שביתת הרכבת: זבנג ולא גמרנו
בסכסוך העבודה על עתיד הרכבת לא יהיו מנצחים, והמפסיד הגדול הוא, איך לא, הציבור. ישראל כץ כבר הפנים כי לכל פרובוקציה יש מחיר
ההנהלה ומשרד התחבורה לא יצליחו להכתיב לוועד העובדים פתרון בסגנון "תכנית כבקשתך". את בעיית הרכבת גם לא ניתן לפתור בשיטת "זבנג וגמרנו" כי הבעיה מורכבת הרבה יותר. בעידן שאחרי המחאה החברתית ואחרי הסכם עובדי הקבלן, העובדים חדלו להיות שקופים.
אבל עד לפתרון המשבר צריך להצטייד בהרבה מאוד סבלנות. גם ציבור הנוסעים שלפרק זמן מסוים הוסת נגד עובדי הרכבת הפסיק לקנות את תרגילי ההנהלה, ומתחיל להזדהות עם המאבק.
בכל משא ומתן לא ייתכנו צעדים חד-צדדיים, קל וחומר כשמדובר ברכבת. מה שנעשה עד היום מעיד על אובדן הסבלנות או העשתונות של שר התחבורה.
דירקטוריון רכבת ישראל יכול בהנחיית השר כץ להחליט על שינוי מבני ועל פיצולה לשלוש חברות בת, אבל רק העובדים יכולים לבצע את ההחלטות.
ההנהלה גם יכולה להזמין לשימוע את חברי הוועד, אך מי שבסופו של דבר יצטרך לשלם את התוצאה על כך הוא שר התחבורה ישראל כץ. כץ, שנתן להנהלה אור ירוק בהפעלת מדיניות היד הקשה, הבין מיד שמדובר בחרב פיפיות שעלולה להפוך למשבר מתגלגל.
השר
מצד שני גם הוועדים מתחילים לתפוס שהם יצטרכו לתרום את חלקם במאמץ להבריא את הרכבת. העובדה שמזכ"ל ההסתדרות עופר עיני נכנס זה חודש ימים לעובי הקורה מבטיחה שבסופו של דבר תושג פשרה כלשהיא, אבל הדרך להסכם עדיין ארוכה.
עיני ינסה בכל כוחו למנוע את השביתה המתוכננת להיום. עד היום הוא החזיק ביד את נשק השביתה, אך למרות זאת הוא נמנע משליפת הנצרה. גם סכסוך העבודה בענף התחבורה שעמד באוויר עדיין לא הוכרז.
מבחינתו של יו"ר ההסתדרות, עצירת מהלך השעיית חברי הוועד היא תנאי הכרחי. זה הקו האדום. ועד עובדים בישראל אינו קבוצת כדורגל שבה בית הדין המשמעתי יכול להשעות שחקנים או להפחית לקבוצה נקודות.
גם אם זה ייקח עוד חודש, הגיע הזמן שהצדדים לסכסוך יתכנסו להסכם עקרונות כללי שיבטיח בראש ובראשונה רכבת אמינה וישמור על זכויות העובדים.
כל שביתה נוספת תהיה מיותרת לחלוטין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם