יכולה להרשות אותו לעצמי. כששיחקתי כדורסל בגיל 13 מול נשים בנות 20, התאמנתי בלסלק את החשש ואף פעם לא עליתי למגרש בתחושה שאפספס. לכן תמיד ניצחתי".
הסקרים עולים ויורדים בקצב עבודת השטח שלה. קופצת למודיעין, מעפילה לצפון, גולשת לירושלים, מקנחת בסביון ובשוהם. פגישות, כנסים, דיונים, חוגי בית, ישיבות מטה, שיחות סיכום. היום נגמר מזמן, הלילה כבר עמוק אבל לבני רעננה כפרח. מופז אולי פושט את עורה אבל רוחה גאה ומרוממת.
"
באופוזיציה פתאום מצאתי את עצמי יותר בניהול ופחות בהובלה. לא הייתי מספיק חדה. לא הייתי מספיק ברורה. רציתי לשמור על לכידות בכל
"רק עכשיו בפריימריז אני אומרת לעצמי, בי יורסלף. ולשם אני אחזור ביום שאחרי. אהיה חדה וברורה. מי שאיתנו איתנו, מי שלא לא. כן אוהבים, לא אוהבים, זה מה שיש. טייק איט אור ליב איט. אני יודעת שאנשים יגידו שעלי להתנהג פוליטית ולא אישית. אז אני מצטערת. זו ממש לא המסקנה שלי. אני בנאדם טוב באלמנט שלו. וכשבנאדם טוב באלמנט שלו הציבור אוהב אותו. ולא, לא הייתי באלמנט שלי בשנה האחרונה".
את מתחרטת על השנה האחרונה?
"אני לא מביטה לאחור. לא יכולה להרשות לעצמי בכלל את הקרעכצן הזה של אוי למה וככה. אני לא בתקופה מלנכולית, אני בתקופה של קרב. זה שפע אנרגיות. זה אדרנלין מטורף. זה פוווהווו, עולם אחר לגמרי. אני מסיקה מסקנות ומנתחת מערכות ומפיקה לקחים ומהמקום הזה אני יודעת שהשבוע קדימה בראשותי תחולל שינוי חד בקשר לשותפים הלא טבעיים שלה".
"מה שהיה הוא כמו הבדיחה עם הגרביים בצבא: הבשורה הטובה היא שחיילים מחליפים גרביים. הבשורה הרעה היא שמחליפים אותם האחד עם השני". ומה שיהיה? "בעבר היה לי חשוב לחבק את כולם בקדימה ולשמור אותם בפנים. אז זהו. נו מור".
יום ראשון, 4 במרס: ראשון לציון, רמת גן, תל אביב, הרצליה, ערערה, כסייפה, צור משה
"רק עם ציפי לבני ננצח". תמונה גדולה שלה, יפה ובהירה. שפתיים רכות, חיוך מצועף, עיניים תכולות, מבט נקי. קלוז אפ מושלם פשט על היישוב השקט צור משה. ציפי לבני מכסה את הרחוב לכל אורכו. מעפעפת מהכיכר. מזמינה מעל השער, מחייכת מהמרכול כמו דוגמנית לפרי סחוט טרי.
היא עצמה עדיין לא הגיעה, אבל חוג הבית התכנס מזמן. נחמן שי על החימום וגם ח"כ אורית זוארץ. פרפר צהוב מפלסטיק מרפרף על הכיסא הריק. ילד קטן הדביק לו נצנצים וצבע את מקומה של יו"ר המפלגה בזהרורי זהב.
הנה היא באה. בקוקו ובסרפן, שרשרת מגן דוד ולוק כללי שעם כל הכבוד לפוסטר, מזכיר יותר את גולדה. "הקרב צמוד ביני לבין מופז", היא מישירה מבט אל היושבים בחדר. "ואני צריכה עזרה. דיברתי קצת עם מישהו בדרך. אמר לי, התחרות קשה. קשה מאוד. אמרתי לו, אני אדם ספורטיבי, לא מפחדת מתחרות, יודעת גם לנצח. אבל הפעם את הפרס יקבלו אזרחי ישראל, ובמקרה אחר הם גם ישלמו את המחיר".
מאז ניצחה בבחירות בקדימה התנהלה לבני כמי שמקבלת את עזרת הפעילים כדבר מובן מאליו. נדמה שגם הערב, אלה שהתכנסו לשמוע למה ציפי היא תקווה ושאול זה אסון, ויתרו על כדורגל כי כך צריך לנהוג כל אזרח מודאג. הנחת העבודה שלה היא שמי ששוכב למענה על הגדר, עושה את זה בשביל קדימה. תגיד תודה שבכלל ניתנה לך ההזדמנות לשרת את המולדת.
"אם המטרה היא להיות שר בממשלה, או אפילו שר ביטחון בממשלה, אז עיין ערך ברק", מאפיינת לבני את ההבדלים בינה לבין מופז. "לא משנה לך באיזו ממשלה תכהן ולא משנה מי יהיה ראש הממשלה שלך ומה הדרך שיוביל. מופז זה לא שינוי מהלכים אלא איפה אני אהיה יום אחרי הבחירות. אני מסתכלת על אהוד ברק ומבינה שהוא קיבל החלטה להיות שר ביטחון, נוח לו בתפקיד הזה, לכן הוא כמעט לא משפיע. היום הוא שותף להחלטות הפוכות מהשקפת עולמו, בהנחה שיש לו בכלל השקפת עולם".
"כשאני מסתכלת על מופז ועל הקבוצה שאיתו, אני מבינה שזה בדיוק אותו הסיפור. הם פשוט רוצים להיות שרים. מישהו מהם אמר לי, 'אני רוצה להיות שר ולא משנה לי מי יהיה ראש הממשלה'. מופז לא ביטא שום דעה על שום נושא שעל סדר היום, כדי שיוכל להיות שותף לכל ראש ממשלה, בכל מצב, בכל דרך, בכל תנאי. סליחה, למעט ממשלה צרה בראשותי".
פעם מופז התקשה לעמוד בקצב שלך, אומרים לה בקהל. אבל מאז שאת באופוזיציה חל כרסום במעמדך.
"חלק מהמחיר שקדימה משלמת, וגם אני באופן אישי, זה חוסר הנכונות של מופז לקבל את תוצאות הפריימריז הקודמים", משיבה לבני. "מאז קדימה הפכה לזירת מאבק, ולי לא היה רגע דל".
"ממש לא", היא צוחקת צחוק מר. "אתה לא מתאכזב כשאתה לא מצפה. אני מאוכזבת מאנשים שיצרתי איתם קשר רגשי, שמאוד הערכתי אותם, שציפיתי מהם למשהו. כל הדברים האלה לא היו קיימים במערכת היחסים שלי עם שאול. יום אחרי הפריימריז הוא יצא לפסק זמן וטען את הטענות הבלתי נסבלות שלו. ובכל זאת קיבלתי החלטה לשריין את מספר שתיים. גם עשיתי שינויים בתקנון בגלל שחלק מחברי קדימה חשבו כמוני, שנכון לאחד את השורות בכל מחיר. אבל גם אחרי כל זה שאול מופז לא לקח חלק במערכת הבחירות לכנסת וסירב לומר מילה בזכות המועמדות שלי לראשות הממשלה".
"מופז אף פעם לא היה מספר שתיים כשותף, רק מספר שתיים שרוצה להחליף אותי. ואין לי בעיה עם אנשים חזקים שרוצים להחליף אותי. אני רוצה אנשים טובים שיש להם שאיפות להיות ראש ממשלה כל עוד אנחנו יכולים לעבוד למען מטרה משותפת. אבל זה לא היה אצל מופז אפילו יום אחד. אפילו לא חצי שעה. מהרגע שהפריימריז הסתיימו שמעתי אותו מסביר שתמיד לוקח לו שני סבבים כדי להצליח בחיים ושכבר הוא מתארגן לסבב הבא".
שקט בחדר. שעה היא מדברת ואיש לא מפהק.
בדיעבד, מפציר בה מישהו, היית נוהגת אחרת?
"אין דלתות מסתובבות בחיים", היא משיבה לו. "האופציה השנייה הייתה קדימה מתפרקת שנה אחרי הבחירות ושבעה מנדטים נזרקים לפח. 30 אלף, כל מנדט, של אנשים ששמו בי את מבטחם, שבע אצבעות שעורקות לתמוך בנתניהו. לא לזה התכוון הבוחר. המהלך שלי היה בחירה בין שתי אלטרנטיבות גרועות. ידעתי שאם אגיב לכרסום הפנימי, אני עלולה להרוג את המפלגה, ואם אכיל את המכרסמים גם אז המפלגה תידרדר".
ואילו היו דלתות מסתובבות?
"הייתי עושה את זה אחרת. הגעתי לראשות קדימה מתוך מפלגות מאוד מחנאיות, ראיתי את רבין ופרס, שמיר וארנס וחשבתי שתפקידו של ראש מפלגה לגלות ממלכתיות ולאחד את השורות בכל מחיר. אבל אלו מילים ריקות מתוכן כשבמפלגה יש אנשים שאין להם עניין באחדות אלא בהחלפה. דלת מסתובבת? אולי הייתי צריכה להיות פחות ממלכתית ויותר נחושה".
"למשל, לא הייתי צריכה לאפשר לחברי קדימה חופש הצבעה בהצעות חוק חשובות. היה עלי לכפות עליהם משמעת סיעתית. למשל, הייתי צריכה לתת עדיפות לנאמנים שהלכו והולכים איתי תמיד. כשנתניהו ניסה לפלג את קדימה ונכשל, אמרו לי בקדימה, תבעטי החוצה את אלו שרצו לעזוב. אין להם מה לחפש אצלנו יותר. אבל אני הבלגתי וחיבקתי את כולם. זו ממלכתיות יתר".
יום חמישי, 2 בפברואר: רמת גן, תל אביב, לוד, באר שבע, אשדוד, אשקלון
אז מה פשר הפער?
"לא יודעת. אני לא מבינה בסקרים, אני מבינה בבני אדם. הדרך היחידה להתמודד עם הסקר היא להתקדם עם המטרה הפנימית ולא לתת לשום רעשי רקע להשפיע על הכיוון".
וכבר היא שולפת ליפסטיק ומראה. מתאפרת בפתיחות, ביסודיות. חצי פרוסת עוגה מונחת על נייר עיתון. רבע כוס קפה ופרץ צחוק של חבורת מתנדבים נלהבת. "הסיירת הצעירה", מכנים אותם בשטח. נדים ומוקסמים בערבוביה מהנאיביות שלהם, הנמרצת, התמימה. "אני לא הייתי כמוהם בגיל הזה", משתוממת לבני. "אני לא הייתי חושבת לעשות עד כדי כך".
וכבר היא עומדת מולם נרגשת. פתאום היא פחות פוליטיקאית ויותר אמא. מפחדת שיתקלקלו. מזהירה מפני זאבים רעים ביער. מתנצלת על מה שיראו ובעיקר על מה שלא יצליחו להבין. אולי אתם תעשו את זה בעתיד, היא אומרת, בדרך טובה יותר.
הערב מול גדודי המתנדבים היא לבני בקליפת אגוז. ישרה כסרגל, דעתנית, ערכית, עקשנית. האישה מהבית השכן. ההפך הגמור מהגנרלים שהחליפו כיסאות בזמן שרק התחילה להתניע וולבו ונהג. היא שקופה מדי, עקבית, וגם כשהיא חייבת לשקר, לא כל כך הולך לה. לכן אמרו עליה שהפסידה את הממשלה. שלא השכילה להבין שאם אתה לא עובר על החוק, לפחות תעקם אותו כדי לנצח. שפוליטיקה היא לא בית ספר לנימוסים ולהליכות. גם לא בית כנסת.
"מהמקורות שלי אני יודע שחלק מהמוניות של מופז יהיו מצביעים שלנו", אומר לה מתנדב גבוה וצנום. "נגמרו הימים שאתה מצביע למי שאומרים לך רק בגלל שקיבלת טרמפ", מצטערת לבני. "זו זירת מלחמה מורכבת ומכוערת אבל הטובים מנצחים. תהיו אתם אלה שיוצרים שינוי. תזהו את התומכים ותגרמו להם להבין את גודל השעה. כל אופציה אחרת זה הלכה המפלגה ולהשאיר את ביבי בשלטון".
מה שרון היה אומר על הפריימריז האלה?
"שרון היה מתייחס למה שקורה עכשיו בהרבה מאוד ציניות. אני זוכרת שהוא ישב במזנון יום אחד, בתקופה לא פשוטה של די הרבה בגידות שבגדו בו. ניגשתי אליו והבעתי דאגה או השתתפות, ואז הוא אמר לי, 'תראי, ציפי, מהיום שבו הגעתי לפוליטיקה למדתי שצריך להסתכל על הדברים בהומור'.
היום אני חושבת על התגובה שלו ואומרת בסדר, יש לי חוש הומור לא רע, אבל כלום ממה שקורה אצלנו לאחרונה לא מצחיק אותי. למרות שיש תופעות שאפשר לעשות מהן סטנד-אפ ברמה מדהימה. אני מסתכלת על הפריימריז בקדימה נורא גדול, נורא דרמטי. אני הולכת למלחמה. מאבק על כל הקופה. כסף או נבחרת".
מאז הסקרים השתנו. 14 לה ועשרה למופז. "אני לא צריכה לשכנע אף אחד, הרוב משוכנעים", היא אומרת. "השאלה היא רק אם יטרחו לבוא ולהצביע. ולכן אני מבקשת מאנשים לדמיין לעצמם מה ביבי רוצה, מה יאיר לפיד רוצה ומה רוצה שלי יחימוביץ', ולשים פתק הפוך".
כל אתמול בערב היא הייתה במודיעין. חוג בית אחרי חוג בית. שורה יפה של חברי כנסת ליוותה אותה. "ואמרתי לעצמי, הם כבר מכירים את הנאום שלי ובטח לא צריכים להשתכנע כדי להצביע לקדימה. אז מעכשיו הם יעשו טלפונים. זה הרבה יותר דחוף". ובבוקר ישבה אל הטלפון בעצמה. "ופתאום חשבתי, בטח אנשים אומרים שיצביעו לי כי לא נעים להם. אז עברתי לסקרים אנונימיים. וגם שם התוצאות היו דומות".
יום ראשון, 19 בפברואר חולון, שיבלי, דיר חנא, נתניה, קדימה, צורן
זה עתה הודיעו שדן חלוץ עקר למחנה מופז. הידיעה חגה, מסתחררת ונוחתת בסלולרי הענוד לפרק היד של לבני כצמיד גנדרן. כינוס גדול של פעילים שלא יודעים עדיין, תם כמעט. "החיבוק שלך את הרמטכ"ל לשעבר לא מובן לי", אומר בחור צעיר בצעיף ירקרק. זהו, הוא כבר לא מחבק אותי יותר, אומרת לבני. חלוץ אצל מופז.
מה את מרגישה כלפיו?
"בוז. חלוץ ביקש להתפקד לקדימה ביוזמתו. אנחנו לא חיזרנו אחריו. יותר מזה, אמרתי לו שהוא יצטרך לעשות עבודה רבה כדי לשנות את התפיסה השלילית של הציבור לגביו. אמרתי שאין לי בעיה עם אנשים אמביציוזיים ושאפתנים, ומצדי, שישאפו גם לרשת אותי, כל עוד יש בהם יושר אינטלקטואלי, אמינות וחוכמה שהופכים אזרח למנהיג".
"חשבתי כך על דן חלוץ ולכן הייתי מוכנה לשכוח את הביקורת שהייתה לי עליו בזמן המלחמה. היום, לאור הזגזוגים שלו והעובדה שבתוך חודש אחד הוא הודיע שהוא תומך בי ומיד אחר כך תמך בו, הבנתי שאין לו את התכונות האלה ולכן אני רוחשת לו בוז".
"יש אנשים שמגיעים מהצבא לפוליטיקה ונדמה להם שבאותו הרגע צריך לנהל קרב בכלים אחרים לגמרי. יחד עם המדים הם פושטים מעליהם את כל מה שהייתי רוצה לראות במפקדים של הילדים שלי. כשהם עוברים ממגרש למגרש, האישיות שלהם מתהפכת. מבחינתם, בצבא צריך להתקדם בעזרת השיח הערכי ובפוליטיקה צריך להתקדם בעזרת הבוץ. באותו רגע הם הופכים ללא ראויים".
אלה שהצטרפו למופז הרבה לפני חלוץ רואים את הדברים אחרת. לבני עומדת בראש מפלגה שהדנ"א שלה שלטוני. שרים לשעבר ששנים לא יצאו מהבית בלי מאבטחים באו אליה מהליכוד ומהעבודה כדי לשבת בממשלה. לסיעה הגדולה ביותר בכנסת אין אתוס אופוזיציוני. גם לבני עצמה כמעט לא תרגלה אופוזיציה. בתוך זמן קצר שרון הפך אותה לשרה.
"כשרת חוץ הייתי נפגשת עם הילרי ועם קונדי (קונדוליזה רייס)", היא אומרת, "זה מה שהייתי עושה כל הזמן, פגישות עם מנהיגי עולם. איך אמר שרון? טוב להיות שר. אז עוד יותר טוב להיות שר החוץ. ובכל זאת ויתרתי על התפקיד מתוך בחירה עקרונית שלחלק מהפוליטיקאים במפלגתי היה קשה מאוד לעכל. במיוחד אלה שהיו פעם שרים. אני יכולה להבין אותם".
"אני זוכרת שיחה שהייתה לי עם מישהו לפני ההחלטה ללכת לאופוזיציה. הוא אמר לי, קדימה היא מפלגת שלטון ולכן לא תחזיק. אמרתי לו, סליחה, קדימה היא מפלגת שלטון ודווקא משום כך היא תוכל לעבור את התקופה הזו באופוזיציה, כי מרכז הוא לא סתם חלל בין ימין ושמאל אלא השקפת עולם".
מצעד חברי קדימה שהפנו לך עורף ועברו למחנה מופז מעיד על ההפך.
"מישהו אמר לי על כל העריקים, 'אלוהים מסדר לך את הרשימה. זו הרשימה שמתאימה לך, שאת יכולה ללכת איתה הלאה, שמפנה מקום לאחרי'. בפריימריז האלה יש אצלנו תהליך של ניקוי טבעי".
התהליך הזה שאת רואה בו ניקוי, אומר פעיל אחד, אולי מבטא את חוסר שביעות הרצון מהתפקוד שלנו באופוזיציה. "הכי קשה לי לקבל את זה שחלק מהציבור תופס את הסיפור של האופוזיציה כלא לגיטימי", מתקוממת לבני. "ובכל זאת", מתעקש הפעיל, "רצינו לשנות, להשפיע, תלינו תקוות, ועכשיו מה?".
"עכשיו מה?", מתקצפת לבני, "לעזאזל, אני יישמתי את כל מה שהחדשים שמגיעים לאחרונה לפוליטיקה מבטיחים. הם אומרים, אנחנו לא נמכור הכל בשביל כסף. אנחנו תמיד נסתכל על הציבור. אני לא הבטחתי הבטחות גדולות. אני הוכחתי את זה".
אולי בפוליטיקה צריך להחליק פינות כדי להגיע אל המעשים הגדולים?
"את יודעת, בסיום קורס מ"כים של הבן שלי באה אלי משפחה ואמרה לי, אנחנו אוהבים אותך, ואנחנו מתחננים, תשקרי לנו. אני זוכרת שזה הכה בי אז. ההבנה החדה שהציבור כבר השלים עם המסקנה שהפוליטיקה היא מקום שבו משקרים כדי להתקדם. שהמקצוע הזה נבחן ביכולת לתחמן. ואני לא איסטניסית, ממש לא יפת נפש. גם לי יש סדרי עדיפויות ואני מבינה שצריך לוותר על דברים קטנים כדי להגיע אל הדבר הגדול. אבל למכור את המדינה? את הכסף של המדינה? אם הייתי חושבת שבעד תשלום מסוים אני יכולה להגיע לדבר הגדול הייתי משלמת".
"אבל הרגע שבו החלטתי לעצור היה כשאלי ישי אמר, עכשיו תוותרי גם על תהליכים מדיניים. ואני מוכנה לדחות את לימודי הליבה בשביל תהליך מדיני או שוויון בנטל. אבל ביום שישי ההוא, ברגע שראיתי שאחרי הכסף מגיע הניסיון לעצור את התהליך המדיני, הבנתי שהסחיטה חייבת להיפסק.
"אני מאמינה שאנשי המחאה החברתית שיצאו לכיכרות הקיץ לא נלחמו רק על הדיור. אזרחי ישראל היו מוכנים להדק חגורות ולוותר על דלק ודירה אם היו יודעים שאין ברירה. הרי כבר היו לנו תקופות קשות וצלחנו אותן. המחאה הייתה על השקר של הפוליטיקאים. על הסחטנות של המפלגות החרדיות. על סדרי העדיפויות בתקציב המדינה. כשאנשים יודעים שחלק ניכר מטנק הדלק שהם משלמים זה מסים, הם
מתקוממים".
"כשהבן שלי עושה חשבון אם לנסוע צפונה או לוותר כי זה יוצא לו 350 שקלים לא הגיוניים, לא הכסף מקומם אותו אלא אי הצדק. לכן המושג צדק חברתי איחד את כולם, למרות שכל אחד יצק למושג הזה משהו אחר".
"ראיתי במחאה החברתית אנשים צעירים שאומרים, לא רוצים פוליטיקאים. וזה מכעיס אותי, כי הכל פוליטי. הדרך לשינוי עוברת דרך המגרש הפוליטי, ולא כל הפוליטיקאים הם אותו הסוג. אני אומרת, דרך הקלפי תבעטו במי שמרמה אתכם ומתחמן אתכם ומתנהל בזבל של הפוליטיקה ותתגמלו את מי שגם במרחב הפוליטי מצליח לנהוג ביושר".
שישי-שבת, 10-9 במרס שוהם, ניו יורק, דיר חנא
בסוף השבוע לבני קפצה לארצות הברית ליום אחד עם הילרי קלינטון, אופרה וינפרי, מריל סטריפ, מדלן אולברייט ועוד כמה מתוך מאה נשים חזקות מכל העולם שבחר והפגיש המגזין "ניוזוויק".
"שאלו אותי על ישראל כי ייצגתי באירוע הזה את מדינת ישראל", היא מספרת למחרת בעוד כנס תומכים. "כל עולם הדימויים של מה שקורה פה עלה שם בחריפות רבה. ישב מולי עיתונאי ושאל לאן המדינה שלנו הולכת אם בישראל אישה לא יכולה לעלות לאוטובוס וחרדים קיצונים יורקים על ילדה קטנה. אמרתי לו שמדינת ישראל היא גם זו שבה אישה היא ראש המפלגה הגדולה ביותר".
כרגע מסתמן שדווקא נתניהו הוא ראש המפלגה הגדולה ביותר.
"נתניהו ושותפיו הטבעיים. זו ההגדרה שלו. הצעתי לו יותר מפעם אחת קואליציה אחרת, תפיסה גושית שתוכל לקדם דברים בלי להיות תלויה בחרדים. אני לא נגד חרדים אלא נגד ההנהגה הפוליטית שלהם, ואני לא נגד ליברמן אלא נגד תפיסתו האידאולוגית שלא תאפשר לנו להגיע להסדר. אבל נתניהו, בחלק מהדברים הוא חף מהשקפת עולם, ואם יש לו כזו בכלל, הוא מכר אותה לליברמן ולחרדים. אני אומרת את זה בצער כי באתי מהליכוד. הימין הפך היום לקבוצה שמדרדרת את מדינת ישראל".
גם בראש מפלגת העבודה עומדת אישה.
"אנשים אומרים שהעובדה שבראש שלוש מפלגות מהמרכז שמאלה עומדות נשים מעידה על בעיה. עלי זה לא מקובל. אני לא מאמינה שעשרה קבין של הצלחה נפלו לעולם ותשעה נטלו גברים וכל אישה צריכה לריב עם רעותה על יתרת אחוזי ההצלחה. היום נשים יותר מצביעות ויותר מנהיגות".
לשלי יחימוביץ', על פי הסקרים, מספר מנדטים גבוה משלך.
"אני רואה במפלגת העבודה שותפה טבעית ולא יריבה על אותם מנדטים. שלי סירבה בעבר להיכנס לממשלה, וזה מבחינתי מסר מאוד חשוב. קדימה בראשותי צריכה להיות ראש חץ של קבוצה גדולה ובתוכה גם מפלגת העבודה וגם יאיר לפיד ועוד שחקנים שנמצאים על המגרש".
לפיד כבר הודיע שגם אם תיבחרי השבוע, לא יחבור אלייך.
"יאיר לפיד יכול להיות מי שישאיר את נתניהו בשלטון או יעזור לקבוצה שרוצה להחליף את השלטון. זה יהיה המבחן שלו. לא מספיק להגיד איפה הכסף. השאלה המרכזית היא מי מחלק אותו וצריך להחליף את מי שמחלק את הכסף. אם התוצאה שלו היא עוד מפלגה עם אג'נדה צרה שמצטרפת לכל ממשלה כי קונים אותה באיזה הסכם קואליציוני שאחר כך ממילא לא מתממש, והבטחות גדולות הופכות אחר כך לעלי תאנה בממשלות שמקדמות אג'נדה אחרת, אז הוא לא עשה שום דבר".
"היית יכולה לקדם את האג'נדה שיאיר לפיד ושלי יחימוביץ' מנצלים עכשיו אם היית קופצת על הגל של המחאה החברתית", מקשה פעיל ותיק. "צלצלתי לדפני ליף והצעתי להשתתף, אבל היא אמרה שהם לא רוצים פוליטיקאים", משיבה לבני. "במבט לאחור, אולי לא הייתי צריכה להקשיב לה. המחאה לא שייכת לדפני ליף. המחאה שייכת לעם".
שבוע לפריימריז והקרב צמוד מתמיד. אפילו הסקרים הפנימיים מתעתעים. יום אחד הפער עצום ומופז נזרק לירכתיים ובמשנהו הוא קם, מתחזק ונושף בעורפה.
מי שאחראי בקדימה לסקרים, לתגובות, ללו"ז ולכריך של לבני הוא גיל מסינג, יועץ התקשורת הצמוד ואיש סודה. החיבור ביניהם מוחלט אף שאינו מוחצן. יד ימינה של לבני הוא צעיר חרוץ ונטול אגו. עבודת הצוות שלהם ריקה מרעשי רקע או משחקי כוח. שניהם סוסי עבודה מפוקסי מטרה, אובססיבים לדרך. שום דבר אחר לא מספיק חשוב.
שבוע לפריימריז ובמטה מתחיל להיות צפוף. לבני בחדרה הקטן בשולי הקומה, נועדת בדלת פתוחה עם צחי הנגבי. גם עמרי שרון הולך ובא. ויואל חסון. ודורון אביטל, ורוני בר-און, הרבה רוני בר-און, ונחמן שי. להקת צעירות דתיות מתכנסת ובאה. פושטת על החדרים בחצאיות מתנופפות כמו להקת שחפים לבנים. צעירים מחלקים אזורי תמיכה והאחראית לכיבוד מחלקת מים. ללבני באים לעבוד, לא לנשנש.
מנהיגותה בלתי מעורערת. נטולת גינונים. אין הוראות קשיחות או ידידות מופרזת. לבני מכירה את כולם, יושבת עם כולם, מהנהנת לכולם. מכילה, זו ההגדרה החביבה עליה. הפריימריז במטה שלה הם תמצית שלוש השנים שעברו עליה, כשספגה ושתקה וגיבתה ולא התערבה אפילו בנושאי מהות, ובלבד שיישמר השקט הדק ואפשר יהיה להמשיך להציג חזות ממלכתית, אחידה.
"שאלו את בגין למה הוא לא מקים ממשלת צללים באופוזיציה", היא אומרת עכשיו. "ובגין השיב, מילא אם אני צריך לריב בשביל תיקים. אבל לריב בשביל צל?".
הלילה עמוק וקר. אד לבן מצייר את עצמו בחלונות. "למה מופז מדבר עלייך כמו בסטיונר בשוק ואת שותקת לו?", תובעת נערה עדינה את עלבונה של היו"ר. "אנשים לא מבינים עד כמה מופז מסוכן לקדימה", מספר פעיל אחר. "אני מנסה להסביר במקומך, אבל היכולת שלי מוגבלת. זה התפקיד שלך".
לבני מנערת את שערותיה בתנועה נערית, מפתיעה. פתאום היא מאוד דומה לעצמה בפוסטר על הקיר. אותו המבט הבהיר וקימור השפתיים הרך. "למה הדג על הצלחת? כי הוא פתח את הפה", היא אומרת. הצעירים מוחאים לה כפיים. גם המבוגרים מצטרפים. לבני מסמיקה. "אל תמחאו לי עכשיו", היא אומרת בביישנות. "תשמרו את מחיאות הכפיים ליום הניצחון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם