חובבות ציון: נשות הדסה חוגגות מאה
4 נשיאות ארגון נשות הדסה העולמי מספרות לכבוד 100 שנות פעילות של הארגון: "אנחנו מונעות מהרצון להיות חלק אורגני מישראל"
ננסי פלצ'וק מבוסטון כיהנה כנשיאה העולמית של נשות הדסה כארבע שנים. היא נשואה, אם לשלושה וסבתא לנכדים. במשך שנים רבות עבדה כאחות טיפול נמרץ בבתי החולים של הרווארד בבוסטון, שם הכירה את בעלה, פרופ' קנת פלצ'וק. בין השאר היא הובילה את המאמץ לפתיחתה ומימונה של התוכנית האקדמית הראשונה ללימודי תואר שני במקצועות הסיעוד בישראל. היא אמו של בראד פלצ'וק, מפיק הסדרה המוזיקלית המגה-פופולרית, זוכת גלובוס הזהב, GLEE. את ההשראה להיכנס ולפעול בארגון קיבלה מאמה, שהייתה פעילה בנשות הדסה.
לצד שתי אלה יושבת מרלין פוסט ממנהסט הילס, אחות במקצועה, נשואה, ואף היא אם לשלושה. זה 50 שנה היא פעילה בארגון ונחשבת למנהיגה בולטת בקהילה היהודית בארצות הברית. היא מכהנת בין השאר במועצת הבונדס ובוועדה לייעוץ של מועצת
אחרונה חביבה היא בוני ליפטון, אלמנה ואם לשניים, החותמת כ-50 שנה בהדסה ובעבר ששימשה כאחראית על הקמת בניין האם והילד בבית החולים בעין כרם. "אנחנו, קבוצת נשים קטנות, אדומות שיער, הפכנו להיות המעסיק השני בגודלו בירושלים - אבל אנחנו עדיין נשים קטנות וחמודות עם שקיות שופינג", אומרת בחיוך פוסט, הכריזמטית בחבורה. זה, כמובן, רחוק מהמציאות.
על פי הערכות, ארגון נשות הדסה השקיע במרוצת השנים למעלה ממיליארד דולר בישראל. "הסבתות שלנו לא הגיעו לישראל אבל הצליחו לעזור גם ככה, ללא טלפונים סלולריים או אימייל", מוסיפה פוסט. "תשאלי בבית הנבחרים בארצות הברית - אין חבר קונגרס שלא מכיר את הארגון. זה מאוד מעצים".
בשלב מסוים בשיחה בוני ליפטון נזכרת באחד ממפגשיה עם הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן. "הוא שאל אותי פעם מה הופך את הדסה לארגון כל כך חזק", היא מספרת. "האינסטינקט שלי היה להשיב לו שאנחנו ארגון בריאות מפותח, אבל זה לא הכול". "אנחנו מוערכות", מוסיפה ננסי פלצ'וק. "גם ארגונים אחרים מוערכים, אבל אצלנו המספרים מדברים בעד עצמם. אנחנו פועלות כבר 100 שנה, והעדות להצלחה נראית בשטח". " כשבחלל אחד יושבות נשים כל כך דינמיות, אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו להירגע מעט", מצננת מרלין פוסט.
כאמור, ההפרדה בין האמריקאיות לישראליות אינה ברורה להן. "ישראל היא חלק בלתי נפרד מאיתנו כיהודיות אמריקאיות ואינדיבידואליות", אומרת ליפטון. "אנחנו ארגון גדול מאוד ששואב את כוחו באמריקה מ-340 אלף החברות הפעילות שבו והנציגות בכל עיר, בכל מדינה ובעולם כולו. אנחנו עושות את מה שאנחנו עושות כי אנחנו אוהבות את זה. מה שעושה אותנו כל כך שונות מארגונים יהודיים אחרים זה שהיום, 100 שנה אחרי שהדסה נוסדה, אנחנו עדיין נצמדות למורשת שהשאירה אחריה הנרייטה סולד. אנחנו מונעות על ידי המשימה שהיא הציבה בפנינו - לא רק בישראל, אגב, אלא כנשים יהודיות שחיות בעולם. עבורי זו תחושת עוצמה גדולה מאוד להסתכל על התמונה של הנרייטה סולד, שתלויה על קיר מגדל האשפוז החדש, ליד התמונה שלי. אנחנו מדברות וחושבות במונחים של 'אנחנו', אבל ה'אני' חשוב לא פחות בעניין הזה".
מרסי נתן מדגישה עד כמה ה"אנחנו", מבחינתן, הוא בלתי נמנע. "לעולם לא אשכח שישבתי במשרד שלי בארצות הברית בזמן שסקאדים נפלו על ישראל. באנו לישראל במהלך המלחמה, ולפני כן בכל בוקר הרמתי טלפון כדי לוודא שהמטוס אכן יוצא לישראל. זה ה'אנחנו'. אנחנו מונעות מהרצון להיות חלק בלתי נפרד מישראל לא רק במובן הרוחני, אלא בצורה פרקטית". "זה לא ברור מאליו שהגענו לכאן בזמן מלחמה", מוסיפה פוסט. "פעמים רבות נשות הדסה הן הנשים היחידות שעולות על מטוס ומגיעות לישראל, כי אנחנו אלה שצריכות להוות השראה לכל יתר חברות הארגון בבית".
השנה מציין הארגון 100 שנים להיווסדו. הוא הוקם על פי החזון של הנרייטה סולד, שהייתה פעילה בשני תחומים מרכזיים - בריאות וחינוך - תוך קריאת תיגר על מלחמות, מגפות, רעב וטרור, כדי להציל חיים, לרפא את הגוף, לחנך ולשמר את הטבע. הפרויקט הראשון של הדסה היה שליחת שתי אחיות לירושלים, שהייתה אז תחת השלטון העות'מאני, כדי להקל על סבלם של האימהות והתינוקות בעיר הקודש. מיוזמה זו צמח ארגון ענקי.
נשות הדסה שלחו רופאים משורותיהן לג'ונגל האפריקני ואחיות לאזורי מלחמה. הן בנו סכרים, נטעו יערות, אימצו יתומים וייבשו ביצות. מנהיגותיהן נועדו עם מלכים, נשיאים וראשי ממשלות, ובדרך אספו למעלה ממיליארד דולר לטובת ישראל. סכום העתק הזה הושקע במרכז הרפואי הדסה, במכללה לטכנולוגיה ועוד.
בעת המשבר הכלכלי ב-2008, בעקבות הונאת הענק שביצע ברנרד מיידוף, החזיר הארגון 45 מיליון דולר לנפגעי מיידוף - כמחצית מהסכום שהארגון הרוויח מהשקעותיו רבות השנים בקרנות שניהל מיידוף. פלצ'וק, שכיהנה אז כנשיאה, כתבה לחברים כי הסכום יועבר מתוך כספים קיימים בקופת הארגון, ולא ייעשה לשם כך שימוש בכספי תרומות חדשות.
"כמו אחרים, גם אנחנו הולכנו שולל על ידי מיידוף, שביצע את הונאת הענק הגדולה בהיסטוריה", כתבה פלצ'וק. באפריל 2007, שנה וחצי לפני חשיפת ההונאה, משכו נשות הדסה 137 מיליון דולר מההשקעות במיידוף, כך שלמעשה הרוויח הארגון 97 מיליון דולר, בלי לדעת שמדובר בהונאה ושהכספים בעצם מגיעים ממשקיעים אחרים.
אי אפשר כמובן להתעלם מהפוליטיקה הפנימית בבית החולים הדסה. בזמן המשבר עם ההנהלה הקודמת, בניהולו של פרופ' מור יוסף, למרות הדיווחים השוטפים בעיתונות, בחרו נשות הארגון בתגובה הפופולרית "אין תגובה". " זו אסטרטגיה", מסבירה פלצ'וק, "זה מוסד אקדמי רפואי, וכמו בכל מוסד מהסוג הזה, יש פוליטיקה".
איך מגשרים על הפער בין הישראליות הבוטה לאמריקאיות הכל כך מנומסת?
פלצ'וק: "זה חלק מהתפקיד. גם אני לפעמים עושה את אותו דבר: מרימה את הטלפון, שוכחת להגיד שלום, ומיד ניגשת לעניין עצמו". הרבה ישראלים מרגישים שהם כאן מפני שהם תקועים, כמו בסיפור אהבה קשה.
מה מביא אתכן להיות כאן?
נתן: "אנחנו רוצות להיות איתכם. גם אנחנו מאוהבות. לאחרונה הייתה לי שיחה עם מנהל האבטחה של הסוכנות היהודית. הוא יעץ לי להיזהר לקראת הגעתנו באוקטובר הקרוב, לחגיגות 100 השנה לארגון, על רקע האיומים מאיראן. הוא נשען על השולחן, הסתכל לי בעיניים ואמר: 'אני יודע, חלקכן תשבו בבונקרים, אבל רובכן תגענה'. הוא צדק". הנה , זה בעלי (היא מצביעה על גבר השקוע בקריאה). הבעלים שלנו לא מתים על זה שאנחנו כל היום שקועות בשיחות טלפון, אבל כשהם רואים את התוצאות הם מבינים למה נחוצות כל השיחות הארוכות לתוך הלילה. זה מי שאנחנו. כל מי שבא צריך להרגיש כמונו".
פוסט: "כולנו מוותרות על חלק גדול מחיינו לטובת הארגון. אנחנו מקריבות חלק גדול מחיי המשפחה שלנו כפי שהכרנו אותם לפני שנרתמנו לעשייה - ואני מזכירה שהכול בהתנדבות. אני עוזבת את הבית בחמש בבוקר כדי לנסוע למשרד במנהטן לפני הפקקים, וחוזרת הביתה מאוחר מאוד בלילה. למה? כי אני מאמינה שהמדינה הזו מתקיימת הודות להיותנו שותפות מלאות ונמצאות פה בשביל העם. כולנו שומרות על החברות בינינו, דואגות לחינוך, לבריאות ולכל מה שצריך דחיפה. זו הרגשה של שייכות. כשאנחנו באמריקה, אנחנו עסוקות בעבודה הפרקטית של גיוס הכספים, אבל כשאנחנו מגיעות לכאן ורואות מה התוצאות - ואי אפשר לראות את זה, אלא אם את מגיעה לכאן - אנחנו מסתכלות על הדברים שבנינו, ופתאום מבינות הכול".
גברת סקרנית ניגשת לשולחן הנשיאות ומתוודה שהקשיבה לשיחה. היא משתפת שגם אחותה לוקחת חלק פעיל בעשייה של נשות הדסה בנבאדה. ההתרגשות, מיותר לציין, גדולה במיוחד. בזמן שאתן מדברות על ציונות בעיניים בורקות, אנחנו פה שומעים על פוסט-ציונות וניצנים של דברים אחרים לגמרי.
פלצ'וק: "את מתכוונת לציונות פוליטית. אנחנו מדברות על ציונות שמדברת על שיבה לארץ המובטחת ועל הקמת חברה בריאה וטובה. ציונות עבורנו היא בנייה של דברים טובים בדרך הפרקטית ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם