קורבנות הליכוד
לנתניהו נוח שיאשימו את בג"ץ בהחלטה בעניין מגרון. כך הוא מוביל בפועל מדיניות של "שלום עכשיו" וחומק מהאחריות כלפי בוחריו
האשמה כולה מונחת לפתחו של בנימין נתניהו. תחת ממשלתו הציגה מדינת ישראל בפני בג"ץ תמונה שלא הותירה לשופטים מקום לשיקול דעת. האשם הוא בעמדה המסולפת, הלא הוגנת, שהעלתה המדינה, עמדה שמבטאת מדיניות ממשלתית מפלה ומעוולת כלפי תושבי יו"ש היהודים.
בפרשת מגרון התמסרו נציגי המדינה שהופיעו בבג"ץ לעמדת "שלום עכשיו", שאיתרה כמה ערבים הטוענים כי הקרקע שייכת להם. שאלת הבעלות על הקרקע של מגרון אינה פשוטה, אבל דבר אחד ברור לגביה: כאשר אותם ערבים תבעו ממנה פיצויים, המדינה טענה בבית משפט השלום כי אלו משקרים ואינם הבעלים.
התובעים לא הצליחו להוכיח קשר לקרקע, ולכן ביקשו להקפיא את ההליך וספגו 19 אלף שקל בגין הוצאות מבית המשפט. אותה עמדה של המדינה הייתה חייבת להיות מובעת גם בבג"ץ. אז היה סביר שפסק הדין היה שונה בתכלית.
בנוסף לכך, המדינה הייתה חייבת לחשוף את האמת לגבי מעורבותה שלה ביישוב מגרון, ובעיקר להבהיר שלא מדובר ב"מאחז בלתי חוקי", אלא בעוד יישוב שממשלות הליכוד קידמו בשיטת הישראבלוף שהמציאו.
את התלונות צריך להפנות לממשל
השיטה הזו נבעה מהפחד של הליכוד לשלוט. מרוב שפחדו מהתקשורת, מהשמאל ומהאמריקאים, הגו ראשי הליכוד, בהובלת אריאל שרון, את הקמת היישובים בעידוד המדינה, ללא החלטה וחותמת פורמלית. כך היה ניתן להאשים את המתנחלים אם משהו השתבש. כך הפכו המתנחלים לקורבנות של ממשלות הליכוד.
פרשת מגרון הפכה לסמל משני הצדדים, ולא בצדק - מכיוון שבמגרון שוררות נסיבות יוצאות דופן, בהן המדינה שהקימה יישוב על אדמות שעליהן הבעלות אינה ברורה ורשומה כפרטית. אם נבחן את מדיניות גופי המדינה כלפי זכויות היהודים ביו"ש, נגלה עד כמה הממשלה מתנכלת באופן שיטתי ליהודים - גם לגבי קרקע מדינה ואפילו לגבי קרקע שהם קנו
ביו"ש בכסף מלא.
ראשי הליכוד נהגו לאורך השנים בפחדנות ובצביעות. הם דיברו גבוהה-גבוהה על ההתיישבות, אבל העמיקו את אפליית היהודים. ממשלת נתניהו הייתה מחויבת לשים קץ לאפליה ולקרוא לסדר את הפרקליטות. אולם לנתניהו נוח שיאשימו את שופטי בג"ץ. כך הוא מוביל בפועל מדיניות של "שלום עכשיו", מרצה את וושינגטון וחומק מהאחריות כלפי בוחריו.
ובאשר לשופטים: מי שמאמין בדמוקרטיה לא רוצה בית משפט מוטה ופוליטי. לכן נמתחה ביקורת מוצדקת על ההטיה שמאלה של רבות מהפסיקות שהוציאו שני הנשיאים הקודמים של העליון. את התלונות צריך להפנות לממשלה, ומהשופטים צריכים לדרוש לפסוק ללא כל משוא פנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם