הטבח הוכיח כי הטרור נובע מקנאות דתית
מי שמשווה בין מדינה שמנסה להגן על אזרחיה באופן מוסרי ככל האפשר, לבין רוצחי ילדים המונעים משנאה, שלא יתפלא כשהוא קם עם טרוריסטים
חלק גדול מהם נטמעים באוכלוסייה, מתערים בתרבות ויהפכו, בעוד דור או שניים, לאזרחים מן המניין. אבל חלק אחר מהם, דומיננטי יותר, לא מתערה, לא מתערבב, לא נטמע בתרבות המקומית, אלא מנסה לשנות אותה. בשלב הבא ינסה להשתלט עליה. את זה האירופים מבינים עכשיו, בדרך הקשה. בקרוב יצטרכו להילחם על התרבות שלהם, על החופש שלהם, על הרחובות שלהם ועל הילדים שלהם. ספק אם הם בנויים למלחמה כזו.
על רקע הדברים הללו, בולטים שבעתיים דבריה של קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, שטוענת עכשיו שכשלה בלשונה ושדבריה הוצאו מהקשרם בתחילת השבוע. אז זהו, שהם לא הוצאו מהקשרם. זה ההיגיון האירופי, שרואה בכל הילדים שנפגעים עלי אדמות מקשה אחת, שמשוכנעים שהטרור האיסלאמי מונע ממצוקה ומתחושת קיפוח, כשהאמת שונה בתכלית. הטרור האיסלאמי מונע מקנאות דתית עיוורת, הטרוריסט מטולוז לא נולד במחנה פליטים אלא גדל וחי בצרפת, על ברכי התרבות הפרנקופילית-נוצרית, וניצל את מנעמיה כדי לרצוח ילדים.
מי שמשווה בין מדינה שמנסה להגן על אזרחיה ונלחמת בטרור מלחמה כירורגית ומוסרית ככל האפשר, לבין רוצחי ילדים המונעים משנאה עיוורת, שלא יתפלא כשהוא קם אחר כך מוקף בטרוריסטים, אצלו בבית. גוש היורו מתמוטט לא רק במישור הכלכלי. גם בתחום התרבותי, המדיני והריבוני. התרבות האירופית קורסת לתוך עצמה, רצון החיים נעלם, הצעירים מעדיפים לא להביא ילדים לעולם ולהתרכז במנעמים אישיים, רוח הקרב נגוזה, הרע מכל עוד ממתין מנגד. אירופה צריכה להתעורר. לא בטוח שהיא יכולה.
דיברתי השבוע עם ישראלי שמחובר לוושינגטון. איש מנוסה, ותיק, בעל רקע צבאי, ביטחוני ומדיני עשיר במיוחד, שמדבר עם אנשים קרובים לנשיא, כולל כאלה שנוכחים בדיונים הסגורים והאינטימיים ביותר. "לא כדאי לזלזל בנשיא ברק אובמה", מציע בן שיחי, "אני מאמין לו, אני לא חושב שהוא מבלף, אני משוכנע שהוא לא יניח לאיראן להיות גרעינית, זה נשיא שהאידאולוגיה הבסיסית שלו היא התנגדות חריפה, כמעט דתית, להפצת נשק להשמדה המונית בעולם, הוא מטיף לזה שנים, אם זה יגיע לנקודה שבה יהיה צורך לפעול, הוא יפעל".
בן שיחי לא שייך לעולם הפוליטי ובשלב הזה גם לא נוטל חלק בהוויה המבצעית המיידית, אבל הוא פעיל, מעודכן ומקושר עם שתיים משלוש הפינות של משולש חיינו, הפינה האמריקאית והפינה הישראלית (באיראן אין לו קשרים)." אובמה רואה במבצע צבאי באיראן עניין מבצעי מוגבל, הוא לא מתייחס לזה כאל מלחמת עולם, זה לא מסובך מבחינתו", אומר האיש, "זה דווקא די פשוט, כמו שהוא שולח מל"טים לתקוף טרוריסטים בפקיסטן או באפגניסטן, כך הוא מתייחס גם למשימה הזו, שאמורה לקחת יותר זמן ולהצריך יותר אמצעים, אבל אני בכלל לא אופתע אם הוא יעשה את זה, בשביל אמריקה לשגר מפציצים כבדים ולהזיז נושאות מטוסים זה לא בשמים, בקרוב יושלם ייצורה של הפצצה חודרת הבונקרים שיכולה לפצח גם את המתחמים האיראניים בפרצ'ין ובקום, רק לאמריקה יש מפציצים שיכולים לשאת את הפצצה הזו, אבל בסופו של דבר, כשמעמידים את המשימה הזו מול המעצמה האמריקאית, זו משימה סבירה, לא מורכבת מדי, קטנה בהרבה למידותיה של ארצות הברית". האם המשימה הזו לא גדולה בהרבה למידותיה של ישראל? לשאלה הזו בן שיחי לא התייחס.
אבל הוא הצביע על ההתבטאויות האמריקאיות הפומביות בחודשים האחרונים כהוכחה לרצינות הכוונות, "באמריקה", הוא אמר, "לא מדברים סתם כמו אצלנו, אני חושב שהם רציניים, אני חושב שאובמה רציני, הוא לא ירצה להיכנס להיסטוריה כנשיא שבמשמרת שלו האייתוללות
נתניהו חושש שהאיראנים ייצאו ידי חובתם בהבטחה מעורפלת זאת או אחרת, שתעצור את האופנסיבה של המערב ותאפשר למשטר בטהרן לקבל את הזמן המועט שהוא צריך כדי להשלים את המרוץ, ומיד אחריו לחרוץ לשון ארוכה ומחודדת מול כל העולם. ולכן, ההשערה המלומדת היא שנתניהו נתן לאובמה זמן, אבל לא את כל הזמן. הוא נתן לו את האביב, והשאיר לעצמו את הקיץ או את סוף הקיץ. דיברתי השבוע גם עם מישהו שמחובר חזק מאוד לראש הממשלה. מכיר אותו מצוין, עוקב אחריו מקרוב, לפעמים גם עובד איתו. מישהו שנבואותיו בעניינים הקשורים לבנימין נתניהו נוטות להתגשם.
"אסור לזלזל בביבי", הוא אמר, "נכון, בנושאים יומיומיים הוא נוטה להסס, הוא לא מחליטן גדול, הרבה פעמים הוא חושש, הוא גם לא מרבה ליזום פעולות, בטח שלא פעולות צבאיות התקפיות, המעט שעשה בתחום הזה התפוצץ לו בפרצוף, כמו פתיחת מנהרות הכותל והניסיון לחסל את חאלד משעל, אבל", אומר האיש, "וכאן מגיע אבל גדול מאוד, העניין האיראני שונה לגמרי. זה עניין אקס-טריטוריאלי מבחינת ביבי. זה סלע קיומו. זו ההצדקה לקיומו. הוא מאמין בזה בכל לבו. הייתי אומר שהוא כמעט מהופנט סביב זה. אפשר להגיד שבנושא איראן נתניהו זה ביבי אחר לגמרי מאשר בכל שאר תחומי החיים. כאן", הוסיף האיש, "לא הייתי מוריד מסדר היום שום אפשרות. נכון, האיש יכול להתחרט שבע פעמים סביב תת סעיף בהצעת חוק זניחה, ובסוף לגנוז הכל, אבל אם הוא יתקוף באיראן בקיץ הקרוב בלי להזהיר את אמריקה, אני לא אפול מהכיסא".
לדבריו של האיש צריך להוסיף את תכונותיו המוכרות של נתניהו שלפעמים אונס את המפה, ממציא מציאות ומתפקד בתוכה, מאמין לפנטזיות שבדה מלבו. ראינו את זה בלא מעט אירועים מעברו, כמו החיילים הבריטים שראה בילדותו בירושלים, הפגישה שלא הייתה עם שרון על שפת התעלה, ההצעה לכהן כשר האוצר האיטלקי, וכן הלאה. יכול להיות שעוצמת החוויה האיראנית שנתניהו ברא לעצמו גדולה כל כך, שהיא מתיכה את כל שאר המרכיבים באופיו של ביבי ומקדיחה את התבשיל עד כדי פיצוץ? את זה נדע בשנה הבאה.
בכל מקרה, יכול להיות שיש לנו שני ראשי ממשלה, פעמיים ביבי, האחד הוא זה שמתפקד ביומיום, נבהל מכל דבר, נמלט מכל סכנה ונמנע מכל עימות, והשני הוא הביבי האמיתי, הגרעיני, זה שהגה את התורה, הוגה בה יומם וליל, משנן אותה ומטריף את עצמו, בדרך ליום הדין שאליו הוא מנווט בכל מאודו ונחישותו. וכדי להשלים את התמונה, התקשר השבוע אדם שלישי, שסיפר על שיחה שקיים יוני קורן, מקורבו וראש מטהו (לשעבר) של אהוד ברק, לפני כשנה, באווירה אינטימית, בארבע עיניים. קורן נשאל אז מה אפשר לעשות כדי לשקם את תדמיתו של ברק ולאתחל מחדש את תוחלת חייו הפוליטיים. אין הרבה מה לעשות, הודה קורן, רק אחד משלושת הדברים הבאים יכול להחזיר את ברק לחיים: משא ומתן מדיני משמעותי בהובלתו, ואנחנו יודעים שזה לא יקרה, החזרה הרואית של גלעד שליט בפעולה צבאית מזהירה שרשומה על שמו (וגם זה כבר לא יקרה), או מבצע צבאי גדול ומשמעותי שהוא חתום עליו. זה, כמו שכולם יודעים, עוד עלול/עשוי לקרות. דבריו של קורן מתאימים "בול" לדבריו של ברק סרי, דוברו של ברק, שפורסמו כאן בשבוע שעבר (והוכחשו על ידו בתוקף רב).
בניגוד לאחרים, אני לא חושב שברק מכר השבוע את ארמונו במגדלי אקירוב כדי להימלט מאזור האסון בטרם ייחרב, הוא לא כזה שקוף ובטח שלא כזה פחדן, הוא הרבה יותר מחושב ומתוחכם. בדף הפייסבוק שלו הוא הסביר ש"הבין והפנים את הביקורת הציבורית" סביב אורח החיים הקיסרי שסיגל לעצמו. לקח לו חמש שנים להבין את זה. בדרך כלל התפיסה שלו מהירה בהרבה. סביר להניח שהסיבה האמיתית היא העובדה שחלפו להן השנים מאז מכירת הווילה בכפר שמריהו ועכשיו לא יצטרך לשלם מס שבח על המכירה (מדובר בכסף גדול) של אקירוב. אבל ברק יודע, יודעים גם אנשיו, שתוחלת חייו הפוליטיים מיצתה את עצמה. הוא יזדקק לנס כדי לקבל שריון בליכוד (אם כי נתניהו יכול "לאחד" את הליכוד עם "עצמאות" הקיקיונית כדי לקמבן את ברק איכשהו ברשימה), גם דוח המבקר בפרשת הרפז (תכף נדון בו) לא יספק את הסחורה, צריך לקרות משהו משמעותי מאוד, מהדהד מאוד, דרמטי מאוד, כדי להחזיר אותו בסערה לחיינו. למשהו הזה, נכון לעכשיו, קוראים מבצע צבאי באיראן.
אם נחזור רגע לשיחה עם המרואיין הראשון בטור הזה, האם לא מדובר במשימה הגדולה בכמה מספרים על חליפתה של ישראל הקטנה? לו נשאל בעניין הזה בפורום אינטימי היה ברק עונה בוודאי משהו כמו "אם לא ננסה, איך נדע?". בסך הכל, מבחינתו, מדובר במהלך מנצח, מהסוג של win-win, שהרי אם זה יצליח הוא באמת יחזור, ומי יודע, אולי עוד יחליף את נתניהו בראשות הממשלה. ואם זה ייכשל, אז לא קרה כלום. לברק. גם ככה לא היה לו לאן לצנוח, אז הוא יגיד שלום יפה ויחזור לעסקים (בחו"ל. כי בארץ בדיוק נאסוף את השברים). כי ברק, מתברר, הוא אדם חסר מעצורים. אתמול הוא פרסם במדור ה"דעות" ב"מעריב" מאמר אישי נרגש, סוחט דמעות, על געגועיו לרמטכ"ל לשעבר דן שומרון, במלאת ארבע שנים לפטירתו. יש כמה קצינים בכירים (מאוד), במילואים , שנזקקו לגלולות נגד בחילה למקרא הדברים. הנה מה שאמר אתמול אחד מהם (אתם מכירים אותו מצוין): "אני זוכר איך אהוד חתר נגד דן שומרון ואיך ניסה לשכנע את רבין'לדלג דור' ולמנות אותו לרמטכ"ל במקומו. אני זוכר איך בישיבות אצל ברק הוא הפגין בוז בוטה, בולט ומהדהד כלפי שומרון, למרות שהיה סגנו הוא פשוט לא ספר אותו".
אדם אחר, שהיה אז בתוך האירועים, התקשר וסיפר ש"קודם כל, ברק ניסה ועשה הכל כדי שרבין ישתכנע לדלג על שומרון ולמנות אותו אחרי משה לוי, אחרי שזה לא הצליח, הוא הפך לסגן רמטכ"ל אצל שומרון ועשה הכל כדי לדרוס אותו ולזלזל בו, הוא המציא פורום שקרא לו "פורום אלופים", הוא היה מזמן אליו את האלופים הבולטים במטכ"ל יום לפני דיוני פורום מטכ"ל, היה מתאם איתם עמדות כדי לסנדל את הרמטכ"ל. ממה שאני זוכר רק יוסי פלד התמרד והיה שולח את הרמ"ט שלו לפורומים האלה, כל השאר באו. הוא מירר לשומרון את החיים, הוא כינה אותו 'הבוק' בכל מקום, הוא נתן לכולם להבין שהוא הרמטכ"ל האמיתי ושומרון הוא סוג של מזכיר המטה, כל מי שהיה שם באותן שנים יודע וזוכר, חלק מהאנשים עוד חיים בינינו, אני לא מבין איך הוא מעז לכתוב מאמר כזה של געגועים לאיש, אני בטוח שאם דן שומרון היה יכול הוא היה קופץ הבוקר ומכניס לאהוד ברק סטירה". אבל דן שומרון לא יכול, ולי לא נותר אלא להיזכר במה שעשה יואב גלנט לגבי אשכנזי בשנה האחרונה לכהונת אשכנזי, ולהבין שגלנט לא המציא שום דבר, הוא בסך הכל נתלה באילנות נמוכים.
מה עם פוליגרף?
אפרופו דוח המבקר, מיכה לינדנשטראוס אמר השבוע משהו, בשולי ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה, אבל זה לא לגמרי הובן. הוא אמר שיתלונן נגד הדלפות חלקים מטיוטת הדוח. מתברר שהוא אכן התלונן. ולא סתם התלונן. שיגר מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין ולמפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. הנדון: פרסום באמצעי הביקורת של ממצאי דוח המבקר בעניין פרשת הרפז. המבקר מפרט את סעיף 28 א' לחוק מבקר המדינה, שבו נאסר להדליף או לפרסם פרטים מטיוטות דוחות מבקר המדינה, עבירה שהעונש המוטל עליה הוא עד שנת מאסר בפועל, ומציין שמיד אחרי שהעביר את הטיוטות למבוקרים, החל החומר לדלוף לאמצעי התקשורת השונים, זרם ההדלפות הלך וגבר, ואין ספק שיש כאן הפרה בוטה של הוראות הסודיות על פי החוק, ומעבר לכך, על פי המבקר, גם פגיעה בעבודת הביקורת.
לינדנשטראוס מבקש מגורמי אכיפת החוק לתת דעתם על המעשים החמורים הללו ולפעול בהתאם. למי הופצו הטיוטות של דוח המבקר? טיוטות מלאות הופצו רק לרמטכ"ל המכהן בני גנץ, לפצ"ר, ליועמ"ש, ולמבוקרים: גבי אשכנזי, עוזרו ארז וינר, אהוד ברק וראש מטהו יוני קורן. עכשיו, כל מה שצריך לעשות זה ללכת בשיטת האלימינציה. מכיוון שרוב רובן של ההדלפות כוונו נגד אשכנזי ווינר, מי יכול היה להדליף? גנץ, ויינשטיין והפצ"ר לא הדליפו. אין להם אינטרס, והם גם לא מדליפנים. וינר ואשכנזי לא הדליפו נגד עצמם. הם עברו בשבועיים האחרונים מסע הכפשות נרחב ויסודי מאין כמוהו. אז מי הדליף? נו, טוב. יכול להיות שגם את זה רשויות האכיפה לא יצליחו לפענח. אולי נדרשת בדיקת פוליגרף?
פניתי ללשכת היועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם ננקטה איזושהי פעולה בעקבות פניית המבקר. "הפנייה התקבלה והדברים ייבחנו", נאמר לי. עד שהם ייבחנו, החליט אל"מ ארז וינר, שהיה עוזר הרמטכ"ל אשכנזי, לצאת למלחמה לטיהור שמו. וינר, ולא אשכנזי, הוא הקורבן האמיתי של הפרשה הזו. כן, בסוף הם הצליחו לנעוץ רק את הש"ג. באמצעות עורך דינו, עודד סבוראי, הוא תובע השבוע מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח חקירה פלילית בעניין היעלמותן של כל ההקלטות מלשכת שר הביטחון. אגב, לא רק הקלטות נעלמו שם (אחד הקב"טים שבר את הדיסק בפטיש). גם מסמכים. כמעט כל המסמכים. יש גם עדות שלפיה מזכירתו של שר הביטחון אמרה לקצין בכיר, שביקש עותק ממסמך כלשהו, ש"השר הורה לגרוס הכל". אם אין כאן חקירה פלילית, אז צריך לבטל את מוסד החקירות הפליליות מהעולם. נדמה לי שהמילה האחרונה, גם אצל מבקר המדינה, עדיין לא נאמרה בעניין הזה. חבריו של וינר, קצין ערכי ומסור, שבסך הכל ניסה להגן על הבוס שלו (שספג התקפה מתמשכת, קטלנית וכוחנית במשך חודשים משר הביטחון ואנשיו) יוצאים עכשיו למלחמה על שמו הטוב. כל מי שהצדק והאמת לנגד עיניו, צריך לתמוך במלחמה הזו.
אם כבר אנו בענייני פניות ליועמ"ש ולמפכ"ל, יש לי שתיים משלי. רבותי המכובדים, היועץ ויינשטיין והמפכ"ל דנינו, אני מקווה שקראתם את סאגת הרפתקאותיו של קלמן ליבסקינד, תחקירן ופובליציסט כאן ב"מעריב", עיתונאי רב זכויות ועיטורים. אם לא קראתם, זה באתר. קריאה חובה (אגב, גם אתם, הקוראים, אם לא קראתם תקראו, זה מקומם, מרתיח, מזעזע, אין מילים). ליבסקינד נסע עם אשתו וחמשת ילדיו הביתה. לא, לא בשטחים, כאן בישראל. מושב גמזו. בכניסה חטף אבנים על המכונית. חזר למקום שבו יידו בו אבנים, וחטף עוד צרור אבנים. עד מהרה נוצרה התקהלות, התברר שכמה מתושבי גמזו חטפו אבנים באותו מקום קצת קודם, וגם מישהו שעשה ג'וגינג. כנגד כל הסיכויים, נמצאה החבורה המיידה, קבוצת צעירים ערבים בזקנים וגלביות שגמרו תפילה במסגד בלוד והתיישבו ביער בן שמן לעשות על האש ואם אפשר אז, על הדרך, לזרוק קצת אבנים על יהודים.
התקשר ליבסקינד למשטרה. באה המשטרה. ליבסקינד זיהה בבירור את אחד ממיידי האבנים. איך זה נגמר? ליבסקינד מתאר את זה טוב ממני, ובפרוטרוט, בשני טורים שכתב במוסף זה בשבועות האחרונים. זה נגמר, מכובדי היועץ והמפכ"ל, בפתיחת תיקים הדדית, לזורק האבנים ולליבסקינד עצמו, ובשבוע שעבר נסגר התיק נגד קלמן ליבסקינד "מחוסר ראיות", אחרי שעבר סאגה משפילה של חקירות, טביעות אצבע וקומבינות קטנות ומכוערות שעשו עליו "החוקרים". עכשיו הוא יסתובב שבע שנים כשכתם של רישום פלילי מרחף מעל שמו. ירידה לפרטי האירוע (ויש רבים כאלה) חושפת מציאות מצמררת. הצעירים הערבים שתקפו אזרחים בפתח המושב שלהם הרי יודעים שאין כאן באמת משטרה, שאין כאן באמת פרקליטות, שאין כאן באמת אומץ לאף אחד לעשות משהו, אז אחד מהם מיד הגיש תלונה נגדית.
חברים, אין משטרה. יש משטרה רק כשצריך לגרש ראש ממשלה או לעצור איזה סלב שעישן משהו. כשיש מצלמות, מופיעה גם המשטרה. נזכרתי בפרשת ליבסקינד כשזמן קצר אחר כך יצא באותו אזור, ברמלה, אזרח בשם ג'ורג' סעדו לטייל טיול ערב קצר עם כלבו. הוא נתקל בחבורת, ניחשתם נכון, צעירים ערבים, ובסוף הפגישה הזו היו סעדו וכלבו ירויים למוות בצד הדרך. אני חושב שיש קשר הדוק וברור בין הדברים. הקלות הבלתי נסבלת של יידוי האבן על מכונית של יהודי מוליכה לקלות הבלתי נתפסת של ירי באיש וכלבו לאור היום וללא כל סיבה מיוחדת, בלב לבה של ישראל הריבונית.
ועוד פנייה אחת, הפעם היא מיועדת ליועץ המשפטי ויינשטיין. מידיעה אישית, בלבו של יועצנו המשפטי לממשלה פינה חמה לבעלי חיים. איש רך ואוהב חיים הוא יהודה ויינשטיין, מגדל כלבים נלהב ותומך מובהק בזכויות כל מה שחי בינינו, עם זנב או בלעדיו. אז הנה, אדוני היועץ, הזדמנות לעשות משהו אמיתי למענם. יש בממשלה שר, גלעד ארדן שמו, שמנסה לעצור את "חוות מזור", הלא היא חוות הקופים (שנמצאת, אגב, ממש באותו אזור של יער בן שמן), ולהפסיק את סחר הקופים לצורכי ניסויים רפואיים המתקיים בישראל. אין אצלנו הרבה מעבדות, אין אצלנו הרבה ניסויים, אבל יש אצלנו כאלה שמוכנים להיות המסלקה שתקבל את הקופים האומללים שנשלפים מהטבע במאוריציוס, תגדל אותם כאן, ואז תנתק אותם מאמם ותשגר אותם למעבדות בארצות הים, שם בטח יפתחו להם את הראש ויפשפשו במוח ללא הרדמה.
אין כמעט ויכוח על הצורך בניסויים בבעלי חיים לצורך המצאת תרופות מצילות חיים או חוסכות סבל. הבעיה היא, שרוב הפעילות הזו אינה קשורה להצלת חיים והיא יותר מסחרית ונועדה להתעשרות של יחידים חסרי לב. השר ארדן מנסה עכשיו לממש את זכותו וחובתו וסמכותו ולהורות על הפסקת הפעילות הזו בישראל כשר האחראי. היועצת המשפטית במשרדו חושבת אחרת. מכיוון שהמדינה הזו מנוהלת על ידי יועצים משפטיים וחשבים כלליים, אז ארדן מנוטרל. בג"ץ בינתיים ממתין עם משלוח טרי של 90 קופות שאמורות להישלח מ"חוות מזור" לניסויים בחו"ל. בג"ץ ממתין להחלטת ויינשטיין באשר לסמכויותיו של ארדן. הנה לך, אדוני היועץ, נושא שאינו סובל דיחוי. תן לשר לממש את סמכותו ולעשות את הדבר הנכון.
אקו"ם